מקריסת יוגוסלביה למשבר קטלוניה: היסטוריה של הכרזות חד-צדדיות באירופה
חבל הארץ הספרדי מצטרף לשורה של הכרזות מעוררות מחלוקת ברחבי אירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה - ובמיוחד בעשורים האחרונים על רקע התפרקות יוגוסלביה וברית המועצות. חלק מההכרזות הולידו מדינות, אחרות הביאו לשפיכות דמים ואינן מוכרות על ידי הקהילה הבינלאומית
קטלוניה מסעירה בימים האחרונים את העולם עם הכרזת העצמאות החד-צדדית שלה מספרד. כמה טריטוריות שונות עשו מהלכים דומים גם הן מאז סופה של מלחמת העולם השנייה, ובעיקר על רקע קריסת ברית המועצות ויוגוסלביה.
קטלוניה, עם זאת, היא החבל הראשון שנוקט צעד דרמטי כזה בתוך האיחוד האירופי מאז שהוקם ב-1993, ורוחות עצמאות מנשבות גם באזורים נוספים באיחוד – ומכאן החשש הגדול של מדינות אירופה והעולם.
ההתפצלות הסובייטית
קריסתה של ברית המועצות הובילה לגל האדיר ביותר של תנועות עצמאות באירופה מאז 1945. במרס 1990, ליטא הפכה לרפובליקה הסובייטית הראשונה שהכריזה על עצמאותה. כוחות סובייטיים החלו במבצע צבאי בינואר 1991, אבל נסוגו לאחר עימות שהוביל למותם של 13 בני אדם.
ביוני 1991, רוסיה הכריז על ריבונות באזור תחת הנהגתו של בוריס ילצין. תשע רפובליקות רוסיות נוספות הכריזו בהמשך השנה, באוגוסט ובספטמבר, גם כן על עצמאות. בדצמבר של אותה שנה, מנהיגים מרוסיה, אוקראינה ובלרוס חתמו על הסכם סופה של ברית במועצות ובכך הקימו רשמית 15 מדינות, בהן שלוש המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה וליטא) – שהצטרפו גם הן לאיחוד האירופי ב-2004.
אך המתחים הבדלניים באזור עדיין מורגשים גם היום. טרנסניסטריה, חבל ארץ במולדובה שמיושב בעיקר על ידי דוברי רוסית, הכריזה על עצמאות ב-1992 והחלה להתחמש. אך אף מדינה אחרת לא מכירה בהכרזה הזו.
אבחזיה ודרום אוסטיה, שני אזורים בדלניים בגיאורגיה, היו בשורש הסכסוך בין רוסיה לגיא ורגיה באוגוסט 2008. הסכסוך הסתיים בכך שמוסקבה הכירה בעצמאותם של שני האזורים, ואליה הצטרפו רק ניקרגואה, ונצואלה ונאורו.
באוקראינה, שתי "רפובליקות בדלניות", לפי הגדרתן, הכריזו על עצמאות ב-2014 בדונייצק ובלוהנסק, לאחר משאלי עם. הקהילה הבינלאומית לא מכירה כלל בעצמאויות האלה, שנתמכות כלכלית כמעט אך ורק בידי רוסיה.
סופה המדמם של יוגוסלביה
הראשונות מבין שש הרפובליקות שעזבו את הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה היו סלובניה וקרואטיה, שהכריזו על עצמאותן ביוני 1991. בסלובניה היה התהליך שקט למדי: הצבא היוגוסלבי נסוג לאחר 10 ימים של עימותים. ב-2004 הפכה המדינה לראשונה מבין "האקסיות" של יוגוסלביה שנכנסו לאיחוד האירופי.
אך במקרה של קרואטיה, פרצה מלחמה כאשר המיעוט הסרבי, שקיבל אז תמיכה מהבירה היוגוסלבית בלגרד, סירה לקבל את הכרזת העצמאות. הסכסוך האדיר, שהביא למותם של כ-20 אלף אזרחים, הסתיים ב-1995. קרואטיה הצטרפה לאיחוד האירופי ב-2013.
מקדוניה הכריזה על עצמאותה ללא מהומות ב-1991 לאחר שלא פחות מ-95% הצביעו "כן" במשאל העם שנערך שם. הכרזת העצמאות ב-1992 של בבוסניה והרצגובינה, לאחר משאל העם שהוחרם על ידי המיעוט הסרבי, הובילה למלחמה בת שלוש שנים וחצי בין מוסלמים, סרבים וקרואטים. כ-100 אלף בני אדם נהרגו ו-2.2 מיליון הפכו לפליטים. בלגרד הכירה לראשונה בבוסניה רק בנובמבר 1995.
מונטנגרו הקטנה הכריזה על עצמאותה מסרביה ב-2006.
המדינה האחרונה שנולדה מחורבות יוגוסלביה לשעבר היא קוסובו, שהכריזה רשמית על עצמאותה ב-2008 – 17 שנים לאחר משאל העם הראשון בנושא ב-1991, שלאחריו קמה תנועת גרילה נגד הכוחות הסרביים. יותר מ-100 מדינות מכירות בקוסובו, אך לא בלגרד. לקוסובו אין מושב באו"ם.
קפריסין: האי שפוצל
בשנת 1974 פתחו לאומנים יוונים-קפריסאים, בתמיכה אתונה, בהפיכה שמטרתה לצרף את המושבה הבריטית לשעבר ליוון. ניסיון ההפיכה התמוטט לאחר כמה ימים אבל לא לפני שכוחות טורקיים כבשו את חלקו הצפוני של האי כדי להגן על המיעוט הטורקי-קפריסאי.
בנובמבר 1983 הכריז המיעוט הטורקי-הקפריסאי, בתמיכת טורקיה, על הקמתה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין בשטח הנפרס על פני 38% מהאי. רק אנקרה מכירה בישות הזו.
ב-2004, האי המפוצל הצטרף גם הוא לאיחוד האירופי אך החוקים חלים רק על החלק הדרומי של קפריסין, שאינו מוחזק על ידי הטורקים.