תלינו את אייכמן, זה הספיק
רבי עקיבא, מהטמה גנדי, הרב הראשי וגם חוקרים מצביעים על סיבות עקרוניות ומעשיות - למה חייבים להתנגד לעונש מוות למחבלים
אני מתנגד, מסיבות עקרונית וגם מעשיות, לעונש מוות למחבלים. לדעתי, נאצים כמו אייכמן ומנגלה – כן, כל השאר – לא. זאת דעתי. ועדיין אני חושב שרוב הישראלים שרוצים עונש מוות למחבלים הם אנשים טובים, רחומים והגונים.
לא כולם. לא הפוליטיקאים שביניהם. אין לי מילה טובה אחת להגיד על הפוליטיקאים הרבים שרוקדים עכשיו על הדם, אלה שבשבוע שעבר גזרו קופון על הצעת חוק העונשין "גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור – התשע"ח (2017) – תיקון".
הדבר היחיד שישכנע פוליטיקאים כאלה להפסיק לנפנף בעונש המוות הוא שינוי בתוצאות הסקרים. נכון לאוגוסט 2017, יותר משני שליש מהישראלים תומכים בעונש מוות למחבלים. הנתון הזה מסביר, לדעתי, מדוע שר הביטחון וראש הממשלה, שני פוליטיקאים זריזים, מתעלמים שוב ושוב מההמלצות הברורות של ראשי מערכת הביטחון – הרמטכ"ל וראש השב"כ, שמתנגדים בתוקף לעונש מוות למחבלים – וההתנגדות הזאת באה ממניעים מעשיים, לא אידיאולוגיים. במילים אחרות, כשפוליטיקאי ישראלי מתחיל לנפנף בחבל התלייה, צריך לחפש בסביבה את הקלפי שהוא פוזל אליה.
**
אבל רוב הישראלים הם לא פוליטיקאים ציניים ומניפולטיביים. אני מאמין שאת רוב הישראלים אפשר לשכנע שעונש מוות הוא טעות, וזה מה שאנסה לעשות עכשיו. הנה 10 סיבות, עקרוניות ומעשיות, שבגללן כולנו חייבים להתנגד לעונש מוות למחבלים:
1. בגלל רבי עקיבא ורבי טרפון. הם אמרו "אילו היינו בסנהדרין – לא נהרג אדם מעולם" (מסכת מכות, א', י').2. בגלל המהטמה גנדי. הוא אמר, ואני מסכים: "עין תחת עין – זה יגרום לכל העולם להתעוור".
3. בגלל הרב הראשי, הראשון לציון הרב יצחק יוסף. הוא אמר השבוע: "אם יהיה חוק עונש מוות אז יצטרכו לדון את אותו יהודי ששרף למיתה". מדובר ביוסף חיים בן דוד, האיש שחטף, רצח ושרף את הנער מוחמד אבו חדיר בירושלים. "מגיעה לו מיתה, אבל מיתה בידי שמיים – שיקבל חס ושלום את המחלה, או שתהיה תאונת דרכים. מיתה בידי שמיים. אתה יכול להרוג אותו? אנחנו סנהדרין? חס ושלום יהיה עונש מוות, ויהרגו יהודי – זה נגד ההלכה. אין שום סמכות".
4. ושוב בגלל הרב הראשי יצחק יוסף. הוא אמר השבוע גם את זה, על הרוצח של בני משפחת סלומון: "תחשבו שבית הדין יפסוק שלמחבל הזה מגיע עונש מוות. מהגזר דין ועד לביצוע, איזה רעש יהיה בעולם. כל היהודים בכל המקומות יהיו בסכנה. וכמה רווח יש בזה? כל אנשי הביטחון אומרים שאין בזה הרבה רווח. אז מה? כנגד מה? זו הסיבה שתמיד החכמים האמיתיים היו נגד עונש מוות. לא קשור לשמאל וימין. מה זה קשור? זה רק שיקול דעת". אני מסכים עם כל מילה.
6. בגלל המשפחות השכולות. כמעט כל המשפחות השכולות שלנו רוצות נקמה, וזה מובן. הן רוצות לראות את אלה שרצחו את יקיריהן באים על עונשם, ולא מבלים בכלא הישראלי עד השחרור שלהם בעסקת החטופים הבאה. צריך לחבק את המשפחות האלה. לו היייתי במקומן, הייתי מרגיש בדיוק כמוהן. אבל אסור לתת להן לנהל את מדיניות הביטחון של ישראל. מדוע לא? כי הוצאות להורג יגדילו את מספר המשפחות השכולות אצלנו, ולא יקטינו אותו – וכך חושבים גם ראשי מערכות הביטחון. במילים פשוטות: יותר הוצאות להורג – יותר משפחות שכולות. מה שצריך לעשות זה להפסיק לשחרר אלפי רוצחים בשביל שבוי אחד וחלקי גופות. צריך לנשוך שפתיים, לחבק את המשפחות, ולהתאפק. אבל גם כאן, הרגשות הלוהטים והמובנים של בני המשפחות, ולא שיקולים מפוכחים, קובעים כבר הרבה שנים את מדיניות הביטחון של ישראל. בגלל הפוליטיקאים. והתוצאות בהתאם.
7. בגלל שאין במדינת ישראל מקום לגרדומים. לא בכיכר המדינה בתל אביב, וגם לא במרתפי כלא רמלה. מה נעשה? נתלה, כמו באיראן וסוריה? נחשמל? נרעיל? אולי נערוף, כמו בסעודיה ודעאש? ואולי כדור בראש? אנחנו בנויים לזה? מאמינים בזה? זה מי שאנחנו?
8. בגלל 20 הנידונים למוות בארצות הברית – זה המספר נכון להיום – שזוכו מן הרצח שבגללו עמדו להיות מוצאים להורג בעקבות עדות DNA חדשה, במסגרת פרוייקט החפות (innocence project). למרות ההקפדה והרצון הטוב, מערכת המשפט עושה לפעמים טעויות. זה קורה. אבל להוציא להורג את האיש הלא נכון, זה מפלצתי. אסור שזה יקרה, לעולם.
9. בגלל שאנחנו החזקים והמנצחים. מדינות שמוציאות יותר אנשים להורג מפסידות במלחמות שלהן. זה היה נכון בשתי מלחמות עולם, וזה נכון גם אצלנו במזרח התיכון. יש כאן, בלב הג'ונגל, מדינה אחת שלא מוציאה להורג, והיא מנצחת את כל האויבים שלה. אני רוצה שזה יישאר כך.
10. ואחרון חביב, בגלל אנה פרנק, שנרצחה בזוועה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית. היא כתבה ביומן שלה כמה שבועות לפני שהוסגרה עם כל משפחתה לנאצים: "על אף הכול אני מאמינה כי יצר האדם טוב בלבו פנימה. אינני יכולה גם אם הייתי רוצה לבסס את הכול על מוות וסבל. אני רואה את העולם הולך ונהפך לישימון, אני שומעת את קול הרעם המתקרב, וסופו לקטול גם אותנו. אני חשה את ייסוריהם של מיליוני בני אדם - ובכל זאת די לי לשאת את עיניי לשמיים, ומיד אני חוזרת ומאמינה כי הכול יסתיים בכי טוב. גם הרעה זאת תכלה מן הארץ, ושלום ושלווה ישובו לעולם".
אנחנו היורשים של אנה פרנק. נקמנו אות מותה כשתלינו את אדולף אייכמן. ועכשיו די.
לפנייה לכתב/ת 
