סגירת חשבון יצירתית שעלולה להוביל להסלמה בעזה
הירי לעוטף הוא ניסיון של הג'יהאד האיסלאמי להגיב על השמדת מנהרת הטרור שלו ולהגביר את תחושת הפחד. בג'יהאד גם מבקשים לרצות את איראן, שמעוניינת להסיט את דעת הקהל מההפגנות. הפיוס הכושל והמצור עשויים להוביל את חמאס לאפשר לגא"פ לשחרר רסן במדרון החלקלק ממילא. בישראל מנסים לדחות את הקץ ככל האפשר
ארגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני (גא"פ) מצא דרך יצירתית לסגור חשבון עם מדינת ישראל על השמדת מנהרת הטרור שלו שחדרה לשטחנו. במקום פעולת ראווה אחת גדולה שתגבה הרבה קורבנות בישראל - נוקם בנו הארגון בהגברת תחושת חוסר הביטחון והפחדים של תושבי עוטף עזה באמצעות ירי רקטות ופצצות מרגמה.
מדובר בהתשה פסיכולוגית מתמשכת בשיטת "טפטוף". הגא"פ נתון ללחצים מצד חמאס והמצרים שלא לבצע פעולת נקם גדולה, ולכן הדרך היצירתית שמצא, למרוט את עצבי הישראלים ביישובי עוטף עזה, היא פתרון כמעט אידיאלי מבחינתו. הגא"פ מעריך כי נקמה מעין זאת לא תסבך את הרצועה במבצע נוסף של צה"ל ברצועה, שיהיה עתיר הרס וקורבנות בצד הפלסטיני.
אין ספק שגם הדרך היצירתית הזאת אינה לרוחו של חמאס, שיודע כי פצצת מרגמה או רקטה שישגר הג'יהאד האיסלאמי עלולים בסופו של דבר לפגוע ביישוב ולגבות קורבנות בנפש - ואז ישראל לא תוכל להבליג עוד. עם זאת, חמאס חייב להתחשב בכוחו של הגא"פ, שהוא הארגון השני בגודלו ובעוצמתו הצבאית ברצועת עזה ויש לו כ-10,000 לוחמים וסייענים וכמה אלפי רקטות ופצצות מרגמה.
חמאס מבין כנראה שגא"פ עלול להתעמת עימו בכוח, מפני שמלבד רצונו לנקום על חיסול המנהרה, צריך הגא"פ לרצות את פטרוניו האיראנים. לאיראן יש היום אינטרס כפול לגרום להסלמה גדולה ברצועה: ראשית, להסיח את הדעת מתשומת הלב העולמית שנתונה כעת להפגנות באיראן נגד המשטר ולדיכויין האכזרי. הסלמה תסיט את הגינויים העולמיים לעברה של ישראל.
שנית, האיראנים מעוניינים לטרפד כל סיכוי שהפלסטינים ישתפו פעולה עם מתווה ההסדרה שמכין ממשל טראמפ לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל זה מוביל להערכה שאנחנו והעזתים מתדרדרים כבר במדרון החלקלק לעבר הסלמה ולעבר מבצע גדול של צה"ל בעזה. העיתוי עדיין לא ברור לגמרי, אבל המגמה דווקא כן.
שאלת העיתוי
בניגוד למצב שהיה לפני חודשיים, ההתנגדות של חמאס להסלמה ברצועה - שעלולה לפגוע בו כבומרנג בגלל זעם התושבים - הולכת ונחלשת. הסיבה העיקרית לכך היא שהפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית בהנהגתו של אבו מאזן תקוע עמוק בבוץ. לכן אין חשמל ברצועה וגם אין משכורות לפקידות האזרחית החמאסית ולאנשי הפתח. סלע המחלוקת היה ונשאר כוחות הביטחון של חמאס והזרוע הצבאית שלו, שהארגון האיסלאמיסטי מסרב לפרק. סיבה נוספת לתחושת מרמור של חמאס היא שהמצרים, למרות כל מחוות הכניעה והפיוס של חמאס, אינם פותחים את מעבר רפיח. הפלסטינים כלואים במחנה מעצר ענק.
לכן, חמאס עלול להגיע בקרוב למסקנה שהאפשרות הטובה ביותר מבחינתו היא להניח לגא"פ לדרדר את המצב להסלמה גדולה שתטרוף את הקלפים ותאפשר לו לקבל מהמצרים, מאבו מאזן ומאיתנו את מה שלא הצליח לקבל באמצעות ויתורים.
גם לישראל, בניגוד להכרזות הפוליטיקאים ואנשי הצבא, יש לכאורה סיבה טובה להיכנס דווקא עכשיו למערכה גדולה ברצועה. לא רק בגלל הצורך לתחזק את ההרתעה שנשחקה מאז, אלא מהסיבה הפשוטה שצה"ל כיום מוכן – טוב מאי פעם בעשור האחרון – למערכה בתוך רצועת עזה. זאת בעוד חמאס והגא"פ אינם מוכנים עדיין כראוי למלחמה, ואיום המנהרות איבד הרבה ממסוכנותו בחודשים האחרונים.
הטענה כאילו ישראל לא רוצה לגרום להפרעה בעבודות על המכשול נגד המנהרות ונגד ההתקפות של פלסטינים לתוך שטח ישראל על פני הקרקע - איבדה הרבה מתקפותה. מבצע בעזה אומנם יעכב בכמה חודשים את העבודות על המכשול, אבל סביר שאחרי מערכה גדולה בתוך שטח הרצועה, צה"ל לא יצטרך לנקוט אמצעים כה חמורים, הנקוטים כיום, כדי לאבטח את העבודות על המכשול.
העיכוב בעבודות על התקנת המכשול והנזק למתקני ולמערך הבנייה של המכשול לא יהיו דרמטיים. אולם יש בעיה חמורה שבגללה גם הדרג הפוליטי וגם הדרג הצבאי אינם רוצים לצאת למלחמה בעזה. הסיבה האמיתית היא שבסוף כל מבצע כזה, בסוף כל הסלמה, לישראל אין עניין להישאר ברצועה, ולכן צה"ל יצא והמצב ישוב להיות בדיוק כפי שהוא היום. זאת אחרי שייפלו גם בצידנו קורבנות, יהיה הרס מסוים, ותופר שגרת החיים בישראל לכמה שבועות. התחושה הזאת, שאחרי כל מבצע אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה, היא הגורם העיקרי שבגללו צה"ל יכול לצאת למערכה גדולה בעזה - אבל משתדל לדחות אותה ככל האפשר.
גם לבעיה האסטרטגית-פוליטית שמציב בפני ישראל עצם קיומה של רצועת עזה כישות נפרדת, אין מענה טוב. למעשה אין מענה בכלל. כאמור, אנחנו יודעים שכיבוש הרצועה לכל היותר ישפר את ההרתעה לזמן מה. אבל אחר כך נחזור בדיוק למקום שממנו יצאנו.
גם אם ננקוט מהלך הפוך דרמטי, שישפר את התנאים ההומניטריים שבהם חיים תושבי הרצועה, לא נשיג דבר. הרי הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני בעל כוח צבאי ניכר, והוא פועל על פי אג'נדה איראנית ולא על פי האג'נדה של תושבי הרצועה. אחרת, חמאס כבר מזמן היה מגיע לאיזושהי הסדרה באמצעות המצרים עם ישראל. במצב הנוכחי, למרבה הצער, בדרום-מערב מדינת ישראל אין כל חדש.
לפנייה לכתב/ת 
