יום שישי על הגדר: עם החיילים מול המתפרעים מעזה
מאחורי סוללת עפר שוכבים חיילי צה"ל ונזהרים שלא להרים ראש. פלסטינים מבעירי-צמיגים מיידים לעברם גוּלוֹת שיכולות להרוג. כשהמתפרעים רצים לגדר, צלפינו נכנסים לפעולה. החמאסניקים בעמדות ממול רק מביטים, חוששים להיגרר למערכה. רון בן ישי התלווה לחיילי גולני ודובדבן לקרב הקבוע של יום שישי - מלחמת חתול ועכבר
כבר כשאנחנו נוסעים לכיוון גדר המערכת אנחנו רואים מרחוק עמוד עשן שחור וסמיך מיתמר לשמיים. "הם מבעירים צמיגים", אומר לי הגשש ומבליע חיוך, "צמיגים בוערים מצטלמים טוב". שנים הוא משרת בגזרה הזאת, והוא כבר ראה הכול. ההפגנות הפלסטיניות שהחלו אחרי הכרת טראמפ בירושלים כבירת ישראל כבר לא מפתיעות אותו. הן מתקיימות, כך הוא מספר לי, כל ימות השבוע, אבל ביום שישי אחרי התפילות במסגדים יש מאמץ מיוחד של חמאס והג'יהאד האיסלאמי לשגר צעירים להפגין לאורך הגדר.
רקטות נורו מעזה, 50 פלסטינים נפצעו בעימותים בגבול הרצועה
אנחנו עוצרים מאחורי סוללת העפר הצמודה לגדר המערכת. על הסוללה שוכבים חיילים של גולני ודובדבן, מחולקים לקבוצות קטנות ונזהרים שלא להרים את הראש. המפגינים מיידים לעברם גוּלוֹת זכוכית באמצעות קלע שהם מסובבים מעל לראשיהם. גולות כאלה, אם הן פוגעות בראש או במקום רגיש אחר בגוף, עלולות להרוג. בין החיילים למפגינים מפרידים בנקודות מסוימות 30 עד 40 מטרים, לא יותר. ממרחק כזה גולות מסוכנות כמו קליע של רובה, אולי אפילו יותר.
מעבר לגדר עומדים מאות פלסטינים. כמה מאות מטרים מאחוריהם ניצבת עוד שורה של מפגינים. סמוך לגדר מתנשאים מגדלי תצפית של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי, וגם בלי משקפת אפשר לראות את החמושים היושבים בתוכם. תפקידם לוודא שהעניינים אינם יוצאים משליטה. חמאס רוצה הפגנות שמצטלמות היטב, אבל לא קרבות שיגרמו להסלמה.
מתוך השורה הקדמית של הפלסטינים פורשת קבוצה ורצה קדימה, לעבר הגדר. הצלפים של צה"ל, מתחת לרשתות הסוואה אישיות, מכוונים את רובי ה-M-24 שלהם, ממתינים ומבקשים אישור לירות. רק מח"ט הגזרה או מפקד הגדוד רשאי לאשר ירי חי, וגם זה - רק לרגליים. קוטר הקליע של הרובים הוא 7.62 מ"מ, ולכן הצלפים מקפידים שלא לירות מעל אזור הרגליים.
קבוצת הפלסטינים שרצה לפני רגע לעבר הגדר נעלמת מהעין. הם הצליחו להיכנס לתעלה החפורה בתוך "הפרימטר" הביטחוני בצד הפלסטיני. מטרתם להגיע לגדר התלתלית שהקים צה"ל כדי להקשות על פלסטינים להגיע לגדר הראשית ולקרוע אותה. כמה מהצעירים, בני 18 עד 25, נושאים דגלים פלסטיניים על מוטות בידיהם. לפתע, אחרי שנעלמו בתעלה, צצים ראשיהם של כמה מהפלסטינים האלה ממש ליד הגדר התלתלית, והם מנסים לחבל בה. גי'פ של צה"ל, מצויד במדוכת רימוני גז מדמיע, יורה לעברם כמה מטחים. הם עוזבים את הגדר וצוללים חזרה לתעלה.
שהחבל לא ייקרע
הכול כאמור מתנהל בשטח שממערב לגדר המערכת. השטח הזה נמצא בריבונות פלסטינית, אולם צה"ל אינו מתיר לפלסטינים להימצא בתוכו. רוחבו כ-200 מטר. לפי הפקודות, כשפלסטיני חמוש מגיע לאזור הזה יש לירות בו כדי להרוג משום שהוא נחשב למחבל, אבל הפלסטינים שמתגרים כרגע בחיילי צה"ל אינם חמושים. הקצין המפקד על היחידה המוצבת כעת על הסוללה מקבל אישור לירות כדי למנוע את השחתת הגדר, אבל הצלפים אינם ממהרים. הם ממתינים בסבלנות לרגע שבו יוכלו לירות על פי הפקודה, כלומר לפלג הגוף התחתון.
אחד הצלפים רואה ראש מבצבץ סמוך לגדר, וכשהצעיר הפלסטיני קופץ ומתחיל לחבל בגדר הוא יורה לעבר פלג גופו התחתון. הכדור מעלה ענן אבק קטן ליד הפלסטיני. הצלף מסנן קללה. "לא יכול להיות שפספסתי ממרחק כזה", הוא אומר. הוא מבקש ומקבל רשות ורכב לנסוע למטווח ולבדוק אם הרובה והכוונת הטלסקופית שלו מאופסים כהלכה. איפוס לא נכון עלול לגרום לטעויות קטלניות.
המטרה היא לגמור כל אירוע כזה בלי הרוגים בצד הפלסטיני, ובוודאי בלי נפגעים בין לוחמי צה"ל. מקרה של הרוגים בצד הפלסטיני רק מתסיס את הצד השני וגורר התלהטות יצרים והפגנות נוספות.
כעת מגיח מהתעלה ילד עם דגל בידו, והצלפים לא יורים. הילד תוקע את הדגל בסוללה וצולל למטה, בחזרה לתעלה. "מילא, שיהיה לו לבריאות", אומר מישהו. "הדגל הפלסטיני נמצא בצד שלהם. שיניפו כמה שהם רוצים. אנחנו אפילו לא מנסים להוריד אותו".
איפוק הוא שם המשחק כאן, והמשחק הזה מתנהל לפי כללים ברורים מראש. אנחנו נמצאים מול החלק המזרחי של מחנות הפליטים הצמודים לעיירה חאן יונס. בשעה זו יש עוד שישה מוקדים פעילים, והאירועים בהם מתנהלים לפי אותם הכללים ואותם המופעים בדיוק: צמיגים בוערים, צעקות "אללה אכבר", ריצה לעבר הגדר וניסיון לתלוש אותה ולהניף לידה דגלים פלסטיניים, ירי צלפים מצדינו וג'יפים שמשגרים רימוני גז מדמיע.
ביום שישי הזה באו מעט מפגינים יחסית. מולנו יש כ-500 צעירים, ויש עוד כמה מאות במוקדים האחרים. נראה שאחרי ירי הרקטות בצהריים החליט חמאס שלא למתוח את החבל יתר על המידה. מספר המפגינים קטן מבעבר, והפרובוקציות שהם עושים נחשבות מתונות.
החמאסניקים ממול לא יורים
בצהריים העניינים היו הרבה פחות מתונים. שתי רקטות נורו מהרצועה לעוטף עזה, לעבר האזור שבו חגגו יום הולדת לחייל צה"ל אורון שאול ז"ל, שגופתו מוחזקת על-ידי חמאס. הרקטות היו קטנות יחסית, קטיושות 107 מילימטר, וכיפת ברזל יירטה אותן, אבל נוסף עליהן נורתה גם פצצת מרגמה, והיא פגעה בבית באחד היישובים וגרמה לו נזק. היורים היו ארגונים סלפיים, אלה שאנחנו נוהגים להגדיר "סוררים", אבל צה"ל הגיב מיד בירי טנקים וטילים מכלי טיס, ופגע בעמדות חמאס, ממש מסוג העמדה שנמצאת כעת מולנו.
ברור שחמאס אינו מניח לארגונים הסוררים לגרור אותו להסלמה, והוא אף עוצר חברים בארגונים האלה, שחלקם נשבעו אמונים לדעאש ולאל-קאעידה. הג'יהאד האיסלאמי וחמאס ממש אינם מעוניינים בהסלמה, ואפשר להבין זאת בקלות מכך שהחמושים של שני הארגונים בעמדות הניצבות כעת מולנו אינם מגיבים באש על ירי הצלפים של צה"ל ואינם מנסים לפגוע בחיילים. אין ספק שההרתעה של צה"ל עובדת.
בחמאס יודעים מצוין שאם הם יפתחו באש לא יעבור הרבה זמן וכל העמדות שלהם בקו הראשון יושמדו. גם תשתיות שנמצאות בעומק. בתקופה האחרונה פקד צה"ל באמצעות כלי טיס הרבה מאוד מפעלים לייצור נשק של החמאס והג'יהאד האסלאמי בתוך הרצועה.
בראש סדר העדיפויות של חמאס ניצב כרגע הפיוס הפלסטיני. המצרים לוחצים עליו ועל הג'יהאד האיסלאמי להתפייס סופית עם אבו מאזן כדי להרגיע את הרצועה ולמנוע העברת נשק ולוחמים מהרצועה לדאעש בחצי האי סיני. לחמאס גם יש אינטרס שאבו מאזן יחדש את הזרמת הכספים והסיוע האזרחי לרצועה כדי להקל את מצוקת האוכלוסייה בעזה. בשל בוא החורף חושש חמאס שמצוקת האוכלוסייה ברצועה תופנה לבסוף נגדו ונגד שלטונו, ולכן הוא מנסה להעביר את האחריות לניהול האזרחי והכלכלי ברצועה לידי אבו מאזן. במצב כזה תוכל הזרוע הצבאית של חמאס להתפנות להיערכות לסבב הלחימה הבא עם ישראל.
חמאס בעקבות חיזבאללה
חמאס מנסה בעצם לחקות את חיזבאללה, המניח לממשלת לבנון לנהל את שגרת החיים והכלכלה בלבנון, בעוד הוא מתעמק בהתעצמות ובלחימה בסוריה. הסלמה מול ישראל כעת תפריע לחמאס לאמץ את המודל הזה. גם לישראל אין כרגע שום עניין בהסלמה, אף שצה"ל מוכן לה כיום טוב יותר משהיה מוכן לה "בצוק איתן" ובמבצעים שקדמו לו. לצה"ל יש כיום מטרה מרכזית אחת, והיא להשלים את המכשול התת-קרקעי והעל-קרקעי לאורך גדר הרצועה, באופן שייתן לתושבים בעוטף עזה לא רק ביטחון אלא גם תחושת ביטחון.
כדי להימנע מהסלמה, שתחבל במאמץ הזה, שהוא יעד אסטרטגי, מקפיד כעת צה"ל להגיב על כל ירי מהרצועה בפגיעה במטרות חמאס, וכך הוא רוצה לשמר את ההרתעה ולהבהיר שכל פגיעה בשטחנו, כולל הפרעה לבניית המכשול, תיענה ביד קשה.
לעת ערב, כשהחל להחשיך, החלו המפגינים להתפזר בצד הפלסטיני, אבל חיילי צה"ל נשארו על הסוללה עוד שעה ארוכה כדי לוודא שאין הפתעות. כך היה ביום שישי הזה, וכך יהיה כנראה גם ביום שישי הבא.
לפנייה לכתב/ת 
