חמינאי נגד רוחאני: המאבק שעשוי לקבוע את עתיד איראן
מאחורי גל המחאה וההפגנות ברחובות טהרן עומד מאבק פנימי בתוך ההנהגה האיראנית. בצד אחד עומד המנהיג העליון שרוצה לשמר את המציאות הקיימת, בצד השני ניצב הנשיא ששואף להוביל את הרפובליקה האיסלאמית-שיעית לשלב הבא. באמצע, יש 82 מיליון תושבים - שרובם בסך הכל רוצים רווחה כלכלית
כשמתרחשות באיראן הפגנות עממיות, וזה לא אירוע נדיר במיוחד, עיקר העיסוק הישראלי קשור בהמשך קיום הרפובליקה האיסלאמית-שיעית. ראשית, חשוב להדגיש, ככל הנראה הרפובליקה האיסלאמית לא עומדת לקרוס בקרוב. איראן היא מדינה חזקה ויציבה וההפגנות שפרצו בשבוע האחרון קוראות ברובן לשיפור המצב – ולא להחלפתו של הממשל הקיים.
הנחת היסוד השכיחה בישראל, לפיה המשטר באיראן נמצא באופן תמידי על סף תהום מנותקת מהמציאות האסטרטגית. לרפובליקה האיסלאמית יש חולשות וקשיים רבים, אך בו בזמן היא גם מפגינה נחישות ותחכום בהתנהלותה המדינית. עם זאת, גל המחאה הנוכחי – במסגרתו נהרגו 21 בני אדם בשבוע האחרון – מציין שלב חשוב מאין כמותו בהתפתחותה. המאבק האמיתי שמתנהל מאחורי הקלעים הוא בכלל מאבק פנימי בתוך ההנהגה האיראנית.
רוחאני רואה בעיני רוחו את איראן של 2018 כרפובליקה איסלאמית המזכירה את סין העכשווית. כלומר, מדינה שנאמנה לאידיאולוגיה ברורה שנשלטת על ידי קבוצת אליטות באופן לא דמוקרטי. עם זאת, הוא רואה את איראן כמדינה שפתוחה לעולם ושאזרחיה נהנים מחיי רווחה כלכלית – זאת כדי לאפשר להם לקדם בעצמם את מעמדם הכלכלי והחברתי. חשוב להדגיש שעבור רוחאני, "המודל הסיני" הוא איננו פשרה בדרך לחזון האידיאלי. הדרך השלישית שהוא מקדם רואה בהתקדמות של הרפובליקה האיסלאמית את מהות המהפכה של האייתוללה רוחוללה חומייני.
מתוך המשבר הזה נולדה הדרך השלישית של רוחאני. בזהירות ובתבונה הוא בנה את הקואליציה שלו ואף השכיל לצרף אליה דמויות בכירות משני צדדי המתרס באיראן. ולמרות התחזיות העגומות – הוא זכה לתמיכה ברחוב האיראני ונתפס כדמות שיכולה להצעיד קדימה את הרפובליקה האיסלאמית.
בגל ההפגנות הנוכחי במדינה נשמעו קריאות נגד "הדיקטטור", הלא הוא המנהיג העליון חמינאי, בין אלו נשמעו גם קולות בודדים שהקצינו וקראו למותו בגלוי. לעומת זאת, מעט מאוד קריאות נשמעו נגד הנשיא רוחאני או נאמניו.
פער משמעותי בין השניים נראה גם בתגובתם למחאה. בעוד המנהיג העליון חמינאי הגיב לכך בביטול והגדיר את ההפגנות כ"פרובוקציה של סוכנים זרים" – הנשיא רוחאני הבהיר שלאזרחים יש זכות לחירות תוך גינוי אירועי האלימות. הבידול בין שני המחנות, שקיים כבר תקופה ארוכה, מעולם לא היה בולט כל כך. גם אם הוא מנוסח בשפה מסועפת של ביורוקרטיה רשמית.
רוחאני ששואף להצעיד את הרפובליקה האיסלאמית לעבר השלב השלישי עשוי למצוא עצמו כמרוויח הגדול של גל המחאה הנוכחי. הוא אפילו יוכל להזהיר את המנהיג העליון שאם לא יאפשר לו לשנות את המערכת האיראנית מבפנים – גל מחאה נוסף של מאה עממית יעלים את הרפובליקה האיסלאמית. אם כי קשה להאמין שחמינאי יסכים שאפשרות כזו תתקיים במשמרת שלו.
נוסף לכך, בגל המחאה הנוכחי ממצב את עצמו רוחאני כמועמד הבולט לתפקיד המנהיג העליון הבא. לא צריך להגזים ולומר שהרפובליקה האיסלאמית תהפוך תחת הנהגתו למדינה מערבית, אך היא עשויה לעבור את השדרוג אליו חותר רוחאני – הרפובליקה האיסלאמית, גרסה 3.0.
ד"ר אורי גולדברג הוא מומחה לאיסלאם שיעי מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, ועמית בפורום לחשיבה אזורית.
לפנייה לכתב/ת 
