אחרי 75 שנה: ספסל הנאהבים של ברני ואליס יקום לתחייה
הולנד, 1942: אליס וברני, נאהבים יהודים צעירים, יושבים על הספסל שעליו התנשקו לראשונה בעיר בהולנד וקובעים להיפגש אחרי המלחמה. אליס שרדה, חזרה וחיכתה, ורק עשרות שנים אחר כך גילתה שאהובה נרצח באושוויץ. כעת, ביוזמת שגרירות ישראל בהולנד, יהפוך הספסל לאתר הנצחה
הם היו אחרי תיכון, זוג נאהבים צעירים, יהודים. על ספסל ציבורי ברובע סכווניגן, על חוף ימה של העיר האג בהולנד, הם נהגו להיפגש. שם התנשקו לראשונה. ושם, בשנת 1942, בילו לילה אחרון ביחד.
באותו לילה גורלי ידעו ברני ואליס כי הם עומדים להיפרד. הם הבטיחו זה לזה כי יכתבו יומנים אחד לשנייה, ובתום המלחמה, לאחר התלאות — ייפגשו על אותו ספסל.
אליס שרדה את השואה. היא ובני משפחתה מצאו מסתור אצל משפחות הולנדיות נוצריות, וחייהם ניצלו. לאחר המלחמה היא חזרה אל הספסל ויומנה בידיה. במשך ימים המתינה לאהובה, אך ברני לא שב. הטרגדיה הפכה לספר מפורסם, "סיפור אהבה בעת מלחמה", המבוסס על יומניהם של ברני ואליס. הוא אפילו נכנס לתוכנית הלימודים בהולנד.
כשנראה היה שברני לא ישוב, אליס נישאה לחייל יהודי מפלשתינה, שלחם בבריגדה היהודית. בדיוק ביום חתונתם — בדצמבר 1945 — קיבלה אליס חבילה ובה יומנו של ברני. עד היום היא לא יודעת מי האישה שהביאה את החבילה, אך האירוע הכאיב לה שכן שוב לא ידעה אם הוא חי או מת.
אליס לא הייתה מסוגלת לקרוא ביומן, אך עשתה מה שברני ביקש לפני המלחמה: עלתה לארץ ישראל והקימה שם משפחה. היא לקחה את היומן למסע לפלשתינה, שם נולדו לה ולבעלה ארבעה ילדים, 10 נכדים ו־19 נינים.
רק כעבור 65 שנה שיכנעה אותה בתה, שולה ביטרן, לפתוח את יומנו של ברני ולחשוף אותו לצד יומנה שלה. יומנו של ברני כלל עדויות מדהימות על חיסול יהדות הולנד. הוא היה מתנדב ביודנראט, וביומן שהכין לאהובתו סיפר על השילוחים של יהודי הולנד לסוביבור ולאושוויץ וכיצד היה מנסה להשיג דחיות ליהודים. אז גם גילתה שבשלבים מסוימים במלחמה ברני התחבא ממש לא רחוק ממקומות המסתור שמצאה משפחתה, אך הם מעולם לא נפגשו.
לפני כמה שנים חזרו אליס ובתה שולה להולנד כדי לנסות להתחקות אחר גורלו של ברני. מסעם הבלשי הפך לסרט דוקומנטרי מרגש שנקרא "יומני האהבה האהודים" ומשודר ביס דוקו. בסרט מצליחה אליס לאתר לראשונה את בת־שבע סינטייה, בת דודתו של ברני, ודרכה היא מגלה שהוא נרצח באושוויץ ביחד עם משפחתו.
במהלך הכנת הסרט ביקרה אליס בספסל הנאהבים ופרצה לידו בבכי. כאשר שאלה אותה בתה למה בכתה, השיבה לה אמה שבכתה לא רק על ברני, אלא גם על זוג התאומים בני השלוש, בניו של של האופה היהודי־הדתי של השכונה, שנתפסו יושבים על אותו ספסל על ידי המושל הנאצי של האג מאחר שלא יכלו לקרוא את השלט מעל לספסל - שאסור ליהודים לשבת עליו. המושל הנאצי לקח את הילדים למפקדת הגסטאפו ולאחר מכן שלח חיילים לקחת את שאר בני המשפחה מהבית. כולם, למעט אחת, נרצחו.
ביוזמת שגרירות ישראל בהולנד הוחלט להפוך את הספסל, שעדיין נותר במקומו, לאתר זיכרון לאליס, לברני ולקורבנות השואה. הליך האישור מול השלטונות המקומיים היה ארוך, אך האישור המיוחל התקבל בימים אלה. שגריר ישראל בהולנד, אביב שיראון, מסר כי הכוונה היא לשפץ את הספסל, לקבוע שלט במקום ולארגן טקס לחנוכת האתר בהשתתפות ראשי העיר, נציג הממשלה, הקהילה היהודית בהולנד ומוזמנים אחרים.
כעת עמלים במשרד החוץ על גיוס התקציבים למימון עלויות הקמת האתר: שיפוץ הספסל, ניקוי ותיחום האתר, עיצוב וייצור השלט בהולנדית, באנגלית ובעברית ותשלום מיסים ואישורים. מתברר שבהולנד יש צורך בתשלום מיסים גם כשמדובר בהקמת אתר זיכרון. בשגרירות ישראל בהולנד עושים מאמץ להשלים את ההכנות לקראת יום השואה הבינלאומי, שיחול ב-27 בינואר.
שולה ביטרן אמרה אמש: "מדובר ביוזמה שמאוד מרגשת אותי. זה סיפור על שני צעירים, אבל הוא בעצם הסיפור על יהדות הולנד כולה. ההולנדים מביאים היום תלמידי חטיבות ביניים בבתי־ספר מקצועיים, מושיבים אותם ליד הספסל ומספרים להם את הסיפור".
אליס כהן להמן בת 93 כיום. היא מתגוררת בבית־האבות מוזס בירושלים. כל השנים היא מופיעה בפני בני נוער ומספרת את סיפורה המרגש. היא לא תוכל לטוס להולנד עקב מצבה הבריאותי. "הספסל הזה מספר את סיפור האהבה שלנו. שם אנחנו הכרנו", סיפרה אתמול. "אני הייתי בת 17. ברני היה בן 19-18. על הספסל הייתה האהבה הגדולה הראשונה שלי. שיפוץ הספסל והפיכתו לאתר זיכרון הם סגירת מעגל עבורי. מאוד עצוב לי שלא אוכל עוד להיות שם".
לפנייה לכתב/ת 
