אלפי נעדרים אחרי השחרור מדאעש: "איפה אבא שלי?"
עיראק חגגה בקיץ את הניצחון במוסול, אך עבור אלפי משפחות הסיוט לא הסתיים: ברחבי המדינה מחפשים המונים את הקרובים שאיבדו. חלקם הוצאו להורג בקברי אחים, אחרים נעצרו בחשד לטרור וממתינים למשפט. הרשלנות של הממשלה, שמסרבת לעדכן על גורל העצורים, רק מחמירה את המצב
כשהמבצע לשחרור מוסול החל שמעה משפחת סאעד שעבדולרחמן מוחזק בשבי במערב העיר, יחד עם עוד מאות אסירים. אך כשהאזור שוחרר סאעד בן ה-59 לא נמצא. "החיים בלי אבא קשים", אומר הבן רמי. בלעדיו המשפחה מתקשה כלכלית, ואשתו של עבדולחרמן תלויה כעת בבנה כדי לשרוד.
בגן קטן מחוץ לבית משפט במוסול מחכים עשרות לשמוע אם לחוקרים יש חדשות על קרוביהם הנעדרים. הם מחזיקים מסמכים מזהים של יקיריהם ותמונות משפחיות. לא סביר שהם ישמעו חדשות טובות. "יעברו שנים לפני שהאנשים האלה ידעו מה קרה לקרובים שלהם", אומר אחד החוקרים. הוא מסביר שלממשלת עיראק אין מספיק מומחי מז"פ כדי לקבוע את זהותם של הנקברים בעשרות קברים המוניים שהתגלו בשטחים ששוחררו מדאעש.
לפי ארגון Human Rights Watch כ-20 אלף איש נמצאים במתקני מעצר ברחבי עיראק בחשד לקשרים לדאעש. מערכת המשפט לא יעילה מספק כדי לטפל בעניינם של ההמונים שנעצרו.
במחוז אנבאר, שם כבר לפני יותר משנה הוכרז ניצחון על דאעש בערים רמאדי ופלוג'ה, יותר מ-2,900 איש עדיין נעדרים. מוחמד קרבולי, חבר ועדת הביטחון הפרלמנטרית האזורית, מציין שהם הפכו לסמל של היעדר האמון בין תושבי המחוז, רובם סונים, לממשלה בשליטה השיעית בבגדד. הוא מזהיר שכאשר ההורים לא יודעים מה עלה בגורל הילדים שלהם המתח מתפרץ.
133 קברי אחים, עד 13 אלף גופות
לפי תחקיר של AP בעיראק יש לפחות 133 קברי אחים, ורק במעטים מהם ניסו החוקרים לזהות את הקורבנות. ההערכה היא שבסך הכול יש בקברים בין 11 ל-13 אלף גופות – רבים מהם של בני המיעוט היזידי.
כאמור, לא כל הנעדרים בעיראק נלקחו על ידי דאעש. משפחות במוסול ובסביבתה סיפרו שקרוביהן נלקחו על ידי חמושים אחרי שדאעש כבר הובס. "זה היה באמצע היום, 15:30. טנדר אפור נסע בכפר ולקח את אח שלי", סיפר אליאס אחמד, והמשיך לצעוד בכביש המאובק שמוביל לביתו בכפר ביג'וואנייה. אחיו ג'זוואן נלקח עם עוד ארבעה גברים צעירים באוגוסט. מאז נעלמו עקבותיהם. "הגברים שלקחו אותו אפילו לא זיהו את עצמם, הם פשוט אמרו שהם עובדים במודיעין".
במשך שבועות ניסה אליאס למצוא תשובות במשרדי הרשויות באזור מוסול. אך כל קבוצה שמבצעת מעצרים – המשטרה המקומית, הצבא העיראקי והמשטרה הפדראלית – שומרת לעצמה את הנתונים. אליאס חיפש תשובות בבית משפט מצפון למוסול, בכפר תל כיף, שהוקם במיוחד כדי לדון בנאשמים בעבירות טרור.
מדי בוקר מגיעים לחצר בית המשפט בני משפחה שרוצים מידע על יקיריהם. בבית המשפט בוחנים השופטים עד 100 תיקים ביום. רבים מהמשפטים לא נמשכים יותר מחצי שעה.
יאסר הפאדי, עורך דין ממוסול שעובד בבית המשפט, מגן על הנוהל שבו לא מודיעים למשפחה היכן העצורים נמצאים. הפאדי אמר שבית המשפט נדהים ממספר החשודים בקשרים לדאעש, ולא יכול לבזבז זמן או משאבים ביצירת קשר עם המשפחות.
מאז שבית המשפט פתח את שעריו במרס דנו השופטים ביותר מ-15 אלף תיקים. יותר מ-60% מהנאשמים הורשעו. "אנחנו צריכים 'שופט דרד', אתה יודע, סילבסטר סטאלון", אומר הפאדי ומזכיר את סרט המדע הבדיוני שבו את מערכת המשפט המסורתית מחליפים שוטרים חמושים שנמצאים ברחובות ומתפקדים גם כמושבעים, שוטרים – ומוציאים להורג.
"בכנות, ציפינו להוצאות להורג ולא למעצרים"
במתקן מעצר סמוך ישבו מאות גברים בחדרים הצפופים, ועשרות נשים וילדים כלואים מוחזקים בחצר – או בחדרים בלי חלונות. "בזמן הלחימה בדאעש הממשלה בכלל לא התכוננה לכל האסירים", אמר איש צבא עיראקי במתקן המעצר. "בכנות, אנחנו ציפינו לעוד הוצאות להורג - אבל ארגוני זכויות האדם עוקבים אחרי זה, אז התחלנו לקחת אסירים במקום".
רמי סאעד ממשיך לחפש את אביו. החיפושים הביאו אותו למתקני מעצר ממשלתיים ולבתי חוליים באזור מוסול, ולמשרדי עורכי דין בבגדד. רמי נסע למכון לרפואה משפטית במוסול כדי לקרוא את רשימת קורבנות דאעש שידועים לרשויות. אם הוא יופיע ברשימה, לפחות אשתו תוכל לקבל את הפנסיה שלו. "לא מצאנו אם השם של אבא", אומר רמי. "אז יש לנו שביב תקווה. כנראה הוא עדיין בחיים".
לפנייה לכתב/ת 
