מחדל התחבורה הציבורית - החמצה לאומית

ממשלות ישראל הזניחו במשך שנים את ההשקעה בשיפור התחבורה הציבורית וקידשו את השימוש ברכב הפרטי. לנגד עיניהם של קברניטי המדינה עמדו נהגי כלי הרכב הפרטיים - אוכלוסייה חזקה ודעתנית בעלת מהלכים והשפעה במסדרונות השלטון. והרי מי עושה שימוש באוטובוסים או במוניות השירות? כל מי שחלש ושידו איננה משגת - התלמידים, הסטודנטים, החיילים והקשישים.

סדרת "מדינה בפקק":

"אסון שצפו מראש": הגורמים למשבר הפקקים

פוגעים בבריאות, בכיס - ובאושר: הפקקים ואנחנו

זוחלים בנתיבי איילון: חצי מיליון נוהגים ב-19 קמ"ש

מאוטובוסים לבנייה צפופה: הפתרונות למשבר הפקקים

להם אין כח לזעוק ולדרוש מוצר שהוא בסיסי ונדרש בכל מדינה מתוקנת, שחפצה לקרב את האוכלוסיות החלשות למרכז התעסוקה, הלימודים והתרבות, כזה שיאפשר להן אפשרות טובה לגשר על הפערים מול האוכלוסיות החזקות.

וכך, ממשלה אחרי ממשלה ושר תחבורה אחרי שר תחבורה, הסיטו את המשאבים לפתרונות קצרי טווח שניתן יהיה לקצור את הפירות עוד בקדנציה הנוכחית. בהתאם לכך לא נלקחו החלטות ארוכות טווח, כאלו שיטיבו עם ציבור הנוסעים.

השרים לא חשבו על המחר

שנת 2017 התאפיינה בשיאי עומסי התנועה בצירים המרכזיים. כך נראית מדינה שכבישיה עוד מעט מתפוצצים מכלי רכב והכל תפס אותה ב"הפתעה" גמורה. כך נראית מדינה ששריה לא חשבו על יום המחר. מהירות האוטובוסים בתל אביב נאמדת ב-16 קמ"ש לעומת 25 קמ"ש בממוצע בערים מרכזיות במדינות ה –oecd. ההשקעה הממשלתית בתחבורה הציבורית בישראל נאמדת ב-1,400 אירו לאדם לעומת 10,000 אירו המושקעים לאדם באירופה. וכך מובן מאליו שהאזרח הישראלי נוסע רק 133 פעמים בממוצע בשנה באוטובוס לעומת 270 נסיעות שעושה עמיתו במדינות ה –oecd.

מדוע? כי המדינה כמעט שלא עורכת ניתור רציני של הנתונים, לימודם, הסקת המסקנות המתבקשות מהם ויציאה לביצוע. וזאת למרות שלכל הנושאים באחריות ידוע שמערכת יעילה וזמינה של תחבורה ציבורית, מפחיתה מאד את השימוש בכלי רכב פרטיים, משחררת את צירי התנועה מעומסים, מקטינה את פליטת גזי החממה, מונעת תאונות, חוסכת זמן יקר וכסף רב למשק.

מדיניות קצרת הרואי תוביל אותנו, לפי כל האומדנים, בתוך שנים ספורות לכדי שיתוק תחבורתי כמעט מוחלט בשעות הבוקר. ההערכות הן כי עד 2030 צפוי כל נוסע ברכב לבזבז מידי יום שעה נוספת בכבישים בשל הגודש. בסך הכול יבוזבזו 850 מיליון שעות אדם בפקקים, ואומדן התוצר בגין הפסד זה יעמוד על 25 מיליארד שקלים בשנה.

את המגמה הזו חייבים לשנות על ידי הסטת נוסעים משימוש בתחבורה פרטית לתחבורה ציבורית. האם זה אפשרי? בוודאי. ישנם מספר דרכים לעשות זאת בעיקר באמצעות סלילת נתיבי תחבורה יעודים לאוטובוסים והגברת האכיפה כנגד מי שמפריע בנתיב הנסיעה, חיבור בין כל חברות ההסעות ללוח זמנים מסודר, פיקוח ובקרה הדוק על מפעילי ההסעות ודרישה בלתי מתפשרת למתן שירות איכותי ועידוד כל האוכלוסיות לשימוש יומיומי בתחבורה הציבורית.

המשק מפסיד בכל שנה כ-15 מיליארד שקלים בשל פקקי התנועה ועומסי הענק. כל השקעה כספית של המדינה תחזיר את עצמה תוך זמן קצר ולכן זהו צו השעה של שר התחבורה הנוכחי לזרוע את הזרעים שכולנו נקצור אותם.

הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק