גל ההפגנות באיראן לא הולך לשום מקום: "רוצים מדינה חופשית"
הבלוגרית האיראנית נדא אמין, שנכנסה לישראל באישור מיוחד, מספרת באולפן ynet כי ההפגנות שמעוררות סערה ברפובליקה האיסלאמית שונות מאלה שהתרחשו ב-2009: "העם האיראני רוצה את הזכויות שלו". במדינות המפרץ מרוצים מהמראות באיראן: "מהפכת המוות לחמינאי"
"האיראנים רוצים חופש ולשחרר את איראן". כך אומרת היום (א') נדא אמין, הבלוגרית האיראנית שמצאה מקלט בישראל לאחר שברחה מאיראן וגם מטורקיה, שם רצו להסגירהּ לרפובליקה האיסלאמית. בצל ההפגנות הנמשכות נגד משטר האייתוללות ונגד המנהיג העליון עלי חמינאי והנשיא חסן רוחאני אומרת אמין בריאיון לאולפן ynet: "רוצים חיים ללא דיקטטור וללא איסלאם". במקביל, לאחר הדיווח הבוקר כי איראן חוסמת את השימוש באינטרנט בטלפונים סלולריים, מנכ"ל טלגרם מסר אישר כי השימוש באפליקציה נחסם.
ההפגנות באיראן: הקרב החל ונמשך ברשתות החברתיות
בשנת 2009 כבר מחו באיראן נגד הממשל והמונים יצאו לרחובות, אך המשטר דיכא את ההפגנות. אמין חושבת שהפעם יובילו ההפגנות לשינוי. "האיראנים נתונים שוב לאיום ורוצים את הזכויות שלהם. הם לא רוצים את חמינאי ואת רוחאני, הם לא רוצים ממשלה דיקטטורית. הם רוצים חופש. זה מאוד שונה ממה שקרה לפני שש שנים, ואני מקווה שהפעם יוכל העם האיראני לשנות את הממשל".
את אופטימיות יותר היום? כשאת מדברת עם חברייך באיראן, הם נשמעים אופטימיים, הם מקווים לשינוי?
"הפעם האיראנים מקווים לשנות את המשטר. אתמול כתבתי בפייסבוק וקראתי לאיראנים בישראל ולישראלים: 'בבקשה הצטרפו אלינו האיראנים ועזרו לנו להחליף את המשטר הזה'. אנחנו יכולים לעזור להם מכאן, מישראל. אני איראנית ואני לא יכולה לחזור למדינה שלי, אבל אני כן יכולה לעזור למדינתי ולתמוך באחיי ובאחיותיי בהפגנות נגד המשטר". ביום שלישי תתקיים בשער יפו בירושלים הפגנה נגד המשטר ובעד העם האיראני.
ד"ר תמר עילם-גינדין, מומחית לאיראן במרכז האקדמי שלם ומרכז עזרי, מסבירה מדוע האיראנים יוצאים לרחובות. "זה התחיל בתור מחאה כלכלית על יוקר המחיה, אבל זה לגמרי הפך למחאה נגד השלטון. בהתחלה נתנו להם להפגין, ועכשיו מתחילים לדכא את ההפגנות, יש מעצרים, ושמענו גם על הרוגים. ההבדל העיקרי בין המחאה הנוכחית להפגנות של 2009 הוא שהמוחים התחילו בקטן בפריפריה וגדלו והגיעו לטהרן יותר מאוחר".
לדברי ד"ר עילם-גינדין, "תיאוריות הקונספירציה ברחוב, ואלה תיאוריות שאנשים אומרים לי בתור עובדה, טוענות שהשמרנים שבצמרת, כלומר חמינאי ואנשיו, הם שארגנו את ההפגנות. לכן זה היה בהתחלה רק בערים קטנות ולכן היו בהתחלה אנשי בסיג', כלומר תומכי משטר שהמשטר גייס כדי להפגין נגד רוחאני, כי הם רוצים להעיף אותו איכשהו. תמיד יש מתח בין הנשיא למנהיג, ובקדנציה השנייה זה תמיד יותר מתוח, ורוחאני מהתחלה היה יחסית מתון. הוא היה הכי מתון מכל המועמדים האפשריים גם בבחירות הקודמות וגם בבחירות האלה, ונתנו לו להיבחר - אולי כדי להרגיע את העם".
הקריקטורות המלעיזות במפרץ על ההפגנות באיראן
גם עו"ד שירין עבאדי, שזכתה בעבר בפרס נובל לשלום וגוֹלה בלונדון, הבהירה כי ההפגנות לא יתפוגגו וייעלמו. "זה יהיה גדול יותר מההפגנות שהתרחשו בשנת 2009", אמרה עבאדי בריאיון לעיתון האיטלקי "לה-רפובליקה". "שורשי הכעס משולבים עם הבעיות הכלכליות והחברתיות. איראן במשבר כלכלי חמור, והשחיתות הובילה את העם לשפל חסר תקדים. גם הסכם הגרעין לא סייע, והאזרחים זועמים על כך".
בעולם הערבי עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות ברחבי איראן. מי שמרוצות מהמחאה הן כמובן סעודיה ומדינות המפרץ, אויבותיה המושבעות של איראן. באתרי החדשות ובעיתונים של סעודיה ומדינות המפרץ ניכרת הנאה מהמשבר הנוכחי באיראן, והניסיון לנפח את האירועים מורגש היטב בכותרות.
בעיתון הסעודי "אל-ווטן" התנוססה הכותרת: "מהפכת המוות לחמינאי חצתה 20 ערים באיראן". בעיתון הסעודי "א-ריאד" נכתב: "האביב הפרסי ניצת. טראמפ לכוהני הדת בטהרן: העולם עוקב".
גם הקריקטורות בעולם הערבי לא מתעלמות מהמתרחש. ב"א-שרק אל-אווסט", מהעיתונים הנפוצים בעולם הערבי, היוצא לאור בלונדון, הציגו בקריקטורה בגיליון שפורסם הבוקר את איראן כקומקום רותח שהמשטר מנסה לסתום את זרבוביתו. בעיתון "אל-ביאן", שיוצא לאור באיחוד האמירויות, הציגו את האדמה שנפערת ברחוב האיראני, מתחת לרגלי ההנהגה המקומית.
בכותרת של אתר "אל-ג'זירה" הקטארי התעסקו גם כן בהמשך המחאות באיראן נגד הנשיא רוחאני והשלטון. באתר של רשת "אל-ערביה" נכתב: "אינתיפאדת איראן מתרחבת. קריאות להפגין ב-70 ערים ביום ראשון". ברשת "סקיי ניוז" בשפה הערבית הבליטו את העובדה שאמש נהרגו מספר מפגינים, כך לפי הדיווחים של פעילים חברתיים.
למרות הסיקורים האלה, העיתונים הערביים שהופצו הבוקר עדיין הפנו את רוב תשומת ליבם לסיכום שנת 2017 - ופחות למחאות באיראן. אם המחאה תתרחב, יש להניח שלא יוכלו להתעלם ממנה.
בכלי התקשורת המזוהים עם הקו של איראן וחיזבאללה מתעלמים בהפגנתיות מהמחאות העממיות. ברשתות אלה ההתייחסות לנושא זה מוצגת רק מצד גורמים רשמיים במדינה - שמגנים את גל המחאה, כמובן - או בהודעות של המשטר האיראני. שם האינטרס הוא לא ללבות את המחאה או להרחיב את היקפה.
לפנייה לכתב/ת 
