יומיים של ירי לסוריה: בזכות ההסכם הוותיק שירחיק את איראן מהגבול
פעמיים ירה צה"ל בגבול רמת הגולן כשזיהה הקמת עמדות סוריות – אף שהן נועדו להגן על הכפר הדרוזי חדר, שבשמירתו גם ישראל חפצה. הסיבה פשוטה: סוריה מפירה כך את הסכם הפרדת הכוחות מ-74', ועל רקע התבססות איראן וחיזבאללה – אסור לאפשר שום חריגה ממנו
הירי ההרתעתי של צה"ל אמש (יום א') ושלשום לשטח סוריה הוא עוד איתות שישראל מעבירה בנוגע לקווים האדומים שלה ברמת הגולן. זה היה היום השני ברציפות שטנק ישראלי משגר פגז אזהרה לעבר כוח סורי שמקים עמדה האמורה להגן על הכפר הדרוזי חדר מפני ארגון ג'בהת א-נוסרה המאיים עליו.
לכאורה יש לצה"ל ולכוח הסורי המקים את הביצורים ממערב לכפר חדר אותה מטרה בדיוק – להגן על הדרוזים היושבים בכפר. רק לפני קצת יותר משבוע ניסו אנשי ג'בהת א-נוסרה, המקושרים לאל-קאעידה, לכבוש את הכפר מהכיוון הזה. הם אף החדירו לתוכו מכונית תופת ובפיצוצה נהרגו תשעה דרוזים סורים.
העמדה שמקים צבא סוריה כעת נועדה לחסום את נתיב התקיפה הזה. כזכור גם ישראל הודיעה שאם יהיה צורך היא תגן על הדרוזים הסורים בכפר חדר בשל הברית שיש למדינת ישראל עם הדרוזים שהם אזרחיה. אז מדוע מדינת ישראל מפריעה לצבא סוריה להגן על הדרוזים שם ואף מונעת ממנו בכוח לעשות זאת?
התשובה היא שהסורים מקימים את המתחם המבוצר החדש בתוך אזור החיץ שבין שני קווי ההפרדה – הסורי והישראלי – ברמת הגולן. על פי הסכם ההפרדה משנת 1974, שנקבע אחרי מלחמת יום הכיפורים, אסור לצבא הסורי להקים עמדות ולשהות בשטח הזה. לכן למשל כשהצבא הסורי הקים עמדה בצד המזרחי של הכפר חדר, ישראל לא אמרה דבר – הרי העמדה במבוא המזרחי של הכפר אינה נמצאת בתוך אזור החיץ אלא בשטח סורי.
את מתחם העמדות החדש מקימים הסורים בתוך אזור החיץ, ולכן ישראל יורה אף שהמתחם הזה משרת בעצם את ביטחונם של תושבי הכפר שישראל הודיעה רשמית שהיא מתכוונת להגן עליו. זה אבסורד, אחד מיני רבים המאפיינים את הזירה המזרח תיכונית, והסיבה לאבסורד הזה היא שישראל – היום יותר מאי פעם – אינה מוכנה להפרה, ולו הקטנה ביותר, של הסכמי ההפרדה מלפני 43 שנים.
נגד האינטרס המיידי
מבין ההסכמים שיש בין מדינות ערביות לישראל – זה ההסכם הוותיק ביותר ששני הצדדים עדיין מכבדים אותו. אלא שכעת ההסכם הזה נעשה חשוב לישראל פי כמה משהיה ב-20 השנים האחרונות. זאת משום שכידוע האיראנים וחיזבאללה רוצים להכניס את אנשיהם – בעיקר מיליציות חמושות – לרמת הגולן הסורית, באזור הקרוב לקו ההפרדה עם ישראל. ישראל כבר הודיעה שהיא לא תאפשר זאת. הסכם ההפרדה נותן לה את הבסיס המשפטי והבינלאומי לכך.
הסכמי ההפרדה כוללים לא רק אזור חיץ שרוחבו כמה קילומטרים. משני עבריו של אזור החיץ יש רצועות דילול כוחות שבהן גם לצה"ל וגם לסורים אסור להחזיק כוחות חמושים מעבר לכמות מוגבלת. באזור החיץ אסור לחלוטין להחזיק כוחות צבאיים, לכן בין שני קווי הפרדת הכוחות אין כוחות סוריים ואין כוחות של צה"ל. יש שם היום רק מורדים.
משני עבריו של אזור החיץ יש רצועת דילול שבה מותר לצה"ל ולצבא הסורי להחזיק 75 טנקים ו-6,000 אנשי צבא. מעבר לרצועת הדילול הראשונה יש גם רצועת דילול שנייה, שבה מותר לכל צד להחזיק 450 טנקים, אבל היא מרוחקת יותר מ-20 קילומטר מקו ההפרדה בכל צד.
מה כל זה אומר בפועל? שאם האיראנים ינסו להחזיק כוחות משלהם, למשל חיזבאללה או מיליציות שיעיות או אפילו אנשים של משמרות המהפכה, במרחק של פחות מ-20 קילומטר מהגבול עם ישראל, זאת תהיה הפרה של הסכם הפרדת הכוחות שעליו מפקח האו"ם. הרוסים יבינו זאת מיד, וכך גם האמריקנים והאו"ם, שכוח משלו – אונדו"ף – מפקח על יישומו של הסכם הפרדת הכוחות.
ולכן מבהירה ישראל, אף שהדבר מעט נוגד את האינטרסים המיידיים שלה, שהיא לא תרשה למשטר הסורי להגן על חדר במחיר של הפרת הסכם הפרדת הכוחות. כיום – מול האיראנים וחיזבאללה – ההסכם הזה הוא מכשיר הרתעתי ומשפטי חשוב.
לפנייה לכתב/ת 
