של מי הילד הזה: נשיאת העליון על התמודדות בהכרעות תיקי אימוץ
השופטת אסתר חיות חשפה טפח מהדילמות ומהקושי שאיתם מתמודדים השופטים בתיקים הקשים ביותר שבהם הם נדרשים להכריע - אלה הנוגעים לגורלם של ילדים. "כשבית המשפט מגשש באפלה עומדים לרשותו סדרי דין וכללים לבחינת הראיות, ועליו להקפיד ולקיימם"
בראיונות פרידה שמעניקים שופטי בית המשפט העליון עם פרישתם לגמלאות, הם נשאלים לא פעם מה התיק הקשה ביותר שבו נדרשו להכריע. רבים מהם מספרים על תיקי אימוץ או משמורת ילדים שקרעו את לבם. הביטוי "משפט שלמה" חוזר אצלם שוב ושוב.
הנשיאה הטרייה של בית המשפט העליון, אסתר חיות, עוד רחוקה מפרישה. אבל נושא אימוץ ילדים ומשמורת קרוב מאוד ללבה, ועמד במרכז הרצאה שנשאה במסגרת סמינר בנושא המשפט העברי שערכה עמותת "מורשת המשפט בישראל".
כבר בפתיחת ההרצאה תחת השם "של מי הילד הזה", הבהירה חיות שלא תדבר על הנושאים הבוערים של חזקת הגיל הרך או חיוב נשים במזונות - נושאים שמסעירים את הכנסת ויש להניח שבסופו של דבר יתגלגלו לפתחו של בג"ץ.
תחת זאת היא דיברה על הדילמות הניצבות בפני שופט בבואו להכריע בסוגיות הנוגעות למשמורת ילדים, וניתחה אותן משלוש זוויות: המשפט הישראלי, המקרא והספרות.
חיות ציטטה דברים שכתב השופט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין,
שהגדיר את ההכרעה בתיק אימוץ כ"קריעת ים סוף, בבחינת 'אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי', בין הפטיש לסדן, בין צור לחלמיש". היא הוסיפה כי "החובה להכריע במצבים כאלה, שאותם מציבים החיים לעתים בפנינו כשופטים, אכן עלולה במקרים מסוימים לגרום לכך שאותם המקרים ילוו ולא ירפו מאיתנו זמן רב לאחר שההכרעה כבר נפלה. הם יוסיפו ויגרמו לנו חיבוטי נפש שמא טעינו ושמא מתוך רצון לתקן יצאנו מקלקלים".
הנשיאה הזכירה את אחת הפרשות המוכרות ביותר בישראל בנושא אימוץ ילדים - סיפורה של הילדה הברזילאית קרולין ברונה - שהסעירה את המדינה בשנות ה-80. קרולין נחטפה מאמה בהיותה תינוקת בידי סוחר ילדים ואומצה בידי זוג ישראלי חשוך ילדים. אמה חיפשה אותה וכשגילתה שהיא בישראל, פנתה לבית המשפט העליון בדרישה לקבלה בחזרה.
באותו מקרה הורה בית המשפט העליון להחזיר את הילדה לאמה הביולוגית ולברזיל, אלא שבשנים שחלפו מאז התברר כי השתיים חיות בעוני ובמחסור, ושהמצג שהציגה האם בפני בית המשפט באשר לתנאי המחיה שתאפשר לילדה במולדתה היה רחוק מהאמת.
בפן הספרותי הזכירה חיות יצירות שעסקו בהכרעה בגורל ילדים כמו המחזה של ברטולד ברכט "מעגל הגיר הקווקזי" וספרו של הסופר הבריטי איאן מקיואן "טובת הילד", שהעלה דילמות דומות מנקודת מבט של שופטת בית המשפט לענייני משפחה בלונדון. בפן המקראי נגעה כמובן בסיפור משפט שלמה.
גם במקרא: הכרעה שאינה נקייה מספקות
חיות הדגישה כי גם במקרא לא נפקד מקומו של שופט בשר ודם כאשר נדרשת הכרעה בסוגיות הנוגעות לטובת הילד ולחייו, אך הוסיפה כי בין אם הייתה זו התגלות של חוכמה אלוהית ובין אם מדובר היה בתולדה של שיקול דעת שיפוטי נבון מצדו של המלך שלמה, הרי שההכרעה אינה נקייה מספקות.
בהקשר זה הביאה חיות מדבריו של פרופ' חננאל מאק במאמרו על "שופטים ודיינים בספרות האגדה": "כללי הדין אינם משתנים גם כאשר השופט הוא שלמה המלך בכבודו ובעצמו. ודברים אלה, הנכונים גם לגבי שלמה, נכונים שבעתיים לגבי כל שופט אחר, ונראה שיותר משבא התלמוד לבקר את שלמה, הוא מנצל את דמותו ואת מעמדו המיוחד כדי להזהיר שופטים ומתיימרים אחרים לבל ינסו לשפוט על פי מראית עיניהם ונטיית לבם.
"גם חתן פרס ישראל, הרב אליעזר יהודה וולדנברג ז"ל ("הציץ אליעזר"), נשאל על חריגה מדיני הראיות ושימוש בפוליגרף. בהסתמך על משפט שלמה, השיב כי כאשר שלמה המלך ביקש לפסוק ללא עדים, 'יצאה בת קול להזהירו שלא יזוז מהיום והלאה מדיני התורה ואשר מבואר שם שרק על-פי שניים עדים יקום דבר'. בכך הוא מחדד לנו כי שלמה המלך לא עשה את המצופה ממנו כשופט והסתכן בהטיית דין וכי בת הקול לא באה רק לתָקֶף את פסיקתו ולהעיד על האם האמיתית, אלא גם להזהירו – מעתה והלאה דון על פי הכללים".
ונתת לעבדך לב שומע
מכל אלה מסיקה חיות כי "ככל ששופטים בשר ודם נאלצים להכריע בסוגיות קשות ומורכבות הנוגעות לחייהם ולגורלם של ילדים, יש חשיבות רבה להליך ולאופן שבו יש לנהל אותו". בהקשר זה ציטטה הנשיאה מאמר שכתבה בעבר שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק-ארז על "מעגל הגיר הקווקזי", ובו ציינה כי בחברה הישראלית תפיסת הצדק כורכת את התוצאה הצודקת עם קיומו של הליך הוגן. "תפיסה זו מחייבת בין היתר שמיעת שני הצדדים, הפעלת שיקול דעת שיפוטי והנמקה.
"אכן גם אם התוצאה של משפט שלמה והמשפט במעגל הגיר נראית לנו צודקת, לא ניתן להשלים עם החלטות המתקבלות באמצעות 'מבחנים' מסוג זה, לפחות כל עוד לא זכינו אנו השופטים בבת קול שתצא ותסייע לנו לתקף פסקי דין הניתנים בבתי המשפט.
"בחיים עצמם מגשש בית המשפט במקרים רבים באפלה. על כן עומדים לרשותו סדרי דין וכללים לבחינת הראיות, ועליו להקפיד ולקיימם על מנת לשמור על נאותות ההליך. השמירה על הכללים אינה מבטיחה בהכרח תוצאה נכונה, אך היא מקרבת את הסיכוי שתוצאה כזו תושג", הסבירה חיות.
לדבריה, "קיומו של הליך נאות אף תורם לתחושת הצדק ולבניית האמון בהליך השיפוטי המתנהל ככלל לאור השמש ומפרט את הנימוקים שביסוד ההחלטה. סדרי הדין וכלליו והמיומנות והניסיון השיפוטי, כל אלו הם כלים אשר אנו השופטים מסתייעים בהם בבואנו להכריע בעניינים המובאים לפתחנו.
"כמו כן, ולצד כלים אלה, מן הראוי כי כשופטים בשר ודם נוסיף ונישא בלבנו את תפילת שלמה אשר ביקש מאלוהיו 'ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את-עמך להבין בין טוב לרע', על מנת שלא תצא חלילה תקלה תחת ידינו, בייחוד בבואנו להחליט בעניינים הנוגעים לחייהם ולגורלם של ילדים".