דו"ח "אמנסטי": מיאנמר היא מדינת אפרטהייד
ארגון זכויות האדם ניהל חקירה בת שנתיים במדינת ריאקין בצפון מיאנמר וחושף את הממצאים: הרשויות במדינה מנהלות אפרטהייד נגד בני הרוהינגה, מתעללת בהם ומטילה עליהם מגבלות בלתי אפשריות שמונעות מהם תנועה בין כפרים, טיפול רפואי וחינוך לילדים
דו"ח חדש שמפרסם הבוקר (ג') אמנסטי אינטרנשיונל
קובע כי מדינת ראקין במיאנמר
מנהלת אפרטהייד נגד בני הרוהינגה.
"בני הרוהינגה סובלים ממדיניות של הפרדה, נישול והתעללות ב'כלא באוויר הפתוח', וסובלים ממערכת של אפליה שנחשבת אפרטהייד - שהוא פשע נגד האנושות", נמסר מארגון סכויות האדם. הדו"ח חושף את האופן שבו הרשויות במיאנמר מטילות מגבלות חמורות כמעט על כל תחומי החיים של בני הרוהינגה ותחמו אותם לחיי גטאות, בהן קשה להשיג טיפול רפואי וחינוך.
במסיבת עיתונאים שיערוך הארגון בבנגקוק, ייחשפו תוצרי חקירה בת שנתיים "אשר ירדה לשורשי המשבר הנוכחי במדינת ראקין", לשון ההודעה. "בני הרוהינגה שבמיאנמר לכודים במערכת אכזרית שמובילה המדינה, אשר כוללת אפליה ממוסדת שנחשבת לאפרטהייד. הדו"ח 'כלואים ללא קורת גג' מציב הקשר לגל האלימות הנוכחי במיאנמר, שבו כוחות הביטחון הרגו בבני הרוהינגה, העלו באש כפרים שלמים והובילו לעקירתם בכפייה של יותר מ-600 אלף פליטים שחצו את הגבול על מנת להציל את חייהם אל בנגלדש השכנה. המצב הנוכחי עונה על כל סעיפי ההגדרה החוקית של פשע האפרטהייד נגד האנושות.
"הרשויות במיאנמר מפרידות ומנשלות את בני ובנות הרוהינגה וילדיהם ומחזיקות אותם במערכת אפרטהייד של דה-הומניזציה", אמרה אנה נייסטאט, מנהלת בכירה במחלקת המחקר של הארגון. "זכויותיהם מופרות באופן יום-יומי והדיכוי רק החריף בשנים האחרונות. הקמפיין הברוטלי של כוחות הביטחון לטיהור אתני בשלושת החודשים האחרונים הוא רק עוד היבט קיצונים של הגישה המזוויעה הזו. חייבים להתייחס לשורש המשבר, לעצור את מעגל ההתעללות ולאפשר לפליטי הרוהינגה לשוב למצב שבו זכויותיהם וכבודם העצמי נשמרים".
"מדינת ראקין: כלא באוויר הפתוח"
בהודעת הארגון נכתב כי "החקירה חושפת את האופן שבו הדיכוי החריף דרמטית מאז 2012, בשעה שהאלימות בין הקהילה הבודהיסטית והמוסלמית סחפה את המדינה. בני הרוהינגה במדינת ראקין מבודדים למעשה מהעולם החיצון ומתמודדים עם מגבלות חמורות ביותר על חופש התנועה שלהם, ומסוגרים בכפריהם ובעיירותיהם. המגבלות הללו מיושמות באמצעות רשת מורכבת של חוקים לאומיים, 'הוראות מקומיות' ותקנות שמיישמים גורמים רשמיים של המדינה, שמפגינים התנהגות גזענית בחופשיות".
"אחת התקנות שמיושמות במדינת ראקין מבהירה ש'זרים' ו'בני הגזע הבנגאלי' (כינוי גנאי לרוהינגה) זקוקים להיתרים מיוחדים לנסיעה בין עיירותיהם. בצפון מדינת ראקין, שם חיו רוב בני הרוהינגה עד גל ההימלטות האחרון, אפילו המעבר בין הכפרים הוגבל על ידי מערכת של היתרים. עוצרים שרירותיים הוטלו באופן אכזרי ומתמשך על אזורים רבים שבהם חיו בני הרוהינגה בחמש השנים האחרונות. במרכז מדינת ראקין, הרוהינגה מוחזקים באופן הדוק בכפריהם ובמחנות עקורים. בכמה אזורים אסור להם להשתמש בכבישים ותנועתם מותרת אך ורק דרך אפיקי מים - נהרות ונחלים, ורק אל כפרים מוסלמיים אחרים. בני רוהינגה שמצליחים להשיג היתרים לתנועה בצפון ראקין, נתונים לאיום מתמיד של מחסומים רבים שמאויישים על ידי משטרת הגבולות, שם הם סובלים מהטרדות דרך קבע, נדרשים לשלם שוחד או כופר, או מותקפים פיזית ואף נעצרים.
"בן רוהינגה אחד סיפר שהיה עד להתעללות שכזו כשהאוטובוס שבו נסע נעצר על ידי המשטרה: 'היו ארבעה שוטרים, שניים מהם הכו את הגברים במקל על הגב, הכתפיים והירכיים. אחר סטר על פניה של אישה אחת לפחות ארבע פעמים. לאחר מכן הם לקחו אותם לתחנת המשטרה'".
בהודעת הארגון נמסר עוד כי במהלך המחקר צוותי אמנסטי אינטרנשיונל היו עדים במו עיניהם לשוטר במשטרת הגבולות שבעט בבן רוהינגה באחד המחסומים, ותיעדו לפחות מקרה אחד של הוצאה להורג ללא משפט - שוטרי משטרת הגבולות שירו בצעיר בן 23 שנע בדרכים בשעת העוצר.
מגבלות התנועה פגעו משמעותית גם באפשרויות הפרנסה וביכולת לייבא מזון טרי. על חקלאים לרוב נאסר לעבד את אדמותיהם, והנורמה היא תת תזונה ועוני. באזורים שבהם חיים בעיקר תושבים מוסלמים, נאסר על התקבצות של יותר מארבעה בני אדם, ולכן הרוהינגה - שרובם המכריע מוסלמים - אינם יכולים לקיים את אורחות חייהם הדתיים. הרשויות אף אטמו מסגדים והותירו את המבנים לעזובה ולחורבה.
"חיים על קצה יכולת ההישרדות"
המגבלות על התנועה משפיעות באופן הרסני על חיי היום-יום של מאות אלפי מבני הרוהינגה. הם מתמודדים עם מחסומים מסכני חיים בגישה לטיפול רפואי: נמנעת מהם הגישה לבית החולים שבעיר סיטווה, שהוא המתקן הרפואי ברמה הגבוהה ביותר במדינה. זאת למעט במקרים קיצוניים ביותר, אז הם נדרשים לפנות לאישור מהרשויות ונעים בליווי משטרתי. רבים לא רואים כל ברירה אלא לפנות לטיפול רפואי בבנגלדש, אך נסיעה שכזו מתאפשרת אך ורק לבני המשפחות העשירות ביותר.
גבר בשנות ה-50 לחייו סיפר: "רציתי ללכת לבית החולים בסיטווה לטיפול רפואי, אבל זה אסור. הצוות בבית החולים אמר לי שאסור לי להיכנס למען ביטחוני האישי ואמרו לי שעליי לנסוע לבנגלדש כדי לקבל טיפול. זה עולה הרבה מאוד כסף. לאחי יש מטעים רבים ובקר, אז הוא נאלץ למכור חלק מהרכוש הזה כדי לממן את הנסיעה שלי. לי היה מזל. הרוב לא יכולים למצוא מימון לנסיעה שכזו, אז הם פשוט מתים".
הדו"ח מתאר מקרים נוספים שבהם ישנן מחלקות נפרדות למוסלמים במתקנים רפואיים בצפון מדינת ראקין, שנתונות לפיקוח משטרתי, ותושבים רבים סיפרו כי נאלצו לשלם שוחד לצוות רפואי או לשוטרים, ורבים אחרים נמנעים כלל מטיפול רפואי בשל חשש מפני היחס שלו יזכו.
"השכלה גבוהה - מחוץ לתחום עבור בני הרוהינגה"
מאז שנת 2012 הוגבלה גישת בני הרוהינגה למוסדות חינוך ובאזורים נרחבים של מדינת ראקין נאסרת כניסתם של ילדים לבתי ספר ממשלתיים שבעבר היו מעורבים, ואילו מורים מסרבים לנסוע אל הכפרים וללמד. השכלה גבוהה היא מחוץ לתחום עבור בני הרוהינגה במיאנמר.
אחת מאבני היסוד של האפליה נגד בני הרוהינגה היא היעדר כל זכויות חוקיות שלהם במיאנמר. ב-1982 נחקק חוק האזרחות ששולל מהם כל זכות לאזרחות על בסיס אתני. בארגון אומרים כי מאז שנת 2016 הממשלה סירבלה במכוון את האפשרות של בני הרוהינגה לרשום תינוקות שאך זה נולדו במרשם האוכלוסין - האפשרות היחידה כמעט להוכיח את תושבותם במיאנמר.
אחת התוצאות של הקמפיין המכוון הזה היא שבני הרוהינגה שנמלטו מבתיהם לא יוכלו לשוב אליהם. הדבר מדאיג במיוחד משום שמאז תחילת המבצע הצבאי באזור ב-2016 ולאורך 2017, קרוב ל-700 אלף בני רוהינגה נמלטו מבתיהם, רובם ככולם חצו את הגבול לבנגלדש, וכעת חיים במחנות פליטים שם בתנאים קשים ביותר.
מהארגון נמסר עוד: "הרשויות אינן יכולות יותר להסתמך על טיעונים 'ביטחוניים' או של מאבק ב'טרור' במגבלות שהן מטילות על הרוהינגה. הדיכוי הזה הוא בלתי חוקי ונטול כל פרופורציה. לעולם לא ניתן להצדיק פשעים נגד האנושות - בין אם על ידי 'צעדים ביטחוניים' ובין אם על ידי כל נימוק אחר".
לפנייה לכתב/ת 
