עובדים ועניים: "בלי עזרה אין מה לאכול"
לצד השיפור הקל בשיעורי העוני, נרשמה עלייה במספר המשפחות העובדות שנמצאות מתחת לקו המייאש. משפחת חסיד היא אחת מהן: "כל הכסף הולך לחשבונות". זינוק חל גם בעוני בקרב חד-הוריות: "הילדים התרגלו - וזה עצוב". המגזר העני ביותר הוא הבדואי: "הבנות שלי הולכות בגשם לבית הספר עם נעליים קרועות". הקרן לידידות: "היקפי עוני בלתי נסבלים"
נתוני דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי שפורסמו אתמול (ד') הצביעו אמנם על מגמה מעודדת של ירידה מתונה בשיעורי העוני, אך ניכרו בהם גם ממצאים מדאיגים - זינוק בתחולת העוני של משפחות חד-הוריות, עלייה במספר המשפחות העובדות העניות, ושיעורי עוני מרקיעי שחקים בקרב האוכלוסייה הבדואית, שנדגמה לראשונה לאחר ארבע שנים שבהן לא הייתה חלק מהדו"ח.
על פי נתוני הדו"ח, בכ-14% מהמשפחות העניות שני בני הזוג עובדים. סנדרין ושלמה חסיד, הורים לארבעה ילדים, הם דוגמה למשפחה כזו. בני הזוג החרדים, שעלו מצרפת לפני 12 שנים, מתגוררים בירושלים. שלמה עובד במשרה מלאה כטכנאי טלפונים ומרוויח כ-5,500 שקלים בחודש. סנדרין, שצריכה לחזור בצהריים הביתה כדי לטפל בילדיה הקטנים, עובדת בחצי משרה בטלמרקטינג ומרוויחה כ-3,500 שקלים. ביחד הם משתכרים כ-9,000 שקלים ויחד עם קצבאות הילדים הם מכניסים כ-9,700 שקלים, מה שמציב אותם עמוק מתחת לקו העוני, שעומד על 11 אלף שקלים לשש נפשות.
אחד הממצאים החמורים בדו"ח הוא העלייה החדה בתחולת העוני של משפחות חד-הוריות, מ-21.7% ל-26.1%. הילה קלדרון, אם חד-הורית בת 33, גרה עם שני ילדיה ביקנעם עילית. היא אינה עובדת, מקבלת קצבת מזונות על סך 2,300 שקלים, ובתוספת הבטחת הכנסה של 900 שקלים וקצבאות ילדים בסך 200 שקלים היא מגיעה להכנסה חודשית של כ-3,400 שקלים.
האם החד-הורית מספרת כי לצערה הילדים התרגלו למצב הזה. "הם מבינים ורואים שאין כסף ושאני עושה את המקסימום כדי שיהיה להם הכול, אבל מסכום כזה אי אפשר לחיות. עצוב לומר, אבל הם כבר התרגלו שאין. הם היו רוצים לפתוח את המקרר ולראות שיש שם מעדנים כמו לכל הילדים. לא תמיד יש לחם בבית אז הילדה לא לוקחת אוכל לבית הספר וחוזרת ממש רעבה. זה לא הכי נעים לגדל ילדים במצב הזה. הם לא מזמינים חברים הביתה כי הם מתביישים".
במגזר הבדואי מיואשים: "המצב רק יילך ויחמיר"
המגזר העני ביותר בישראל הוא הבדואי, שתחולת העוני שלו מגיעה לכ-58%, כששיעור הילדים הבדואים העניים נושק ל-70%. כ-17 אלף משפחות בדואיות חיות בעוני ובסך הכול יותר מ-121 אלף נפשות, בהן כ-69 אלף ילדים. 19.3% מהילדים במגזר גדלים במשפחות חד-הוריות.
נורה ואיסמעיל, הורים לשמונה ילדים ברהט, מפרנסים משפחה בת 10 נפשות מ-3,900 שקלים בחודש שמתקבלים מקצבת האבטלה של איסמעיל וקצבת ילדים. "לפעמים אין לנו גז, אז אני לא מבשלת לילדים במשך שבוע ואנחנו אוכלים רק לחם, ירקות וממרחים", מספרת נורה. "בשבוע שעבר הייתי עם אחד הילדים אצל הרופא, והוא נתן לי מרשם לתרופה שלא יכולתי לשלם עליה. רק כשקצבת האבטלה נכנסה, אחרי כמה ימים, קניתי את התרופה".
היא סיפרה עוד כי "אפילו תנור אין לנו. יש לי שתי בנות שהולכות לבית הספר עם נעליים קרועות בגשם. אתמול היינו בבית הספר של אחת הילדות והמחנכת אמרה שהיא חלשה בעברית ובאנגלית וצריכה שיעורי עזר. כמובן שאין לי איך לשלם על זה".
איברהים חסנאת, מייסד ומנהל עמותת "קפא" הפועלת למען התושבים הבדואים בנגב, לא הופתע מהנתונים שהתפרסמו אתמול על המגזר, לאחר ארבע שנים שבהן הוא נעדר מהדו"ח. "מצב אחד אני חש הקלה ומצד שני עצב וכאב כי המצב עגום וגרוע", מסביר איברהים. "ההקלה היא מכך שיש תחושה שהנה, כולם עכשיו רואים שמה שאמרנו כל הזמן – זו אמת. 58% מהאוכלוסייה ענייה, 70% מהילדים עניים – זה פשע".
"הדו"ח הזה לא חידש לי כלום והמצב רק יילך ויחמיר", מזהיר מנהל העמותה. "אנחנו לא רואים שום דבר באופק, שום יוזמות, אפילו אין התחלת שיח בריא שיבשיל לכדי רעיונות שאפשר לעבוד איתם. כל צד מתבצר בעמדה שלו - אנחנו והמדינה. אנחנו אומרים מה האוכלוסייה צריכה והממשלה עונה 'לא, אני יודעת מה אתם רוצים והיא כאילו מכניסה לנו לפה אוכל או תרופה בכוח, כמו תוכנית 'מעגלי תעסוקה'. אי אפשר לעבוד עם האוכלוסייה כל הזמן רק עם מקל, תראו גם שיש גזר. אנחנו רוצים לשתף פעולה, הכנו תוכניות וניירות עמדה, כלום לא התקדם מזה".
חסנאת מצביע גם על בעיית התעסוקה והפיתוח. "אין אזורי תעשייה מפותחים כך שאנשים ישנים כאן ובבוקר הולכים לעבוד בערי המרכז, השפלה ובצפון. יש 200 אלף בדואים בנגב, מתוכם 130 אלף גרים ביישובים מוכרים. המדינה לא מוכנה להקים מפעלים ביישובים הבלתי מוכרים, אבל היא גם לא עושה את זה באלה שמוכרים. אין בנקים ברהט, יש רק סניף דואר אחד שמשרת 60 אלף איש והתור בו לא נגמר. עוני הוא לא רק שאין מה לאכול".
נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, אמר כי על אף הירידה המסוימת בהיקפי העוני, מדובר בירידה קטנה מדי. "ישראל עדיין סובלת מהיקפי עוני בלתי נסבלים בעיקר בקרב ילדים, דור העתיד של החברה הישראלית. דו"ח העוני הנוכחי הוא הוכחה חד-משמעית שהשקעה ממשלתית באוכלוסיות המוחלשות היא הגורם האפקטיבי ביותר בצמצום העוני. נכון להיום פוזרו הבטחות רבות לנכים, לקשישים ולמשפחות העובדות בישראל, אך נעשו צעדים מעטים מדי לצמצום העוני. הממשלה שמתפקדת בצורה לקויה והכנסת צריכות לחתור יחד לעבר הבטחת קיומם בכבוד של כלל אזרחיה", כך אקשטיין.
ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון "לתת", אמר בתגובה לנתונים: "העובדה שישראל עדיין עומדת בראש סולם העוני ואי-השוויון מבין מדינות ה-OECD, ושהיקף הבעיה מפושט בחברה הישראלית ומשפיע על חלקים נרחבים באוכלוסייה, לא מצדיקים את האופטימיות. הצעדים החלקיים שנעשו על ידי הממשלה בתחומי התעסוקה, הקצבאות והשלמת ההכנסה, גם אם הם בכיוון הנכון, עדיין אינם מחלחלים לאוכלוסיות העניות ביותר. מדד העוני הרב-ממדי, שבודק את המחסור ביחס לצרכים החיוניים הדרושים לקיום בסיס, יפורסם בשבוע הבא ויצביע על שיעורי עוני בהיקף נרחב הרבה יותר מאלו המוצגים על-ידי הביטוח הלאומי".
לפנייה לכתב/ת 
