האנטישמיות בעולם היום - עדיין סיבה לדאגה

אנו מציינים את יום השואה הבינלאומי ב-27 בינואר על רקע התעוררות מחודשת של האנטישמיות ברחבי העולם לרבות בארה"ב, התעוררות אנטישמית שהיא אירונית ועצובה כאחד. אירונית, מכיוון שלא ניתן להתחיל ולהבין את משמעותה של השואה מבלי להכיר את ההיסטוריה של האנטישמיות בתרבות המערבית. גורמים רבים עמדו מאחורי הרצח שביצעו הנאצים נגד היהודים, אך אין ספק שהוא לא היה מתרחש אלמלא אותה שנאה עתיקת יומן ומושרשת היטב נגד היהודים.

בין אם אנו עוסקים במבצעי הפשעים - הנאצים, או במשתפי הפעולה - קיצונים רבים ברחבי יבשת אירופה שסייעו מרצון לנאצים, או במי שפשוט עמדו מנגד כשאירע הטבח, המכנה המשותף לכולם הוא אנטישמיות.

ההתעוררות המחודשת של אנטישמיות 70 שנה ויותר אחרי השואה היא לפיכך מטרידה במיוחד. יחד עם זאת, אין תועלת בהשוואות לשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת. יהיו אשר יהיו האתגרים של ימינו, בעיקר בעולם המערבי, אין היום ממשלות המחויבות לסדר יום אנטי-יהודי כפי שהיה שלטון הנאצים בשעתו.

ממה עלינו להיות מודאגים אם כך?

ראשית, מאובדן הבושה בכל הנוגע לאנטישמיות. כאשר התפרסמו התמונות הראשונות מאושוויץ בתום מלחמת העולם השנייה, העולם המערבי התמלא תחושת בושה מתוצאותיה של האנטישמיות. האנטישמיות אמנם לא חלפה מן העולם בשל כך, אך אותה תחושת בושה שימשה במשך כמה עשורים גורם מרסן בכל האמור בהפגנת אנטישמיות בפומבי.

כיום, תחושת הבושה כבר אינה קיימת משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שחלוף הזמן והדורות עמעמו את התחושה העמוקה ההיא. כשישנם ביטויים אנטישמיים, לא תמיד נזכרים בשואה. שנית, הביטויים האנטי-ישראליים היומיומיים, כמו גם הכיסוי התקשורתי שלהם, גם הם החלישו את תחושת הבושה. אם לתאר זאת בצורה הבוטה ביותר, ישנה סוג של אמירה: "לנו היו הנאצים שלנו וכעת לכם היהודים יש נאצים משלכם". אמירה זו מייצרת מעין ביטול מוסרי המקטין את הבושה .

לזאת יש להוסיף את ריבוי המשברים בעולם: טרור בינלאומי, קריסה כלכלית, אתגר הפליטים, סוגיות של זהות. כל אלו מהווים קרקע פורייה לעלייתה של תופעת האנטישמיות.

התחזקות מגמת האנטישמיות

השנה היינו עדים להמשך מגמת האנטישמיות באירופה, לצד חשש מעליית האנטישמיות בארה"ב. ההתפתחויות באירופה מעוררות אכזבה אך הן אינן מזעזעות בהתחשב בהיסטוריה של היבשת. בשנה החולפת אירעה סדרת אירועים שמניפים דגל אדום. מפלגות ימין קיצוני, שלרבות מהן תרבות אנטישמיית, מיוצגות כעת בממשלות, כגון באוסטריה, או לחלופין צוברות תאוצה אלקטורלית, כגון בגרמניה. מפלגות אחרות מפיצות תעמולה אנטישמית פרועה, כגון מפלגות "יוביק" בהונגריה או "השחר הזהוב" ביוון. הסנטימנט הלאומני, שלא בישר טובות עבור יהודי אירופה בעבר, מתחזק כעת בפולין והונגריה.

בצד השמאלי של המפה, נמצאת מפלגת הלייבור בבריטניה, הנגועה באנטישמיות ומסרבת להביע גינוי חד משמעי. בנוסף, מוסלמים וקיצונים אנטי ישראלים אחרים ממשיכים לאיים על קהילות יהודיות. רק בדצמבר האחרון, אדם שאחז בדגל פלסטין ניפץ חלון של מסעדה כשרה באמסטרדם בקבוקי תבערה הושלכו על בית כנסת בגטבורג שבשוודיה. אירוע דומה, שכלל שימוש בבקבוקי תבערה, התרחש סמוך לאחר מכן גם בבית תפילה יהודי בעיר מאלמו.

ההתפתחויות בארה"ב מאכזבות ומפתיעות לרעה, משום שיהודים רבים בארה"ב היו נתונים תחת הרושם שאנטישמיות איננה עוד בעיה של ממש. ההפגנה הפומבית של גורמים הדוגלים בעליונות הגזע הלבן בשארלוטסוויל הייתה קריאת השכמה עבור יהודים רבים בארה"ב, וזאת משום גודל המצעד, הלשון בה נקטו המפגינים ("היהודים לא ייקחו את מקומנו") וחוסר הבושה שבהפגנת אותה השנאה. האנטישמיות חזרה לתודעתם של יהודי ארה"ב באופן חסר תקדים בשנים האחרונות, לאור גידול של 60 אחוזים בתקריות אנטישמיות, פעילות נמרצת של קבוצות ימין קיצוני במכללות וקמפיין מתמשך שלדה-לגיטימציה של ישראל בקמפוסים.

מה עלינו לעשות בנדון ביום הזיכרון הזה? למרבה הצער, אין מטה קסם לטיפול בתופעה. עלינו לפעול מדי יום ביומו לחיזוק ערכים ומוסדות דמוקרטיים, לפיתוח גישות יצירתיות למאבק בשנאה באינטרנט וברשתות החברתיות ולפעול להגברת הלכידות החברתית. בנוסף להיבט החינוכי, אנו זקוקים למנהיגים שיעמדו איתן נגד אנטישמיות, יעבירו מסר ברור בנוגע לאי הלגיטימיות שלה ויהיו מוכנים להילחם בה בכל הכלים השלטוניים. ומעל לכל, על כל אחד מאתנו ליטול על עצמו אחריות אישית ולהתנגד לשנאה כאשר הוא נתקל בה, בכל זמן ובכל מקום שבו היא מופיעה.

קרול נוריאל, מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל