הברקזיט עלול למוטט את השלום השברירי בצפון אירלנד
כשבריטניה תצא מהאיחוד האירופי ב-2019, היא אמורה לכאורה לבנות גבול בינה לבין אירלנד, מדינה עצמאית, כדי למנוע תנועה חופשית של בני אדם וסחורות. אלא שגבול כזה עלול למוטט את הסכם "יום השישי הטוב" בצפון אירלנד - טריטוריה בריטית - ולהחזיר את שפיכות הדמים לאזור
האמרה העממית "שניים רבים - השלישי זוכה" קיבלה בשבועות האחרונים משמעות חדשה בבריטניה. אלא שהפעם לא מדובר בזכייה, אלא יותר בסיבה למריבה.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
ביום שבו נודע כי בריטניה החליטה לבצע ברקזיט ולפרוש מהאיחוד האירופי, עלה מיד שמה של סקוטלנד. הסקוטים, שהצביעו בהמוניהם נגד הברקזיט, איימו במשאל עם נוסף לעצמאותם. בווסטמינסטר, מקום מושבו של הפרלמנט בלונדון, התכוננו למאבק נגד הממשלה העצמאית של סקוטלנד. אך בזמן שלונדון וסקוטלנד מתקוטטות, אף אחד שם לא חשב לרגע שדווקא מדינה אחרת עשויה להפוך את קערת הברקזיט על פיה, או סתם על הפנים של תרזה מיי, ראש הממשלה הבריטית.
בשבועות האחרונים נדדה הבעיה דרומה מסקוטלנד והתמקמה ברפובליקה של אירלנד (מדינה עצמאית) ובצפון אירלנד (מדינה תחת שלטון בריטי) - ומה שנראה בהתחלה כקישוט רקע, הופך עתה לבעיה מרכזית ולמוקש הגדול של פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי. אירלנד, בגיבוי של חלק מאוכלוסיית צפון אירלנד, דורשת לקבל ערבות מתרזה מיי שלא יוקם גבול בינה לבין צפון אירלנד. הקמת גבול שכזה נראית כמו מחויבת המציאות שכן מדובר בגבול היבשתי היחיד שיש לבריטניה עם אירופה והוא עובר בדיוק במקום שבו צפון אירלנד הבריטית נפגשת עם שכנתה מדרום, הרפובליקה של אירלנד. אלא שהדרישה האירית להבטחה בריטית מייצרת מציאות מסובכת לבריטניה: לכאורה, אם לא תוקם גדר גבול, המשמעות המעשית - וכן, זו הפיזית - של פרישת בריטניה מהאיחוד, לא תצא לפועל. אם בריטניה מתכוונת לצאת מאיחוד המכסים, או להגביל את תנועת ההגירה אליה, איך יעבוד הדבר בפועל, בהיעדר גבול?
סימני השאלה שמציב הברקזיט
נכון לעכשיו, הקמת גבול בין צפון אירלנד לבין הרפובליקה של אירלנד נראית כמו סיוט, שספק רב אם יתממש. בשנת 1997 נחתם "הסכם יום שישי הטוב" בין השלטון הבריטי, צפון אירלנד והרפובליקה של אירלנד, שסיים עשורים ארוכים ועקובים מדם של מאבק מזוין בין המחתרת האירית (IRA) ובין השלטון הבריטי. ההסכם הסדיר את מעמדה של צפון אירלנד כטריטוריה בעלת אוטונומיה מסוימת שהיא חלק מהממלכה המאוחדת של בריטניה. אחד הסעיפים הרגישים ביותר בהסכם השאיר את צפון אירלנד נטולת גבול עם הרפובליקה האירית, כדי לא לקבוע עובדות בשטח. צפון אירלנד היא אמנם שטח בריטי, אבל היא לא מופרדת בגבול מהאירים בדרום. הלכה למעשה, תנועת סחורות ובני אדם בין שתי הטריטוריות היא חופשית. חברותה של בריטניה באיחוד האירופי הייתה מפתח חשוב בהסכם ההוא, וההבנה שלא צריך ליצור קו גבול ותנועת אנשים תיעשה באופן חופשי. כך, למעשה, נשמר הסטטוס קוו בין שלושת הצדדים בהסכם.
ואז הגיע הברקזיט, שאמור ליצור מציאות חדשה. כשבריטניה והאיחוד האירופי יחתמו על הברקזיט, בחודש מרס 2019, הם למעשה יכריזו על מציאות חדשה, במסגרתה צפון אירלנד תיקרע מהאיחוד האירופי - ביחד עם אנגליה, ויילס וסקוטלנד - ואילו אירלנד תישאר חלק ממנו. מעבר לקריעתו של הצפון האירי מהדרום האירי והבאת הקץ על שאיפות הקתולים בצפון אירלנד להתאחד עם אחיהם ברפובליקה של אירלנד, הברקזיט גם יעמיד סימני שאלה מהותיים.
אם בריטניה תצא מאיחוד המכסים ומשוק המטבע המשותף של האיחוד האירופי, או תבחר להגביל את התנועה החופשית הנהוגה היום ממדינות האיחוד לתחומה - היא תצטרך לבנות קו גבול פיזי בינה ובין אירלנד. בלי גבול כזה, היא לא תוכל להגביל תנועת סחורות או בני אדם. בנוסף, בריטניה תסכן את יחסיה עם אחת הפרטנריות החשובות שלה למסחר, אירלנד. שווי הסחורות בין בריטניה לבין הרפובליקה האירית עומד על 60 מיליארד אירו בשנה, ומדי יום חוצים 30 אלף בני אדם את הגבול האירי, כלומר נעים בין בריטניה ואירלנד בחופשיות.
בצפון אירלנד חוששים מהתעוררות ה-IRA
הקמת קו גבול תעמיד את היחסים בין המדינות בסכנה, אבל היא עשויה גם למוטט את "הסכם יום שישי הטוב". הקתולים בצפון אירלנד - חלקם לא מכירים באופן הצהרתי בשלטון הבריטי על הטריטוריה שלהם - לא יסכימו להקמת קו גבול שיפריד בינם ובין אחיהם באירלנד. המחתרת האירית עוד עשויה להתעורר ולהקים מהומות, שיסתיימו באלימות בין שני הצדדים. בריטניה, שגם כך נתונה בכאב ראש מתמשך בגלל הברקזיט, לא יכולה להרשות לעצמה לסכן את מעמדה העדין והרגיש בצפון אירלנד. בעקבות הדרישה הסקוטית לעריכת משאל עם, גם השכנים בצפון אירלנד עוד עשויים לתבוע עריכת משאל עם חדש על המשך חברותם בבריטניה ועל המשך חברותם באיחוד האירופי.
לקערת המרק הרותח הזה צריך להוסיף את העובדה כי היום ממשלתה של מיי נהנית מרוב בפרלמנט הודות למפלגה הדמוקרטית-יוניוניסטית (DUP) מצפון אירלנד, המפלגה התומכת באיחוד צפון אירלנד עם בריטניה. יש להדגיש כי אפילו היוניוניסטים לא תומכים בהקמת קו גבול פיזי בין אירלנד ובין צפון אירלנד, שאף הצביעה ברוב גדול נגד הברקזיט. כניסתה של המפלגה לממשלה של מיי נתפשת בצפון אירלנד כעניין רגיש במיוחד, בפרט לאור העובדה שהיריבה הצפון האירית, מפלגת השין-פיין, מחרימה באופן רשמי את הפרלמנט הבריטי. המפלגה אף תומכת באיחוד צפון אירלנד עם הרפובליקה האירית ושבעת חבריה שנבחרו בבחירות האחרונות מסרבים לשבת בפרלמנט בווסטמינסטר.
עכשיו שערו בנפשכם מה יקרה אם יוקם קו גבול שיפריד בין האחים, ייצור מציאות חדשה ויכניס את השין-פיין למאבק מול המפלגה היונוניסטית-דמוקרטית. מי שהיטיב להגדיר זאת הוא ג'ון מייג'ור, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, שהצהיר לפני כמה חודשים: "הסכם השלום הושג במאמצים רבים. אסור לקבל אותו כמובן מאליו. היום ההסכם הזה הוא שביר ולא בטוח".
כאב הראש של תרזה
עתה תצטרך ראש ממשלת בריטניה להמציא פתרון יצירתי לנושא. הקמת קו גבול פיזי לאורך 500 קילומטרים בין צפון אירלנד לבין הרפובליקה האירית נראה כמו פתרון לא סביר. בין החלופות הנשקלות: הקמת "גבול טכנולוגי", כלומר שימוש באמצעים טכנולוגיים שיאפשרו תנועת מכוניות בין שתי המדינות; הקמת גבול ימי לוויסות מעבר הסחורות, או השגת הסכם שיאפשר את המשך התנועה חופשית בין בריטניה לבין האיחוד האירופי ויסדיר את המשך חברותה של בריטניה באיחוד המכסים ובשוק המטבע המשותף. אף אחד מהפתרונות הללו אינו ניתן ליישום בקלות והוא עמוס בקשיים ובבעיות מהותיות.
גם הזמן דוחק: ממשלת אירלנד דורשת מבריטניה שתבהיר את כוונותיה לגבי עתיד צפון אירלנד והאיחוד האירופי עד 14 בדצמבר, המועד שבו אמור האיחוד האירופי להתכנס ולהחליט על המשך צעדיו במשא ומתן עם בריטניה. בלי הבהרות מוסכמות, האיחוד יכול להקפיא את המשא ומתן עם בריטניה או לעכב אותו - צעדים שמהם מיי רוצה להימנע בכל מחיר.
בבריטניה חשבו כי הנושאים הנפיצים בברקזיט יהיו תנועת בני אדם או הסכם בריטי מול שוק המטבע המשותף. עתה הם מבינים כי הנושא האירי עשוי להיות הנפיץ ביותר. ויש גם מי שמפנטזים בקול רם שדווקא הצפון אירים, שגילו עד כה עניין מועט למדי בפוליטיקה הבריטית, ירימו את ראשם, יתבעו את חלקם בעוגה ויסנדלו את הברקזיט, או לפחות ינמיכו את להבת הגירושין של בריטניה מהאיחוד. זה נשמע כמו פנטזיה - Wishful Thinking - אבל לאור הסחרור הפוליטי המתמשך שנוצר בבריטניה אחרי הברקזיט, שום דבר אינו בלתי אפשרי.
בקטנה: החתונה של הארי באה בעיתוי טוב לממלכה
האירוסין של הנסיך הארי וחברתו האמריקנית מייגן מרקל לא יכלו לבוא בתזמון טוב יותר. הממלכה שקועה בהנגאובר של הברקזיט וגם האטה כלכלית נרשמה בשנה האחרונה ומעיבה על עונת החגים שבפתח. חתונה מלכותית, שתתקיים בחודש מאי הקרוב, תרים מעט את המורל הלאומי הבריטי וצפויה להזרים מזומנים לכלכלה הבריטית - ואלכוהול לפיהם של מיליוני תושבי הממלכה.
אחת השאלות הגדולות שנשאלות היא זהות המוזמנים לחתונה. או במילים אחרות: איך סוגרים רשימת מוזמנים מצומצמת-יחסית, לחתונה כה גדולה ומפוארת? אולי הנסיך הארי צריך לקושש עצה מאחיו, הנסיך וויליאם, שקושש עצה מהסבתא, המלכה אליזבת השנייה. וויליאם סיפר בשעתו על ההתלבטות הגדולה שמילאה אותו, כשערך את רשימת המוזמנים לחתונה המלכותית שלו ושל קייט, ב-2011. "הלכתי למלכה ואמרתי לה 'יש כאן רשימה, אבל אין בה אפילו אדם אחד שאני מכיר. מה לעשות?' והיא אמרה לי 'תיפטר מהרשימה הזו. תתחיל בחברים שלך ואנחנו נוסיף את האורחים החשובים ביותר. זה היום שלך'".
שנאמר: לא משנה אם אתה נסיך בבית המלוכה הגדול. בסופו של דבר, חתונה היא כאב ראש לא קטן לפשוטי העם וגם לבעלי דם כחול.
לפנייה לכתב/ת 
