הלך לעולמו אלי גיל ("דאוד"), מראשוני סיירת מטכ"ל

אחד מסמלי סיירת מטכ"ל ואחד מראשוני לוחמיה, אלי גיל ("דאוד"), שגויס ליחידה עם הקמתה בשנת 1957- הלך אתמול לעולמו והוא בן 82. הלווייתו של גיל תתקיים מחר (ו') בשעה 11:30 בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.

גיל (במרכז) במפגש חברים: "היה איש חברותי במידה לא רגילה"(צילום: יאיר שגיא)

גיל, שהתגורר בימי נערותו בירושלים, התאפיין בכך שלא תמיד נשמע לכללים ולחוקים - דבר שהוביל אותו לאחת מיחידות העילית של צה"ל, שם נדרשים לחשוב מחוץ למסגרת. בגיל 18 התגייס לנח"ל ונחשב ללוחם מצטיין, אולם במהלך שירותו הורד בדרגה וננזף בהוראת הרמטכ"ל משה דיין לאחר שהשליך אבן על מכונית שלא עצרה לו בשעה שהמתין לטרמפ בדרכו הביתה בקיבוץ.

שנתיים לאחר שחרורו משירות סדיר קיבל שיחת טלפון מפתיעה מקצין המודיעין תא"ל אברהם ארנן, שהודיע לו כי הוא מקים יחידה צבאית חדשה ומחפש דוברי ערבית רהוטה, בעלי חזות מזרחית ועם עזות נפש יוצאת דופן מהרגיל. באחד מראיונותיו סיפר גיל כי התבקש להגיע לפגישה בבית קפה כשהוא קורא עיתון הפוך.

לאחר שנפגש עם ארנן התקבל ליחידה, שם שירת לצד שמות שהפכו עם השנים לאגדה ובהם יצחק ג'יבלי, יחיאל אמסלם, מאיר הר-ציון, יאיר הררי ועוד. במהלך שירותו ביחידת העילית הפך לאחד מסמליה והשתתף בעשרות מבצעים ופעולות מיוחדות, חלקם בחולייה של מי שהפך לימים למפקד היחידה, אהוד ברק.

לאחר שחרורו מצה"ל עסק בצילום סרטים ובשנת 1982 רכש מפעל בלוקים במוצא תחתית שבכניסה לירושלים, שאותו הפך למועדון בשם "הבית האדום" - שם נערכו מסיבות, ערבי שירה ומפגשים חברתיים.

למקום, שנחשב לאחד ממקומות הבילוי המרכזיים באזור, הגיעו מנהיגי המדינה, פוליטיקאים, מצביאים ובכירי הזמרים בהם יהורם גאון, שלום חנוך, מתי כספי, חווה אלברשטיין ויהודית רביץ. בתחילת שנות ה-90 החליטה עיריית ירושלים להרוס את המקום ובשנת 2012 החליטה להרוס גם את מתחם המגורים של גיל שנבנה בסמוך אליו. מאז התגורר גיל במשאית שהוסבה למגורים.

שר הביטחון לשעבר, רא"ל (במיל') אהוד ברק, אמר הבוקר כי עודכן בפטירתו של גיל וכי הוא "אבל מאוד". האלוף (במיל') עוזי דיין, ששירת כמפקדו של גיל בסיירת מטכ"ל, אמר כי "דאוד שייך לדור המייסדים של היחידה, שנקלט אליה כשהיא הייתה קטנה ובחיתוליה. מאותו גרעין של לוחמים נדרש שייראו כמו 'ערבים'. הם הגל שהזניק את היחידה למעמדה".

"חבר נאמן עם חוש הומור מפותח"(צילום: יאיר שגיא)

כשדיין היה מפקד היחידה, גיל שירת כמילואמניק, ובין היתר היה אחראי על קליטת חיילים ושיעורי נהיגה. "הוא היה חבר נאמן עם חוש הומור מפותח, סוחף ועם לב זהב. הם היו קבוצה קטנה של לוחמים שאנחנו הצעירים מאוד אהבנו. כמפקד היחידה דאגתי שאנשים מהדור של 'דאוד' ישארו ביחידה כי הם סימלו את הראשוניות שלה והפכו אותה למה שהיא היום. הוא וחבריו בנו את המסורת המפוארת שלה". 

לדבריו, "התמונה שתישאר ממנו היא הצחוק והחיוך הרחב והרענן, ולב הזהב שלו. ל'דאוד' יש זכות ראשונים על היחידה. לחלקנו לקח כמה שנים להבין שקוראים לו אלי גיל כי כולם קראו לו 'דאוד'".

תא"ל (במיל') צורי שגיא, חברו של גיל שמארגן מפגשי חברים של לוחמי העבר, ספד לו: "דאוד היה אדם מיוחד במינו, חברותי במידה לא רגילה ואיש רעים להתרועע איתו. הוא ידע לעשות שמח והיה בעל חוש הומור מפותח במיוחד, תמיד משרה סביבו אווירה שמחה. כולם עברו אצלו, אכלו ושתו. הוא איש רעים להתרועע איתו, אבל לא ידע לעשות עסקים - תמיד שדדו אותו".

יהורם גאון, חברו של גיל, סיפר: "הוא היה החבר האולטימטיבי. אם הייתי על אי בודד והייתי מקבל אפשרות אחת - הייתי בוחר באיש הזה, אלי גיל. המילה לא לבקשת חברים לא הייתה אצלו בלקסיקון".