"מחלת רוח הרפאים": עדויות מאזור ניסויי הגרעין בצפון קוריאה
רבים שחלו ומתו, תינוקות שנולדו ללא איברי מין, דגים מתים בנחלים ופטריות שנעלמו מהשטח: תושבים שנמלטו מצפון קוריאה והתגוררו ליד אתר ניסויי הגרעין סבורים כי הקרינה הרדיואקטיבית פגעה בבריאותם ובבריאות משפחותיהם. "הרבה אנשים מתו, קראנו לזה 'מחלת רוח הרפאים'. היום אנחנו מבינים שזו הייתה הקרינה"
עריקים שהתגוררו סמוך לאתר ניסויי הגרעין של צפון קוריאה מאמינים שהם סובלים מחשיפה לקרינה רדיואקטיבית וחוששים כי בני משפחותיהם עדיין מתגוררים שם. לי ג'יאונג ווה, שהתגוררה במשך שבע שנים במחוז קילג'ו, שבו ממוקם אתר פנגי-רי, האתר שבו מבוצעים הניסויים הגרעיניים של המדינה המבודדת, סיפרה לרשת NBC כי היא סובלת מכאבים קבועים. "אבל שם בבית המצב הרבה יותר גרוע", היא מוסיפה.
לי, אישה בגיל העמידה שגובהה קצת יותר ממטר וחצי והליכתה צולעת, הצליחה להימלט מצפון קוריאה בשנת 2010, לאחר ניסיון בריחה שנכשל ב-2003. "הרבה אנשים מתו ואנחנו קראנו לזה 'מחלת רוח הרפאים'", היא נזכרת. "חשבנו שהם מתים בגלל שאנחנו עניים והתזונה שלנו לקויה. עכשיו אנחנו מבינים שזו הייתה הקרינה".
במהלך התקופה שבה התגוררה לי במחוז קילג'ו, ביצע שליט צפון קוריאה באותה תקופה, קים ג'ונג איל, שני ניסויים גרעיניים באזור. מאז מותו ב-2011, ביצע בנו, השליט הנוכחי קים ג'ונג און, ארבעה ניסויים נוספים. הניסוי האחרון נערך בחודש ספטמבר, ואחריו הודיעה פיונגיאנג כי הצליחה לפתח פצצת מימן שניתנת להרכבה על טיל בליסטי בין-יבשתי.
על פי ארגון הבריאות העולמי, קרינה רדיואקטיבית עלולה לפגוע בתפקוד הרקמות והאיברים בגוף, בהתאם לרמת החשיפה. במינונים נמוכים יותר, על פי הארגון, קיים סיכון ארוך טווח לחלות בסרטן.
לי ועריקים אחרים עומדים בתקיפות על כך שהניסויים הגרעיניים פגעו לרעה בבריאותם. עם זאת, מומחים שבדקו אותם אינם נחרצים כל כך בקביעתם. לדבריהם, קשה להוכיח כי קרינה היא הגורם לתפוצה הנרחבת של מחלות כמו לוקמיה וסוגים אחרים של סרטן, שלדברי העריקים היכו בתושבי מחוז קילג'ו.
"אני לא חושבת שהם משקרים", אמרה ל-NBC פרופ' סו קון יול, מומחית להנדסה גרעינית באוניברסיטת סיאול. "אנחנו חייבים לקבל את מה שהם מספרים, אבל אין לנו הרבה מידע מהימן". דובר מטעם המכון הקוריאני לבטיחות בגרעין הוסיף כי הם "מעריכים כי החשיפה לחומרים רדיואקטיביים מאתר הניסויים היא מופרזת, אך קשה לאשר זאת".
"לא ניתן היה לקבוע מה מין התינוק משום שנולד ללא איברי מין כלל"
לי ועריקה נוספת, רהי יונג סיל, מספרות כי במשך שנים הם כלל לא ידעו כי המשטר הצפון קוריאני עורך ניסויים גרעיניים. לדבריהן הם התעלמו מרעידות האדמה, וגילו את האמת רק לאחר שנמלטו ממולדתם.
רהי, אישה בשנות ה-60 לחייה, נמלטה מהמדינה המבודדת לפני ארבע שנים. היא מספרת כי היא התגוררה במרחק של קילומטרים ספורים מאתר הניסויים פנגי-רי, וכי לשכנים שלה נולד תינוק מעוות. "לא ניתן היה לקבוע מה מין התינוק משום שלא היו לו איברי מין בכלל", סיפרה. "בצפון קוריאה בדרך כלל הורגים תינוקות שנולדים מעוותים, ולכן ההורים הרגו את התינוק הזה".
חלק מטענותיהן של רהי ולי בדבר חשיפה לקרינה מתייחסות לשנות ה-90 ואף לשנות ה-80 - מה שמעלה את השאלה אם ייתכן שמשהו אחר, שאינו ניסוי גרעיני, זיהם את הסביבה וגרם לאנשים רבים לחלות. בעוד הניסוי הגרעיני הראשון נערך רק ב-2006, העריקות מספרות על דגי פורל מתים בנחלים שבהר ועל פטריות אורנייה זהובה המפורסמות של קוריאה, שנעלמו מהאזור זמן רב לפני כן.
צ'וי קיונג הוי, נשיא ארגון SAND שעוקב אחר הפגיעה בזכויות אדם בצפון קוריאה, מעריך כי פעילות צבאית באתר פנגי-רי בשנים שקדמו לניסויים הגרעיניים עשויה להסביר את הזיהום שהורגש באזור. צ'וי הוא בעצמו עריק שנמלט צפון קוריאה, אך הוא לא התגורר במחוז קילג'ו.
כל בני המשפחה חולים ושום תרופה לא עוזרת
אולם, פרנק דלנוקי-ורס, מדען במכון למחקרים ללא מטרות רווח על שם ג'יימס מרטין שבמונטריי, קליפורניה, מעלה ספקות לגבי הטענה כי קרינה רדיואקטיבית היא שגרמה לנזק סביבתי ולפגיעה בבריאות התושבים. לדבריו, אם חומר רדיואקטיבי היה דולף, חיישנים חזקים באזור ש"מריחים" את האוויר היו מזהים זאת.
בימים שלאחר ניסוי הגרעין האחרון, ממשלת דרום קוריאה הודיעה כי היא זיהתה סימנים לנוכחות קסנון רדיואקטיבי, אך לא מסרה היכן בדיוק. דלנוקי-ורס אמר ל-NBC כי "מאוד מאוד לא סביר שהחומר הגיע מפנגי-רי".
הוא הביע ספק גם לגבי הזיהום של מי התהום. "ניסוי גרעיני ליד סלעים רוויי מים עלולה ליצור קילוח קיטור שיפלוט מזהמים לאוויר", לדבריו. "בכך איש אינו מעוניין".
גם לי וגם רהי מצליחות מדי פעם ליצור קשר עם משפחותיהן שנותרו בצפון קוריאה. זאת באמצעות טלפונים סלולריים שהוברחו למדינה המבודדת דרך סין.
רהי מספרת כי כל בני משפחתה חולים וסובלים מכאבי ראש והקאות, ושום תרופה לא עוזרת להם. עוד היא סיפרה שהיא מופתעת מכך שבביתה החדש בדרום קוריאה, אפילו זכויותיהם של בעלי החיים מוגנות - בעוד בצפון קוריאה הרשויות מתעלמות מבריאותם של האנשים.
לפנייה לכתב/ת 
