התבצרו בכיתה: "אבא, שומעים אותו יורה וצורח"
רוני, ישראלית בת 14, שלחה לאביה מסרונים מתוך הכיתה שבה התבצרה עם חבריה בבית הספר בפלורידה. "אל תפתחי את הדלתות", כתב לה האב מיכה
"סגרנו את הדלתות ושמענו את האיש יורה ופשוט היינו בשקט כדי שהוא לא יראה אותנו. שמענו אותו צועק. הוא בא ודפק לנו בדלת וביקש שנפתח לו ונעזור לו ופשוט לא עשינו כלום". את העדות הזו סיפקה הישראלית רוני בת ה-14, תלמידת כיתה ט' בבית הספר בפלורידה, שבו התלמיד לשעבר ניקולס קרוז ירה למוות ב-17 תלמידים ומורים. ארבעה מההרוגים הם יהודים ובהם התלמידה ג'יימי גוטנברג.
"לבת שלי יש חברה שנהרגה", אמר ל-ynet מיכה, אביה של רוני. "הימ"מ הוציאו אותם והם דילגו מעל לגופות עד שיצאו החוצה. מאז היא לא מעכלת ומנסים להרגיע אותה". הוא סיפר על ההתכתבויות בינו לבין בתו ברגעי הטבח: "היא שלחה לי הודעה ש'יש יורה' והיא בלחץ. הנחיתי אותה לשכב על הרצפה שלא תפתח דלתות, ומדי פעם היא שלחה עוד הודעה וניסיתי להיות בקשר ולהרגיע".
"בשלב מסוים היא אמרה שהוא דופק על הדלת והיא הייתה בלחץ", הוסיף. "הוא ירה בכיתה ליד על המורה, ושם גם יש ילדים שנהרגו. הם שמעו את כל היריות ובשלב מסוים היא הפסיקה לדבר כי הימ"מ נכנס. בעצם עד שהוציאו אותם החוצה, עד שזה הסתיים, היה שקט, והיא ביקשה שאבוא לקחת אותה הביתה".
רוני עצמה סיפרה לגלי צה"ל: "היינו בכיתה וילד מהכיתה שלנו בדיוק חזר מהשירותים ואז פתאום שמענו רעש ממש חזק. לא הבנו מה זה, אז מהר רצנו והוא אמר שהוא שמע כאילו מישהו ירה במשהו. שתי דקות אחרי זה הייתה אזעקת אש. היה לנו את זה מוקדם יותר בבוקר אז לא הבנו. המורה אמרה להישאר בכיתה אז נשארנו עד שכולם הלכו ואז יצאנו. אחרי שתי שניות כולם התחילו לצרוח ולרוץ ורצנו מהר לכיתות. סגרנו את הדלתות ושמענו את האיש יורה ופשוט היינו בשקט כדי שהוא לא יראה אותנו".
"שמענו אותו צועק", הוסיפה. "הוא בא ודפק לנו בדלת וביקש שנפתח לו ונעזור לו ופשוט לא עשינו כלום. אחרי איזה 40 דקות, אחרי ששמענו אותו יורה לידנו בכיתה וצורח על כולם, הימ"מ הוציא אותנו ויצאנו מהבית ספר. מתחתנו היו הילדים שמתו והדם וכל העשן מהיריות. כל כוחות המשטרה היו שם". היא סיפרה כי "המורה הייתה לידנו והיא התכתבה עם הבעל שלה שגם התקשר. היינו צריכים להיות מאוד בשקט כדי שהוא שלא ישמע אותנו".
לדבריה, כמעט מדי יום שוחחו עם התלמידים על תרחיש אפשרי של ירי בתיכון: "המורה שלנו הסבירה לנו שחייבים לסגור את הדלת אם משהו יקרה". היא אמרה כי כעת היא "תוהה מה יקרה לילדים ולמשפחות שלהם ומה יקרה בעתיד הרחוק. איך נחזור לבית הספר ונראה את כל האנשים האלה".
אחת ההרוגות בפלורידה היא יהודייה, ג'יימי גוטנברג. הוריה פרד וג'ניפר גוטנברג פנו לעזרה ברשתות החברתיות לאחר שלא הצליחו להשיג מידע על בתם. גוטנברג כתב בפייסבוק כי בנו ג'סי הצליח להימלט אך הוסיף: "אנחנו לא משיגים את ג'יימי". לאחר מכן התברר גודל האסון - ג'יימי נרצחה.
צלמת ישראלית שהייתה במקום סיפרה כי אחת האימהות אמרה לה שחמישה תלמידים נמצאו מכורבלים יחדיו. לפי ההערכה, החמישה כנראה הסתתרו ביחד. הרב בראד בוקסמן מבית הכנסת הרפורמי "קול תקווה" אמר כי הוא מכיר לפחות ארבעה תלמידים יהודים שנפצעו ופונו לבתי חולים באזור. "ילדים רבים מאוד מהקהילה שלי הלכו לבית הספר הזה", אמר בוקסמן.
הרב יונתן קפלן מבית הכנסת הסמוך "בית חי" שהה בערב במלון "מריוט" המקומי, לשם הורים הגיעו לאסוף את ילדיהם ששרדו את הטבח. אחד מהילדים בקהילה של קפלן הוא בין ההרוגים ואחר עדיין נעדר. "יש כאן תוהו ובוהו וחורבן", אמר קפלן ל-JTA. "כולם כאן מחכים ומתפללים. אי אפשר לתאר את מה שקרה כאן".
הרב שועי ביסטון מבית חב"ד בפארקלנד אמר כי 30 אחוז מתושבי פארקלנד הם יהודים. "אני מכיר 250 ילדים בבית הספר", אמר לתקשורת האמריקנית. "ברגע ששמעתי שהיה שם ירי רצתי למקום. הם פינו ילדים מבניינים שונים והילדים רצו אליי, חיבקו אותי, התקשרו להורים ואמרו לי את מי הם ראו ומי במקום בטוח". ביסטון סיפר כי במשך כל הלילה שהה עם משפחות הנרצחים.
אחד הילדים אמר לרב ביסטון כי שמע קול נפץ עז. הילדים רצו בחזרה למסדרון ואז שמעו קול ירי. "הם רצו בחזרה לכיתות וחסמו את הדלת. הוא אמר לי ששמע ילדים צורחים במסדרון לעזרה, וכשהם סוף-סוף יכלו לצאת החוצה בעזרת כוחות הביטחון הם ראו 15 גופות על הרצפה". לדברי הרב ביסטון, הוא ערך בר מצווה בבית חב"ד לפני שבועיים לאחיה של אחת משתי הילדות היהודיות שעודן נעדרות.
"להראות להם אהבה ישראלית"
ג'ו זבולוני, ישראלי שמתגורר בפלורידה, הגיע לזירת האירוע. "דיברתי עם חבר שעובד בכוחות הביטחון, הוא סיפר לי את מה שקרה, ומייד טסתי לשם, רציתי לראות במה אפשר לעזור", סיפר זבולוני בריאיון לאולפן ynet. "הגעתי בתוך דקות, ראיתי מאות הורים מזועזעים, בוכים ומנסים לדבר עם הילדים שלהם בטלפון".
הוא סיפר עוד: "כשראיתי את כל ההורים שם, רציתי לעשות משהו, לנסות לעזור להם, להראות להם אהבה ישראלית. חילקתי מים קרים לכל האנשים שם ועשיתי כל מה שיכולתי כדי לנחם אותם ולתת להם תמיכה. זה אזור עם קהילה שוקקת של יהודים, והמון ישראלים מגיעים לשם. הקהילה כאן מאוד חמה, כולם עוזרים אחד לשני".
נועה גולן (16), בת לישראלים שמתגוררים בפארקלנד זה עשר שנים, נמנתה עם ניצולי הטבח. אימה לימור סיפרה: "עכשיו היא ישנה, נתנו לה כדור הרגעה כי הייתה ממש בטראומה ונסערת. היא שמעה יריות והצליחה לברוח. אנחנו קצת בשוק ולא מאמינים שהיא הצליחה לברוח מבית הספר, היא פשוט ברחה. היא התקשרה אליי נסערת, האינסטינקט הראשוני שלי היה להגיד לה להשתטח על הרצפה ולא לעשות שום דבר, אבל היא אמרה שהיא בורחת והתחילה לרוץ. אחרי רבע שעה היא הגיעה הביתה, בעלי קיבל אותה".
גולן הוסיפה: "היא שמעה שלוש יריות ומייד התקשרה אליי. המורה שלה אמרה לה לברוח, אבל נועה לא ידעה לאן בדיוק. בשלב מסוים התקשורת נפלה, אז לא יכולנו כל כך לתקשר. היו חמש דקות בלי תקשורת, בלי אפשרות לדבר או לשלוח הודעות. היא נורא חששה מה קורה עם החברות שלה, הן התחילו לשלוח לה הודעות שהן מסתתרות בארון ומתחת לשולחן. היא מכירה מישהי מההרוגים, וגם את היורה היא הכירה. היורה עבד בחנות ה'דולר סטור' המקומית. היא תמיד אמרה לי 'אימא, אני חושבת שהוא מוזר, שמשהו לא בסדר איתו'. ילדים אמרו שבשנה שעברה הוא סיפר שהוא רוצה לשים פצצה בבית הספר".
לפנייה לכתב/ת 
