שופטי העליון הדתיים בדעת מיעוט: "השבת היא המלכה"
חמישה משבעת השופטים החליטו לא לקיים דיון נוסף בבג"ץ המרכולים, ניל הנדל ונעם סולברג התנגדו: "השבת היא התכלית שסביבה יכולים להתאחד כולם. במצב החוקי הנוכחי אין לרשות המקומית סמכות להורות על פתיחת עסקים בשבת"
לקריאת הפסיקה המלאה לחצו כאן
בהרכב המורחב של שבעה שופטים ישבו נשיאת העליון היוצאת מרים נאור, השופטות אסתר חיות ודפנה ברק-ארז, ואליהן הצטרפו השופטים הנדל, סולברג, יורם דנציגר ויצחק עמית. הנדל כתב: "ושוב, השבת. המלכה שמדינת ישראל מחייבת את בית המשפט להגדיר את גבולות ממלכתה".
הוא ציין בפסק הדין כי לשבת יש חשיבות משמעותית ביותר במסורת ביהודית, וכי שיקול הדעת המוקנה לרשויות המקומיות המבקשות להתיר מסחר בשבת מוגבל. עוד כתב, כי לשר הפנים יש סמכות לפסול חקיקה שמאפשרת פעילות מסחרית בשבת, "אם סבר שהדבר עלול להוביל - בנסיבות העניין - לשינוי דה-פקטו של ההסדר הארצי שהתווה המחוקק".
הנדל הוסיף: "בעבר, בתפוצות ישראל השונות, בפולין, במרוקו וביישוב הישן בצפת יהודים שמרו את השבת כהלכתה. כיום במדינת ישראל של המאה ה-21, יהודים מתווכחים על השבת. כך במיוחד בנוגע לשבת במרחב הציבורי. ויכוח זה על אופייה ודמותה הראויים, שומר באופן פרדוקסלי ממבט ראשון על הרלוונטיות של השבת ומבטיח כי תפשוט צורה ותלבש צורה, אך תישאר יום ייחודי בהווייה הציבורית היהודית-ישראלית. בפרפראזה על דבריו הנודעים של אחד העם, שצוטטו לעיל, ניתן לומר כי 'יותר משבני ישראל במדינת ישראל שמרו על הוויכוח בשבת, הוויכוח שמר על השבת ומעמדה במדינת ישראל'".
גם השופט סולברג הצטרך לחוות דעתו של הנדל, וקבע כי "במצב החוקי הנוכחי אין לרשות המקומית סמכות להורות על פתיחת עסקים בשבת".
סולברג התייחס לתכלית הסוציאלית של שמירת השבת ואמר: "היא התכלית שסביבה יכולים להתאחד כולם, מבלי לשלם במטבע של ויתור על אידיאולוגיה דתית או חילונית. בסוגיית השבת, במקום עוד סלע מחלוקת, עשוי השיקול החברתי-סוציאלי לשמש כאבן בניין של הסכמה".
מנגד, פסקה נשיאת העליון נאור כי "ש לאפשר לכל פרט ופרט לעצב את השבת שלו על פי דרכו. חיים משותפים אינם הכול או לא כלום. סובלנות לדעה השנייה וכבוד הדדי. חייה ותן לחיות".
לפנייה לכתב/ת 
