הדרמה הפלסטינית: כך הובילו הסנקציות של אבו מאזן ל"הושטת היד" של חמאס
חמישה חודשים חלפו מאז שנשיא הרשות הטיל סנקציות על עזה והכריז כי רק פירוק הוועדה המנהלית של הרצועה – אשר משמשת ממשלת צללים – יביא להסרתן. כעת, כשאבו מאזן בניו יורק מתכונן לנאומו בעצרת האו"ם, דוחק אותו חמאס לפינה ומאיים לציירו כסרבן. המשבר הפלסטיני, פרשנות
מאז שהחל להפעיל סנקציות על רצועת עזה לפני חמישה חודשים, אבו מאזן שב והודיע שרק פירוק של הוועדה המנהלית של רצועת עזה יביא לסיומן ולהקלת הלחץ על חמאס. משהתקבלה ההודעה הרשמית על פירוק ממשלת הצללים של חמאס, ניתן לעמוד מחדש על טיבה ועל מטרותיה.
הוועדה המנהלית של רצועת עזה הוקמה בחודש מרס על ידי חמאס אחרי שהארגון טען (במידה רבה של צדק) שממשלת האחדות מתעלמת כמעט לחלוטין מרצועת עזה ומשקיעה את מרב פעילותה, מאמציה ותקציביה בגדה המערבית בלבד.
הוועדה מורכבת משבעה אנשים שכל אחד מהם אחראי על כמה משרדים ממשלתיים, שלהם נציגויות ברצועת עזה. כל אחד מהנציגים הוא למעשה השר הממונה על אותם משרדים ולפיכך הוצמד לוועדה השם ממשלת צללים. מי שעמד בראש הוועדה המנהלית ברצועת עזה הוא עבד אל-סלאם סיאם, שנשא בעבר בתפקידים בכירים בממשלת חמאס בעזה. בראשה עמד אז איסמאעיל הנייה.
חמאס דאג להדגיש אז כי הוועדה אינה ממשלה ואינה מהווה תחליף לממשלת האחדות, חבריה אינם שרים והיא הוקמה רק בשל אילוצים זמניים. על פי חמאס, תפקידה הוא תיאום בין המשרדים הממשלתיים בעזה בשל הזנחתם על ידי ממשלת האחדות היושבת ברמאללה.
אולם דיבורים לחוד ומציאות לחוד: הוועדה כן פעלה כממשלה וחבריה פעלו וקיבלו החלטות כשרים. זו הייתה למעשה גרסה מוחלשת ומוקטנת של ממשלת חמאס שפעלה ברצועה ופורקה בעקבות הסכם הפיוס בין פתח לחמאס.
התגובה של אבו מאזן להקמתה של הממשלה הייתה אגרסיבית במיוחד. הוא החל להטיל על הרצועה סנקציות קשות דוגמת הפסקה של התשלום על אספקת החשמל מישראל לעזה, אי הסכמה לספוג את מס הבלו על הסולר שמיועד לתחנת החשמל, מהלך שהוביל להפסקת הזרמתו לרצועה, והשבתת תחנת הכוח, קיצוץ בשכרם של פקידי הממשלה ברצועה, תוכנית להוצאה לפנסיה מוקדמת של פקידי ממשל ברצועה, הפסקת הכנסת כסף לבנקים בתחומה, סירוב למתן התחייבות בעד טיפול רפואי לחולים קשים שביקשו לצאת לבתי חולים בישראל או בגדה המערבית ועוד.
סנקציות אלה הובילו בראש ובראשונה למשבר חשמל חמור, שבשיאו קיבלו התושבים שעתיים של חשמל בלבד ביממה. בנוסף הופעל לחץ גדול על האוכלוסייה האזרחית בעזה בשל הסנקציות, מתוך תקווה של אבו מאזן כי העם ינסה לצאת נגד ממשל חמאס ברצועה ואולי אף ינסה להפילו.
המשבר התרחש אך חמאס שהיה ער למצב הנפיץ, דאג לפתוח את הכיס ולייבא סולר ממצרים כדי להפעיל מחדש את תחנת החשמל. משאלת הלב של רמאללה לא התממשה, והתושבים ברצועה לא יצאו להפגין נגד חמאס. למרות זאת אבו מאזן נותר עיקש בנוגע לסנקציות ואיים להחריפן עוד יותר.
ניסיונות להפשיר את שיחות הפיוס
ההודעה הדרמטית על פירוקה של הוועדה המנהלית, הגיעה בתום דיונים מרתוניים שערכו בכירי הארגון בראשות איסמאעיל הנייה ויחיא סנוואר עם אנשי המודיעין המצרי. למעשה היו אמורים הנייה ואנשיו לשוב לרצועת עזה כבר לפני כמה ימים, אך הם הודיעו כי הם נענים לבקשתה של מצרים ונשארים בקהיר כדי לדון במשבר עם פתח ובניסיונות להפשיר את שיחות הפיוס בין הצדדים. מצרים מצדה הזמינה משלחת של פתח לקהיר כדי לדון במצב ובימים האחרונים הגיעו לשם חברי הנהגת פתח עזאם אל-אחמד וחוסיין א-שייח.
בבחירתו, חמאס למעשה העביר את הכדור למגרש של אבו מאזן. הודעתו משדרת כולה לפלסטינים, למצרים ולכל מי שמוכן לשמוע, כי ידם מושטת לשלום וכי הם עושים כל מה שקהיר ביקשה מהם. הם גם דרשו ליישם את הסכם הפיוס וקראו (שוב) לקיום בחירות.
הושטת היד הזאת מותירה את אבו מאזן במבוכה ומעמידה אותו במבחן חשוב. ראשית, הוא צריך כעת לבטל את הסנקציות, להשיב את המצב שהיה בעזה לקדמותו - מהלך שעתיד לעלות לו לא מעט כסף. שנית, סירוב שלו לבטל את כל הסנקציות יחשוף אותו כסרבן ויעמיד אותו באור שלילי מאוד בעיקר אל מול מצרים, שיחסיו עימה מעורערים גם כך. חמאס מבליט כעת את ההקרבה שעשה למען האחדות הלאומית, למען העם הפלסטיני, למען מצרים ולמען האחווה.
ואבו מאזן? הוא מבין כעת שכל החלטה אחרת שלו מלבד חזרה למצב שהיה טרום המשבר עשויה להוביל לחימום נוסף ביחסים בין קהיר לחמאס על חשבונו, על חשבון רמאללה ועל חשבון פתח.
הוא סבר כי את הימים הבאים יקדיש לאווירה היוקרתית והבינלאומית שהוא כל כך אוהב במסגרת כינוסה השנתי של העצרת הכללית של האו"ם. כעת סביר שהמגדלים המוזנחים של עזה יאפילו על גורדי השחקים של ניו יורק למורת רוחו.
בחמאס כבר מתמוגגים על שהציבו בפני פתח אתגר רציני כשכל העיניים מופנות אליהם. היד של חמאס מושטת (לכאורה) – האם פתח יקבל את האתגר וילחץ (בחוסר רצון) בחזרה את היד?