משפתון על השמשה ועד הריגה: למה הישראלים כל כך רגישים לחניה?
זעמה של הח"כית על החניה שנתפסה ייצגה נאמנה את הציבור הרחב. "חניה היא בעצם נגישות למי שנוסע ברכב, ובלעדיה אין נגישות. זו הסיבה שכל כך חמים על הנושא", הסביר מרצה בכיר לתכנון עירוני. במרכזי הערים בעולם דווקא נוטים לצמצם את מספר החניות לטובת שימוש בתחבורה ציבורית
חברות הכנסת שהיו מעורבות אתמול (ג') בסכסוך החניה המתוקשר במשכן, מייצגות תופעה רחבה שהציבור רגיש אליה מאוד - ועל כך מעידים נהגים, מומחים, עורכי דין, גם באגודה לתרבות הדיור, שם כשליש מהפניות מדי יום עוסקות בבעיות חניה.
עו"ד לירון בן אליהו, מנהלת המחלקה המשפטית באגודה לתרבות הדיור, סיפרה: "כל יום מתקבלות במוקד מאות תלונות, ואליהן מתווספות תלונות מעוד כ-90 סניפים ברחבי הארץ, בערך כ-30 אחוז מהן בנושא סכסוכי חניה. "סכסוכי חניות בתחומי בתים משותפים הם בעייתיים משום שאינם נמצאים בתחום שיפוטה של המשטרה. זהו רכוש משותף באחריותם של בעלי הדירות בבניין. כלומר כאשר דייר נתקל בבעיה עם שכניו בנושא חניה הוא לא אמור לקרוא למשטרה כי זה לא בסמכותה. אם הסכסוך הגיע לכתב תביעה ניתן באמצעות פסק הדין לקרוא למשטרה".
כדוגמה סיפרה בן אליהו על דיירי בניין בתל אביב שהגישו תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בעיר, לאחר שהתגלע סכסוך עם דייר שהחנה את האופנוע שלו ברחבת הכניסה לבניין, צמוד לדלת הכניסה. בעל האופנוע טען שהביטוח מחייב אותו להחנות צמוד לבניין. המפקחת פסקה קנס כספי לרבות צו מניעה האוסר עליו לחנות שם, ואת הצו הזה המשטרה תוכל לאכוף.
עורך דין אופיר מילר, סיפר כי בשנתיים האחרונות ניתנו כ-30 החלטות של המפקחים על המקרקעין בבתי המשפט בסוגיות חניה. "אנחנו בהחלט מבינים שזה מצב שמאוד מסעיר ומעסיק את הציבור. כך למשל פנתה אלינו אישה שלא מצליחה להיכנס למקום החניבה שלה כיוון שחונה לידו באופן קבוע רכב גדול. היא פנתה אליו והוא כמובן נפנף אותה. לאחר פניות אליו שלא נענו, נאלצנו לפנות למפקח על המקרקעין, וזה הבהיר לו בבית משפט שעליו להיענות לבקשתה".
ריב על חניה הסתיים במוות
סכסוך חניה אלים אירע בתחילת השנה: שתי נשים מאזור השרון נעצרו בחשד שגרמו לגרימת מותה של אישה בת 75, ליליאן כלימור, בעקבות ויכוח עם בתה עטרה על חסימת חניה. השתיים, בנות 36 ו-39, ביקשו לצאת מחניה ברחוב התע"ש בכפר סבא, אולם הרכב של ליליאן ובתה חסם אותן. במקום התפתח ויכוח, שככל הנראה נגרר גם לאלימות הדדית. במהלך הוויכוח יצאה ליליאן מרכב בתה וניסתה להפסיק את העימות. כששבה לכיוון רכבה, היא לפתע התמוטטה על הקרקע. צוות של מגן דוד אדום פינה אותה לבית החולים מאיר בעיר, ושם קבעו הרופאים את מותה.
סכסוך אחר התגלע על רקע דומה בין שתי משפחות בכפר כנא, והוביל לאלימות קשה. צעיר אחד נדקר ואחר נפצע באירועים, וכך גם אישה תושבת המקום. כמה מהמעורבים תועדו בתגרה במרכז היישוב, כשהם מצויידים באלות. הם החלו לנפץ בחוזקה מכונית שבה נסע בן משפחה שמסוכסך איתם. נהג הרכב הצליח להימלט אמנם, אך תוקפים שברו את כל שמשות הרכב וגרמו לו נזק כבד, עד שהגיעו תושבים אחרים והרחיקו אותם משם.
"בדיעבד, לא שווה להתעמת"
ל' המתגורר במרכז הארץ נקלע לסכסוך עם שכניו על חניתו הפרטית, אבל במקרה שלו זה לא נגמר בהתנצלות ובדיחה בטוויטר. "יש לי חניה פרטית בבניין וכל פעם שילדיו של השכן שלי הגיעו לביקור היו חונים לי בחניה או חוסמים לי את הרכב. זה לא היה מקרה חד פעמי, זה נמשך לאורך זמן עד שהתפוצץ. במשך שבועות הייתי מבקש בנימוס שיפסיקו, כל יום שישי מבקש שיזיזו את כלי הרכב כדי שאוכל לצאת עם המכונית, ובכל פעם נעניתי בתגובה כועסת וזועפת כאילו אני זה שלא בסדר. פעם אחת הם פשוט סירבו להזיז את הרכבים. נאלצתי לערב את המשטרה".
במקרה של ל' הסכסוך הפך לעימות פיזי: "בדיעבד, לא שווה להתעמת. למרות שצדקתי, מה זה עזר לי? יש אנשים בריונים, בסוף איימו עליי ואפילו הרימו יד. זה ייצר רק טראומות ופחדים, הכול בגלל חניה שהיא שלי מלכתחילה. לא תמיד מה שברור לך ברור לאחרים".
ברק פרידמן, ד"ר למשפטים ועורך דין לענייני תחבורה ופלילים, חווה על בשרו לא מעט סכסוכי חניה. "לצערי אני נכה כתוצאה מתאונת דרכים ולא פעם באתי בדין ודברים עם אנשים שחנו בחניות נכים שלא בצדק. זה יכול לגלוש מהר מאוד לאיומים, תקיפה וגרימת נזק. בארץ הרוחות מתלהטות מאוד מהר".
על האירוע בכנסת הוסיף פרידמן: "כנסת ישראל צריכה לשמש דוגמה, ואפשר להשליך מהדרך שאתה מדבר על הדוכן ועד לאירוע אמש. מבחינתי האירוע הזה משקף תרבות מכוערת. תודה לאל שזה נגמר בהתנצלות הדדית והסכמה, אבל הדיון הוא לא על התוצאה אלא על המעשה. יש לה חובה חיבורית לפנות לקהל, צריכה להיות גם התנצלות ציבורית. לא היה צריך לנהוג ככה".
ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק, אמר על האירוע בכנסת: "נבחרי הציבור חייבים לשמש דוגמה ומופת לאזרחים ובוודאי לא לנהוג באלימות ובהשחתת ציוד. האלימות בחברה שלנו מחלחלת גם לכביש והיא תוצאה ישירה לירידת כוחה של משטרת התנועה ברחובות ובכבישים. כשחלק מהציבור לא רואה נוכחות משטרתית בכביש, ההרתעה נעלמת ואנשים מתנהגים בבריונות, בידיעה כי הסיכוי שיתפסו נמוך. משטרת התנועה סובלת ממחסור חמור במאות ניידות ומאות שוטרים, גם לאחר רכישת הניידות החדשות על ידי השר לביטחון פנים גלעד ארדן, ועדיין ישנה חשיבות עליונה לנראות המשטרתית היומיומית בכביש כגורם שמונע עבירות תנועה ובריונות. חייבים לחזק את אגף התנועה בתופסת של 300 ניידות ומאות שוטרים כדי להחזיר את הביטחון בכביש למשתמשי הדרך".
ככל שמקצים יותר מקומות חניה - הביקוש גובר
מחסור בחניה מורגש בכל הערים הגדולות בעולם. בשנות ה-60 וה-70 הגישה הרווחת הייתה לספק חניה לפי דרישה, אלא שמומחים נתקלו בתופעה המכונה ביקוש סמוי - ככל שההיצע גדל, כך גם הביקוש גדל.
דו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת סקר לפני עשור את מצבה של ישראל (שמאז החמיר) ביחס למדינות אירופה וארה"ב. בניגוד לאמריקנים שנותרו שבויים בקסמו של הרכב הפרטי, מדינות רבות באירופה שינו כיוון וקבעו תקני חניה מחמירים לצד מערכות להסעת המונים כדי לעודד שימוש בתחבורה הציבורית על חשבון הרכב הפרטי.
אם קשה לכם, ייתכן שהתרגלתם ליותר מדי חניות. באירופה למשל מצמצמים את מספר מקומות החניה כדי לעודד שימוש בתחבורה ציבורית ולהקצות את המרחב הציבורי להולכי הרגל. פרופ' רופא מסביר שבקופנהאגן במשך 30 שנה צמצמו את מספר החניות בעיר בקצב של 3% בשנה, הפכו חניונים לכיכרות, סגרו את מרכז העיר לחניה וברחובות מסויימים גם לתנועה. בגרמניה התקן למגורים הוא חניה אחת לדירה אחת, אלא ששם עם סיום הבניה והאכלוס מערכת התחבורה הציבורית כבר מתחילה לעבוד ובישראל בונים במנותק למערכת התחבורה הציבורית.
ישראל מפגרת בנושא זה אפילו אחרי ארה"ב. אמנם מבחינת תקני חניה היחס די דומה, אבל שם חניה חינם לא מקובלת ובאזורי ביקוש משלמים לא מעט גם הדיירים.
"כשיש תקן חניה שמחויבים לספק על פי חוק, בעצם מסבסדים את המוצר הזה, וכך למעשה מייצרים סבסוד עקיף למכוניות. הבעיה הכי קשה היא במרכזי הערים
וברחובות המרכזיים, שם הסוחרים רוצים חניה מול החנויות כדי שיוכלו להתחרות עם מרכזי הקניות". לצורך זה מציעים מדיניות תמחור שתסייע לעסקים, ובהכנסות מתשלום על חניה נעזרים לשיפור תשתיות הרחוב.
חוקרי הטכניון השוו את מספר מקומות החניה לאלף מקומות עבודה במטרופולין תל אביב, השופע בחניות לעומת שאר ערי המדינות המפותחות. בעיר מספקים 467 מקומות חניה לאלף מקומות עבודה, יותר מכל הערים שנבדקו: ברצלונה, הלסינקי, ליון ורומא שבצמרת הרשימה, ואף יותר מריו דה ז'ניירו, פראג, מקסיקו סיטי, ניו יורק. בתחתית הרשימה ממוקמת מומבאי.
לפנייה לכתב/ת 
