לשחרר את יונתן היילו עכשיו
לא ייתכן שרף הענישה העליון ייחגג דווקא על גבם וגבן של קורבנות אלימות מינית. תנו ליונתן לשקם את חייו
יונתן, צעיר ממוצא אתיופי, גדל בשולי החברה. גם ירון איילין, הגבר שאנס אותו, גדל באותה הערוגה. איילין, עבריין מין מורשע, אנס את היילו פעמיים, התעלל בו נפשית וסחט אותו כספית. אבל כמו רובם המוחלט של נפגעי ונפגעות אלימות מינית, הוא לא פנה למשטרה. בריאיון סיפר שהתבייש לספר שהוא, כגבר, נפל קורבן לאונס מידי גבר אחר, וחשש שהתוקף שלו, שאותו הכיר כאדם אלים, יפגע בו או במשפחתו. בפעם השלישית שאיילין בודד אותו, יונתן, שהאמין כי הוא ניצב בפני אונס נוסף, הוא פעל מתוך הגנה עצמית והרג את התוקף שלו.
למחרת המקרה יונתן הסגיר את עצמו למשטרה. כשהסביר בחקירתו שנפל קורבן לאונס, השוטרים לא האמינו לו. בית המשפט דווקא הכיר בכך שיונתן נפל קורבן למעשי אונס והתעללות, אך בחר להרשיעו תחילה ברצח ולדון אותו לעשרים שנות מאסר. בעקבות ערעור שהוגש בהמשך, הומרה עבירת הרצח בעבירת הריגה, ועונשו הופחת ל-12 שנים.
בנובמבר האחרון הודיע נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שקיבל את עמדת שרת המשפטים והחליט לקצר את עונש המאסר שהוטל על יונתן, "נוכח תהליך השיקום המשמעותי שעבר היילו בשנה האחרונה, לאור מצבו הרפואי יוצא הדופן, ובהתחשב בנסיבותיו הקשות והמיוחדות, כמי שהיה קורבן למעשים קשים טרם ביצוע המעשה על ידו". קיצור המאסר אמור היה לאפשר ליונתן לקבל שחרור מוקדם עם הבטחה להמשך תהליך השיקום החשוב.
"הפקרנו את הצעיר הזה"
בדיון וועדת השחרורים שהתקיים בעניינו לפני כשבועיים, הודיעו שירות בתי הסהר והרשות לשיקום האסיר כי הם תומכים בשחרורו של יונתן. הוא עמד בכל הדרישות של אנשי המקצוע והפסיכיאטריים שבדקו אותו, ונבנתה לו תכנית שיקום בקהילה. לכן, מפתיע ומצער היה לראות שדווקא הפרקליטות החליטה להתנגד באופן נחרץ לשחרור המוקדם. הנימוק להתנגדות לא נגע למסוכנות או לאינטרס הציבורי, אלא ברצון שיעבור את השיקום בין קירות הכלא, ולא בקהילה. האם ראוי שמה שנראה כרצון להימנע מתקדים עקרוני יכתיב את גורלו הממשי של יונתן?האנס של יונתן היה עבריין מין מורשע. אנחנו, כחברה, הפקרנו את הצעיר הזה, שגדל בשולי החברה וסבל מאלימות. בשבע השנים שהעביר בכלא הוא עבד קשה כדי להתקדם מנקודת הפתיחה הנמוכה שהכתיב הרקע ממנו הגיע, ולהפוך לאזרח טוב ומועיל יותר לחברה. הוא השקיע מאמצים בהשלמת לימודים, קיבל אישור עבודה מחוץ לכלא והשתתף בקבוצות הטיפוליות שהוצעו לו.
חשוב להדגיש: התמיכה בשחרורו ובשיקומו של יונתן אינה התרת דמו של ירון איילין. ליבנו עם שתי המשפחות שבקצוות הטרגדיה הזאת. בצד זאת, כל החלטה על עתידו של יונתן צריכה להתבסס על ההבנה שיונתן פעל בכדי להגן על עצמו.
יונתן הוא לא קורבן האלימות המינית היחיד שפעל מתוך הגנה עצמית ומחכה לצדק. דלאל דאוד, שהרגה את בעלה המתעלל אחרי חמש שנים שבהן הוכתה, נאנסה ונכלאה בביתה, ואף אושפזה לאחר שדקר אותה, דווקא התלוננה במשטרה מספר פעמים, אך לא זכתה לעזרה. היא ריצתה 15 שנים מתוך עונש מאסר של 25 שנים, אך גם בקשתה לשחרור מוקדם נדחתה.
אנו קוראות לוועדת השחרורים לחוש את המיית ליבו של הציבור. בנסיבות העצובות שנוצרו, שבע שנים וחצי הן עונש ממצה ומספיק. לא ייתכן שרף הענישה העליון ייחגג דווקא על גבם וגבן של קורבנות אלימות מינית. תנו ליונתן לשקם את חייו.
הכותבת היא מנהלת תוכן באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית
לפנייה לכתב/ת 
