אחרי 69 שנה: טירוני גבעתי חזרו לחפש את נעדרי קרב "כפר אוריה"
בספטמבר 1948 נעלמו ארבעה מלוחמי החטיבה ליד נחל שורק ומאז לא נודע מה עלה בגורלם. שחזור האירוע העלה אפשרות שהם נעלמו בשטח ליד פלמחים. לוחמים צעירים מגבעתי גויסו לשלושה ימי חיפושים שהעלו חרס: "התאכזבנו, אבל אנחנו יודעים שיחפשו גם אותנו"
69 שנים אחרי קרב "כפר אוריה" במלחמת העצמאות, שבו אבדו עקבותיהם של ארבעה לוחמי גבעתי, חידשו טירוני החטיבה את הסריקות אחרי הנעדרים בעקבות הערכה חדשה של אגף כוח אדם בצה"ל. במשך שלוש יממות לאורך השבועות האחרונים חיפשה קבוצת טירונים מהאימון המתקדם של גבעתי את שרידיהם של החללים שמקום קבורתם לא נודע: טוראי צבי צמרי (וולקוסטבסקי), רב"ט צביקה רוזנבלום, טוראי ישראל מייכל וטוראי אברהם סנדיק. למרות המאמץ, לא אותרו ממצאים או קצה חוט שילמדו על גורלם.
הקרב במלחמת השחרור התנהל באזור בין בית שמש לפלמחים, בואכה נחל שורק. בתיאור הקרב לפי ענף איתור נעדרים באכ"א נכתב: "בליל 16 בספטמבר 1948 יצאה מחלקה מפלוגה א' של גדוד 52 בחטיבת גבעתי, בפיקודו של סגן יעקב נחמיאס, לסיור בכיוון הכפר הערבי אל-בורג' הנמצא על הגדה הדרומית של נחל שורק, מערבית לבית שמש. כאשר עלה הכוח מערוץ הנחל התפצלה חולייה בת ארבעה לוחמים שהייתה אמורה לשמש כחתך עבור הכוח העיקרי.
"על רכס הגבעות הראשון לפני הכפר הותקפה החולייה באש, ומפקדה צבי רוזנבלום ז"ל נסוג עם שלושת חייליו (צבי צמרי ז"ל, ישראל מייכל ז"ל ואברהם סנדיק ז"ל) לכיוון נחל שורק. כאשר נסוג הכוח העיקרי בפיקודו של יעקב נחמיאס לא מצאו את החולייה של צבי רוזנבלום במקום שבו קבעו להיפגש. המ"מ, בלוויית התגבורת, סרקו את השטח פעם נוספת עוד באותו לילה, וגם סריקות מאוחרות יותר לא העלו דבר".
בחודשים האחרונים ערכו ביחידת אית"ן (איתור נעדרים) שחזור של הקרב, וממסקנות החוקרים עלה תא שטח מוגדר ומתוחם, שחלקו גולש למרחבים של בסיס חיל האוויר פלמחים. למשימת הסריקות גויסו מי שיכולים להיות ניניהם של ארבעת הנעדרים, שהיו אז פחות או יותר בני גילם.
הטירונים, עם מפקד הפלוגה, הצטיידו במכשירי סריקה הנדסיים לחיפוש מתחת לאדמה ובאמצעים נוספים, והתבקשו לאסוף לשקיות פריטים ישנים שמצאו על הקרקע, כגון ציוד אישי צבאי - שרידי מדים, דיסקית, נעליים צבאיות, מימיות, קסדות ועוד.
הטירונים, שהתגייסו לצה"ל לפני חמישה חודשים בלבד, אמרו בסוף המבצע לאנשי יחידת אית"ן: "התאכזבנו שלא מצאנו אותם, אבל לפחות עכשיו אנחנו יודעים שאם יקרה לנו משהו אז יחפשו גם אותנו".
קצין בגבעתי אמר ל-ynet: "הדרך הכי טובה להסביר מהי נתינה, רעות, תרומה והקרבה, היא לא בדיבורים אלא במעשים. אם אתה רוצה להסביר לחיילים שלא נפקיר אותם, תראה להם את זה בפעולות".
חידוש החיפושים אחרי ארבעת נעדרי הקרב בכפר אוריה עורר מחדש את סיפור היעדרותו ומציאתו של הקצין משה דובדבני ז"ל, שהוכרז חלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע לאחר שחילץ את חייליו הפצועים ונפצע בעצמו בקרב בלטרון במלחמת השחרור. לפני 20 שנה אותרה גופתו על ידי יחידת אית"ן בקבר "אלמוני" בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.
"המשימה שקיבלו הטירונים היא ערכית, חינוכית וחשובה למשפחות השכולות", אמר בנו, תא"ל (מיל') יהודה דובדבני, שבתחילת שנות ה-80 הקים מחדש את חטיבת גבעתי. "עבודת אית"ן היא עבודת קודש בשביל המסורת והרעות. שילבו את הטירונים עם ההיסטוריה. הרב גורן נהג לומר לי שיום אחד נמצא את אבא, ואריאל שרון סיפר לי שאבא אמר אז ב-48 שפצועים לא משאירים בשטח".
ביחידת אית"ן החלו בשנה האחרונה לשלב בסריקות אחר חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע גם רחפנים ואמצעים טכנולוגיים מיוחדים נוספים לאיתור הנעדרים, בעיקר בתאי שטח גדולים ופתוחים.
מפקד חטיבת גבעתי, אלוף-משנה דדו בר כליפא, כתב בפקודה המיוחדת שהוציא למבצע: "אחינו לנשק. השנה הקרובה מסומנת על ידי מפקדי גבעתי ולוחמיו כשנת חיבור של החטיבה ליסודות העמוקים שעליה היא מושתתת, בקרבות ואירועים היסטוריים מהקמת המדינה והקמת צה"ל, דרך הקמת סיירת שקד ועד הקמת החטיבה בפעם השנייה ומבצעיה הנועזים והתחבולניים ברצועת עזה".
הוא התייחס גם לסגן הדר גולדין, קצין בחטיבה, שגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה מאז מבצע צוק איתן ב-2014: "במעלה הדרך ובהגנה על הישובים בלכיש ובחבל עזה ישנם כאלה שלא הצלחנו להחזיר. אלה שאלות שטרם באו על פתרונן ונעדרים שלא הובאו לקבר ישראל". אל"מ בר כליפא נפגש בעבר כמה פעמים עם בני משפחת גולדין.
לפנייה לכתב/ת 
