חמאס ופתח שוב מתחבקים? הבעיות שלפני הפיוס
מחר יופצו מעזה תמונות של נשיקות והצהרות על אחדות, אבל בתולדות פתח-חמאס ידוע שהכרזות חגיגיות לחוד ומציאות לחוד. האם המצב הקשה ברצועה יוביל הפעם את חמאס לוותר על השליטה הצבאית, או שאבו מאזן יסכים לדרישתם שלא לעשות זאת?
לא מעט הסכמים חתמו חמאס ופתח בשני העשורים האחרונים במגמה להסדיר את היחסים ביניהם ובייחוד את חלוקת הסמכויות והשליטה, אולם בכל פעם מחדש נקלעו למשבר. על מה עדיין מתעקשים שני הצדדים, וכיצד ניתן להגיע להבנות לגבי ההסכם האחרון שחתמו הפלגים? ההערכה הרווחת ברמאללה היא שחמאס מעוניין להסיר מעליו את עול השליטה האזרחית האפרורית על הרצועה - אך להשאיר בידיו את השליטה הצבאית הזוהרת.
במאי 2011 הטילו פתח וחמאס פצצה כשהודיעו בהפתעה כי הגיעו להסכם פיוס בחסות מצרית (''הסכם קהיר''), שבמסגרתו תוקם ממשלה עצמאית וייערכו בחירות בהשתתפות שני הצדדים. הרוחות געשו והכותרות צעקו - פיוס. ומה קרה בפועל? כלום.
שנה אחר כך נפגשו נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן ומבכירי חמאס חאלד משעל בקטאר והודיעו כי הסכימו על הקמת ממשלה ועריכת בחירות (''הסכם דוחא''). ההסכם הוביל להרבה הצהרות ולאפס מעשים.
ב-2014 הגיעו הצדדים שוב לשיחות, הפעם ברצועת עזה, וחתמו על הסכם חדש ("הסכם שאטי") שבו הוחלט להקים ממשלת אחדות עצמאית ולערוך בחירות. למרבה ההפתעה, ממשלת טכנוקרטים הוקמה בראשות ראמי חמדאללה ולאחריה פורקה ממשלת חמאס. אולם מהר מאוד נזעק חמאס כי הממשלה פועלת כמעט רק בגדה המערבית ומזניחה את הרצועה לחלוטין.
בחירות לנשיאות ולפרלמנט לא נערכו. שלוש שנים חלפו, והזנחת הרצועה הובילה את חמאס להקים ממשלת צללים בעזה תחת השם המכובס "הוועדה המנהלית". אבו מאזן החל להטיל על עזה סנקציות קשות שהובילו למשבר הומניטרי. אז נפגשו הצדדים, שוב בחסות מצרית ושוב בקהיר, והודיעו על הסכם חדש שלפיו חמאס תפרק את ממשלת הצללים, והממשלה הפלסטינית תשוב לפעול ברצועה (''הסכם קהיר 3'').
סקירה היסטורית זו הינה חלקית בלבד ואינה כוללת את "הסכם מכה", "הסכם צנעא", "הסכם דמשק" ועוד.
לאור ניסיון העבר לא מפתיע ששחקנים רבים בזירה ובכללם גם הציבור הפלסטיני מתייחסים בביטול ובחשדנות רבה להסכמה החדשה. היחידים שיוצאים מגדרם בפומבי להוכיח את רצינות כוונותיהם הם ראשי חמאס. מנהיג הארגון איסמאעיל הנייה שלח אתמול מסר פומבי שלפיו מדובר ברצון והחלטה של חמאס. "אנחנו יודעים שהדרך לסיום הפיצול תהיה ארוכה ורצופת מכשולים והחלטות שדורשות אומץ, אבל אנחנו בטוחים שהתחלנו בתנועה להרוס את גדר הפיצול". מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר, עדין כהרגלו, הכריז לפני ימים כי הוא ''ישבור את המפרקת למי שינסה לחבל בפיוס''.
אבל בפתח מסרבים עדיין להתרפק על הודעות החמאס. ההודעה על פירוק ממשלת הצללים זכתה לברכה קורקטית מצד אבו מאזן, אך אף שחלפו שבועיים מאז פירוק הוועדה בעזה - הוא עדיין לא הורה להסיר את הסנקציות מהרצועה. "אחרי שעקבתי אחר ההתנהגות של חמאס בעשור האחרון – אני סבור שהם לא יכבדו את ההסכם. אי אפשר לסמוך על ההבטחות שלהם", אומר מקור בהנהגה המדינית ברמאללה.
בכירי הרשות מגיעים לעזה
מחר כאמור יחל החלק הטקסי והחגיגי של ההסכם, עם כניסתו של ראש הממשלה הפלסטיני ראמי חמדאללה לרצועה ממעבר ארז יחד עם כל שריו. זו תהיה כניסתו הראשונה לרצועה מאז 2014. את חמדאללה ילווה ראש המודיעין הפלסטיני ואיש סודו של אבו מאזן, מאג'ד פרג', מפכ"ל המשטרה הפלסטינית חאזם עטאללה וככל הנראה גם ראש הביטחון המסכל זיאד הב א-ריח.
לפני כמה ימים נכנסה לעזה משלחת שכללה גם קצינים בכירים במנגנוני הביטחון הפלסטיני וקיימה ביום שישי ישיבה מקדימה לביקור עם אנשי חמאס. היום ייכנסו לרצועה בכירים מהמודיעין הכללי המצרי שילוו את מהלך הביקור ויפקחו על הצדדים. הבכירים הללו מכירים היטב את השטח. אחד מהם שירת בעבר בשגרירות המצרית בתל אביב ובנציגות המצרית ברמאללה. את פגישותיהם יקיימו במשכן הנשיא השומם של הרשות הפלסטינית בעזה.
אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, ביום שלישי יגיע לרמאללה ראש המודיעין המצרי, חאלד פאוזי. הוא ייפגש עם אבו מאזן ולאחר מכן ייסע ישירות לרצועת עזה וייכנס אליה ממעבר ארז. במקביל תתכנס ברצועה הממשלה הפלסטינית לישיבה חגיגית לקראת הקבלה המחודשת של האחריות על המשרדים הממשלתיים. ביום רביעי ישובו אנשי הרשות הפלסטינית לרמאללה. הגעתו של פאוזי לרמאללה נועדה לאותת לאבו מאזן כי הוא דמות מפתח מבחינת המצרים במהלך. אבו מאזן, אגב, יוצא היום לביקור בן יממה אחת בלבד בירדן. לא ברור אם הגיחה הקצרה נועדה לעדכן את ארמון המלך בנעשה.
הביקור הגדול והמורכב בן היומיים של הממשלה הפלסטינית ובכירי הרשות הפלסטינית בעזה צפוי להיות בעיקר טקסי, ונראה כי הצדדים לא ייגעו בשלב זה במהות של הפיוס ובמכשולים הקשים שניצבים לפניהם. שאר הדיונים ייערכו ככל הנראה בקהיר, הרחק מעיני המצלמות.
הבעיות העיקריות שניצבות לפני הצדדים:
• המעברים – אבו מאזן מעוניין לקבל לידיו את השליטה על מעבר רפיח באופן שיביא לפתיחה מסודרת שלו. לחמאס יש אינטרס גדול לפתיחת המעבר, שתקל משמעותית את הסגר על הרצועה שנמשך כבר עשור. עם זאת לא ברור אם חמאס יסכים להותיר את השליטה על המעבר באופן בלעדי למנגנוני הביטחון של הרשות, או שיבקש לשמור לעצמו נציגות קרובה או רחוקה שתפקח על הנעשה בו, בדומה למתרחש במעבר ארז - שם יש מחסום של חמאס (''ארבע-ארבע'') ולאחריו מחסום של הרשות הפלסטינית (''חמסה-חמסה'').
• הזרוע הצבאית – כל ההצהרות המפויסות של ראשי חמאס לא כללו ולו רמז לנכונות לוותר על הזרוע הצבאית של הארגון והארסנל שלו. להפך. בכירי הארגון מוסא אבו מרזוק ומחמוד א-זהאר הבהירו כי נשק ההתנגדות לא יהיה נתון למשא ומתן בשיחות הפיוס. בפתח לעומת זאת מוכנים כעת לתת הזדמנות, אבל קשה להעריך כי אבו מאזן יהיה מוכן לוותר בנושא זה ולאפשר לחמאס להעתיק לרצועת עזה את מודל חיזבאללה בלבנון, שלפיו השליטה האזרחית בידי ישות אחת והשליטה הצבאית בידי ישות אחרת.
הקוורטט לא בירך על הפיוס, אבל הבהיר כי הוא בעד חזרת הרשות הפלסטינית לרצועת עזה. ואילו שליחו של טראמפ, ג'ייסון גרינבלט, אמר בסיור שקיים זה לא כבר בגבול הרצועה כי הרשות הפלסטינית צריכה לחזור ולשלוט במעברים. גם הקוורטט וגם האמריקנים העדיפו שלא להתייחס בצורה ישירה לחמאס.
סביר שמחר ייצאו מעזה תמונות של חיבוקים ונשיקות והצהרות על אחדות, אחווה ודם אחד שזורם בעורקים. אבל בתולדות פתח-חמאס ידוע שהכרזות חגיגיות לחוד ומציאות לחוד. האם המצב הקשה ברצועה יוביל הפעם את חמאס לוותר על השליטה בה, וכך להשאיר בידיו אפשרות תאורטית להשתלט על כלל הרשות הפלסטינית בבחירות שיהיו ביום מן הימים? האם אבו מאזן יסכים לכך שהזרוע הצבאית לא תפורק מנשקה? האם לחיצות הידיים החמות מחר יהיו רק שידור חוזר לאותן לחיצות ידיים ריקות מתוכן שנצפו בקהיר, בדוחא ובשאטי? נראה שבשלב זה אין איש שיודע לענות על השאלות הללו, גם לא אבו מאזן או הנייה.
לפנייה לכתב/ת 
