איפה תוכלו לתפוס אוטובוס תוך רבע שעה?
החרדים בראש: בין הערים שנבדקו - בביתר עילית ההשקעה הגדולה ביותר בתחבורה ציבורית. יישובי הפריפריה והיישובים הערביים נמצאים בתחתית. "15 דקות" מאשימים את משרד התחבורה, אך שם טוענים: "הדו"ח מגמתי"
דו"ח ארגון צרכני התחבורה הציבורית "15 דקות", שהגיע לידי ynet, חושף את השקעות המדינה בתחבורה הציבורית ב-126 רשויות מקומיות בישראל. בתחתית הטבלה: יישובי פריפריה ויישובים ערביים - אף שחל בהם שיפור מאז השנה שעברה. השקעה ניכרת בערים חרדיות, שצורכות יותר תחבורה ציבורית.
לקריאת הדו"ח המלא לחצו כאן
הדו"ח משווה את מידת הזמינות של התחבורה הציבורית בישראל ביישובים שבהם יותר מ-10,000 תושבים ביחס לגודל האוכלוסייה. כלומר, הוא מודד את אפשרותו של האזרח הישראלי לעלות על כלי תחבורה ציבורית (אוטובוס, רכבת, רכבת קלה או מטרונית) בתוך 15 דקות ביישוב שבו הוא מתגורר.
בפילוח הערים הגדולות שנבדקו (40 אלף תושבים ומעלה) - בביתר עילית ההשקעה הגדולה ביותר בתחבורה ציבורית ביחס שבין ההזדמנות לעלות על האוטובוס למספר התושבים, והיא עומדת על 364%. יש בה 150 הזדמנויות לעלות על תחבורה ציבורית בתוך 15 דקות.
במקום השני נצרת עילית, בשלישי טבריה, ברביעי עפולה ובחמישי מודיעין עילית. במקומות הבאים: חיפה, ראש העין, תל אביב-יפו, בית שמש וירושלים.
העיר הגדולה ה"מקופחת" ביותר בהשקעות בתחבורה הציבורית היא טייבה, ובה היחס בין ההזדמנות לעלות על אוטובוס למספר התושבים עומד על 15% בלבד. יש בה רק שש הזדמנויות לעלות על תחבורה ציבורית בתוך 15 דקות.
במקום השני בטבלת הקיפוח: אום אל-פחם, במקום השלישי נס ציונה, ברביעי אילת ובמקום החמישי שפרעם. בהמשך תחתית הטבלה: הוד השרון, גבעתיים, רעננה, מודיעין-מכבים-רעות ונהריה.
גם בבחינת כלל הערים שנבדקו (126 רשויות מקומיות מעל 10,000 תושבים) נותרת ביתר עילית במקום הראשון, אבל על המקום האחרון לא מעט מתחרות. הרשות המקומית המקופחת ביותר היא תל שבע, שם היחס בין ההזדמנות לעלות על אוטובוס למספר התושבים הוא ארבעה אחוזים בלבד. נתונים עגומים דומים גם בג'סר א-זרקא, כסייפה, מעלה עירון, מג'דל שמס, ערערה, קלנסווה, חורה, לקייה ועראבה.
הערים הגדולות בישראל לא כבשו את צמרת רשימת הערים שנבדקו. ירושלים במקום ה-15, תל אביב במקום ה-10, חיפה במקום ה-7. בסך הכול ב-35 ערים היחס בין ההזדמנות לעלות לאוטובוס למספר התושבים עולה על 100 אחוזים.
איך נמדדת "עוצמה של תחבורה ציבורית"?
את מודל הבדיקה פיתח החוקר נחמן שלף מעמותת "מרחב לעירוניות בישראל" על סמך נתוני משרד התחבורה והלמ"ס. "הכוונה הייתה לבדוק את עוצמת התחבורה הציבורית ואת חלוקת עוגת ההשקעה בתחבורה הציבורית לפי יישובים", הסביר. "כאשר אנחנו רוצים לדעת מה העוצמה של התחבורה הציבורית ועד כמה יש שירות ביישוב מסוים, בוחנים 'הזדמנות לשימוש בתחבורה ציבורית'. זו נמדדת לפי מספר ההזדמנויות לעלות על תחבורה ציבורית בתוך 15 דקות, זמן יחסית סביר להמתנה לאוטובוס, ומחלקים אותו בשטח הבנוי באותה רשות מקומית.
"המדד השני לבדיקת ההשקעה בתחבורה הציבורית בוחן את כלל ההזדמנויות לעלות על תחבורה ציבורית בכלל המדינה ברבע שעה חלקי ההשקעה בתחבורה הציבורית לפי מספר התושבים, ומכפילים את התוצאה בעיר הנסקרת כשחלוקה שוויונית היא לפי 100 אחוז" .
שלף מודע לכך שהחלוקה בין היישובים לא אמורה להיות שוויונית במאה אחוזים: "משרד התחבורה מעדיף לתת ליישובים שבהם יש שימוש גדול יותר בתחבורה ציבורית, למשל אלה שבהם אוכלוסייה חרדית גדולה - אותם הוא יתקצב יותר. אבל זה עובד גם הפוך: אם תתקצב פחות - יהיה שירות פחות טוב ולכן פחות ישתמשו בה".
הטיה נוספת שקיימת בסקירה היא היעדר בחינת הנגישות למוקדי תעסוקה ולמוקדי שירותים ציבוריים. כך למשל תל אביב נבחנת לפי מספר התושבים שלה, אבל במהלך היום העיר מכפילה את עצמה באזרחים שמגיעים לעבוד בה. לכן, אף שהיחס בין ההזדמנויות ובין מספר התושבים עומד על 190%, על אותה תשתית ועל אותו היקף השירות מתבססים גם מי שאינם גרים בעיר ומגיעים לעבוד בה. לעומתה, ביישובים פרבריים קטנים אין הרבה ביקוש לתחבורה ציבורית בשעות הצהריים למשל.
אופקים טיפסה 61 מקומות בטבלה
עורכי הסקירה ציינו עלייה משמעותית בהשקעות ביישובים הערביים, אך חלק גדול מהם עדיין נותר בתחתית הטבלה: כאבול למשל עלתה ב-60 מקומות אבל נותרה בחציון התחתון, כך גם אבו סנאן, שעלתה 32 מקומות, ודיר אל-אסד, שעלתה 24 מקומות. היישוב שרשם את השינוי הגדול ביותר הוא אופקים, שטיפס 61 מקומות עד למקום ה-11, ובדומה לו אלעד, שקפץ ב-60 מקומות עד למקום ה-18.
"הפערים הגדולים בשירותי התחבורה הציבורית בין היישובים בישראל מוכיחים היעדר מדיניות ברורה במשרד התחבורה", אמר גיל יעקב, מנכ"ל ארגון "15 דקות". "התחבורה הציבורית בישראל יכולה להיות יעילה ומצוינת כמו בביתר עילית, מודיעין עילית ובערים נוספות, שבהן ראשי הערים פועלים למען תושביהם".
לדבריו, "תושבי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל סובלים יותר מכולם מתחבורה ציבורית גרועה, כזו שמרחיקה אותם ממוקדי התעסוקה ומונעת מהם מובּיליות חברתית. גם ערים ממרכז הארץ שתושביהן סובלים מפקקי ענק נמצאים בתחתית הרשימה: הוד השרון, גבעתיים, רעננה, כפר סבא, הרצליה ונתניה. תחבורה ציבורית גרועה מאלצת את הנוסעים לעבור לרכב פרטי, להגדיל את הגודש בכבישים העמוסים ולהעמיק את המשבר התחבורתי".
יעקב הסביר כי היעדר השקעה ממשלתית ראויה בתחבורה הציבורית בישראל ואי יישום של קריטריונים ומדדים מקצועיים ואחידים הופכים את התחבורה הציבורית בישראל לג'ונגל. "הפערים בתחבורה הציבורית משפיעים ישירות גם על יוקר המחיה, מחירי הדיור והנגישות לתעסוקה".
במשרד התחבורה דוחים את מסקנות הדו"ח. דובר המשרד מציין את הפרויקטים המרכזיים המתוכננים לפיתוח התחבורה הציבורית: המשרד יוזם את תוכנית "מהיר לעיר" - לסלילת נת"צים בגוש דן בעלות של חמישה מיליארד שקלים וחצי, נתיבים מהירים בכניסות לתל אביב ובאזור השרון, הארכת קווי הרכבת הקלה בירושלים, הרחבת המטרונית לקריות וקווי רכבת קלה בגוש דן - כל אלו תוכניות שיצאו אל הפועל בעוד כמה שנים. בינתיים מדגישים במשרד שבארבע השנים האחרונות גדל היקף הנסיעות בתחבורה הציבורית ב-40%.
"מדובר בדו"ח מגמתי ובלתי מקצועי שאינו משקף כלל את המציאות. בשנים האחרונות השקיע משרד התחבורה במערך האוטובוסים של התחבורה הציבורית תקציבים בהיקפים חסרי תקדים שלא היו כמותם מאז קום המדינה", נמסר ממשרד התחבורה, שם גם ציינו כי "סכום ההשקעה ביישובים העירוניים הערביים גבוה כיום מההשקעה ביישובים העירוניים היהודיים. זאת במסגרת תוכנית משרד התחבורה לצמצם פערים של עשרות שנים בהשקעות ביישובים ערביים".