בישראל מרוצים מההישג בהאג - אין חקירה בפרשת המרמרה

בישראל מתגאים בהישג שבהחלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג מתחילת החודש, שלא לחקור את אירועי משט המרמרה לעזה ב-2010. כך הודיעה תובעת בית הדין, טאטו בנסודה.

אוניית המרמרה יצאה מטורקיה אל חופי עזה במאי 2010 חרף הסגר שהכריזה ישראל. לוחמי שייטת שהשתלטו על האוניה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל נתקלו בהתנגדות אלימה שהסתיימה במותם של תשעה מנוסעי המרמרה.

שלוש שנים אחר כך, במאי 2013, פנו איי קומרוס לבית הדין הפלילי הבינלאומי בדרישה לפתוח בחקירת התקרית. התובעת בנסודה פתחה בבדיקה מקדמית, וכשנה וחצי אחר כך החליטה לסגור את התיק ולא לפתוח בחקירה. בהחלטתה קבעה שיש יסוד סביר להאמין שחיילי צה"ל שהשתלטו על המרמרה ביצעו פשעי מלחמה, אבל אלא לא חמורים ברמה שתצדיק פתיחת חקירה.

איי קומרוס, שככל הנראה הופעלו על ידי ארגונים פלסטיניים, התקשו להשלים על המסקנה הזאת וערערו על ההחלטה בפני הרכב מיוחד של בית הדין, שהחזיר את התיק לבנסודה וביקש ממנה לשקול מחדש את החלטתה, משום שלדעתו מדובר מסקנה שגויה וכי חומרת האירוע מצדיקה פתיחה בחקירה.

מייד כשפתחה בבדיקה החוזרת הוצפה בנסודה ב-5,000 עמודים של חומר נוסף, ובכלל זה עדויות של יותר מ-300 מנוסעי המרמרה ודוחות נתיחה של גופות ההרוגים שהכינו הטורקים. מנגד הציגה הצוות הישראלי, בראשות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (שבזמן הבדיקה הראשונה היה הפרקליט הצבאי הראשי) ויועצו הבכיר עו"ד גיל לימון, טיעונים חזקים ובראשם טענת ה"משלימות", שלפיה ישראל כבר חקרה את העניין וערכה את כל הבדיקות הדרושות ועל כן אין מקום לחקירה נוספת.

הפשיטה על המרמרה

בתחילת החודש פרסמה בנסודה את מסקנתה החוזרת על ממצאיה המקוריים ודוחה את הביקורת. ראשית היא רמזה שיש חשד לתיאום עדויות מצד נוסעי המרמרה. "נראה שחלק מהאנשים שביקשו להשתתף בהליך כקורבנות קיבלו סיוע הנוגע לתוכן העדות שלהם, ולא רק סיוע טכני במילוי הטפסים", קבעה. "כך למשל, 206 קורבנות מתארים במונחים זהים או דומים את האנשים האחראים לאירועים על המרמרה, 60 קורבנות משתמשים בביטויים או בנוסחים שחוזרים על עצמם באופן שלא סביר שהוא מקרי ו-24 טפסים לא נושאים חתימה או שום סימן מזהה של עד אלא חותמת של משרד עו"ד שבעבר ייצג את איי קומורוס בהליכים בפני בית הדין".

בשלב הבא דחתה בנסודה חלק נוסף של העדויות בטענה כמה מהעדים היו מעורבים בעצמם במעשי האלימות על סיפון המרמרה, ואילו אחרים העידו על דברים שלא ייתכן שראו במו עיניהם.

בהיבט המשפטי מצאה התובעת שלא היה מקום להתערבות ההרכב המיוחד בהחלטתה. לדבריה מותר לשופטים להתערב בהחלטת התובעת רק אם היא לא סבירה, ולא זה המקרה. לטענתה השופטים ביקשו להחליף את שיקול דעתה ולא רק לבדוק את סבירות השיקולים ששקלה.

בנסודה דחתה את הניתוח שהציעו השופטים ל"מבחן החומרה" ביחס לתגובת חיילי צה"ל שהשתלטו על האוניה. לדעתה השופטים החילו רף שגוי לפתיחה בחקירה והתעלמו מהתמונה הכוללת. לשיטתה לא היה מקום לקבוע שהיחס לו זכו פעילי המשט עולה כדי "עינויים" אלא הוא רק בגדר "פגיעה בכבוד האישי", ולכן לא היה מקום לפתוח בחקירה בבית הדין.

בנסודה קבעה עוד שהשופטים שהחזירו אליה את התיק לא התייחסו כראוי להקשר שבו בוצעו ה"פשעים" לכאורה של חיילי צה"ל, ולהתנגדות האלימה שבה נתקלו מצד נוסעי האוניה. "התעלמות השופטים מההתנגדות של הפעילים מפתיעה במיוחד, מאחר שקבעו שחיילי צה"ל הפעילו כוח שלא בהכרח היה נדרש. גם אם נורתה אש חיה עוד לפני ההשתלטות, הדבר לא בהכרח מעיד על קיומה של מדיניות או תוכנית לביצוע פשעים".

אבל ההישג המשמעותי ביותר של ישראל הוא שהצליחה לשכנע את התובעת כי ישראל עמדה בתנאי ה"משלימות". במילים אחרות, ישראל הוכיחה שבדקה באופן הולם ויסודי, גם בצבא וגם בוועדת טירקל, את כל היבטי המשט, הסיקה מסקנות והפיקה לקחים באופן שמייתר כל צורך בבדיקה נוספת.

ישראל, כמו גם ארה"ב, אינה חברה בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג מסיבות פוליטיות עתיקות יומין. עם זאת, הדבר לא מנע עד כה הגשת מאות תלונות נגדה, בעיקר מצד ארגונים פלסטיניים. את ההחלטה הדוחה את הדרישה לפתוח בחקירת משט המרמרה הפיץ בית הדין בעברית, בערבית ובטורקית, על מנת שכל הצדדים הרלוונטיים יוכלו לקרוא אותה בשפת האם שלהם.