קומבינת הבגרויות הפיקטיביות של הישיבות החרדיות

אילוסטרציה(צילום: EPA)

כמה ימים אחרי שנרשם למכינה הקדם אקדמית באוניברסיטה העברית, גילה מאיר (שמות המרואיינים שמורים במערכת) שתוצאות מבחני הבגרות שלו באנגלית ובמתמטיקה לא רעות בכלל. בוודאי מעבר למצופה, בהתחשב בעובדה שבכלל לא ניגש לשתי הבחינות: לא במתמטיקה ולא באנגלית. "אנגלית בכלל לא למדתי", הוא מספר, "מתמטיקה דווקא למדתי קצת, אבל ידעתי שאכשל ולכן לא ניגשתי. רק כשביקשו ממני את גיליון הלימודים שלי, התברר שבמשרד החינוך רשום שעברתי את שתי הבגרויות. תלמיד ממערכת חינוך אחרת היה אולי מופתע, אבל אני מכיר את הישיבה שבה למדתי, ואני מניח שפשוט הגישו טופס בחינה בשמי".

באותה רשת חינוך חרדית, "תומכי תמימים", למד גם מנחם. "אצלנו היו לוקחים כמה בחורים באמצע הלימוד", הוא מתאר, "מכניסים אותם לחדר עם טופסי הבחינה, ולפעמים נותנים להם להעתיק את התשובות, וזהו". המטרה, מסבירים מנחם ומאיר, אינה לסייע לתלמידים להשיג תעודת בגרות. אז למה להשקיע בכלל בתרגיל כזה? כסף. הישיבה שלהם, מתברר, קיבלה תקציב של 100% במקום 60% כפי שהייתה אמורה לקבל. מבחני הבגרות הם בעצם "הוכחה" שבמוסד מלמדים ליבה, והם מאפשרים גם קבלת בונוס כספי נוסף.

תחקיר "ידיעות אחרונות" ו-ynet שיתפרסם מחר ב"מוסף לשבת" מגלה כי התרגיל הזה – הגשה פיקטיבית לבגרות – שימש לא מעט מוסדות חרדיים. למרות שארבעת שרי החינוך האחרונים הכירו את השיטה, וחלקם אף ניסו לסגור את הפרצה שעלתה למדינה עד היום עשרות מיליוני שקלים, הכסף ממשיך לזרום.

"זו פשוט הייתה שיטה"

הקומבינה המדוברת נוגעת ל"מוסדות התרבות הייחודיים" - ישיבות חרדיות, שמיועדות לתלמידים בגילאי התיכון. 60% מתקציבן ממומן על ידי משרד החינוך, בלי שיהיו מחויבות בלימודי ליבה (מתמטיקה, טבע, מדע, טכנולוגיה, שפות וספרות). כדי לקבל תקצוב של 100%, כמו בתי הספר הממלכתיים למשל, צריכים באותן ישיבות ללמד גם ליבה.

מה עושים? פשוט מכינים תוכנית, מדווחים שמלמדים ליבה, מבלי ללמד אותה בפועל. גורם לשעבר במשרד החינוך מספר כי התרגיל נחשף כשהתברר במפתיע שבמבחני הבגרות בתנ"ך קיבלו התלמידים במוסדות החילוניים והממלכתיים-דתיים ציונים גבוהים משמעותית מאשר במוסדות החרדיים. "זו פשוט הייתה שיטה", הוא אומר. "תלמידים שלהם היו מגיעים, כותבים את השם על מבחן הבגרות ויוצאים בלי למלא אותו. במקרים אחרים הגישו פה ושם תלמידים אקסטרנים שלמדו את המקצוע מחוץ לכותלי הישיבה". בעבר היו גם מקרים שבהם תלמידים שכלל לא נגשו למבחן - קיבלו ציונים, ואפילו טובים.

תלמידים במוסד לימוד חרדי. אילוסטרציה(צילום: יואב פרידמן)

בשנים האחרונות הצטרף חלק ניכר ממוסדות הלימוד הללו גם לתוכנית "עוז לתמורה", ועל כן חלק מהמורים שם מקבלים את המשכורות הגבוהות ביותר במערכת החינוך החרדית, שיכולות להגיע ל-12,000-10,000 שקל, בעוד חבריהם שאינם בתוכנית מרוויחים בערך מחצית מהסכום, על פי דו"ח שערכו מיכל צ'רנוביצקי ודבורה פלדמן מתנועת "עיר ואם".

הראשון שניסה לעשות סוף לתרגיל הוא שר החינוך לשעבר, שי פירון. באמצעות מנהל המחוז החרדי, מאיר שמעוני, הוא נתן אולטימטום למוסדות הללו: למדו ליבה על פי התוכנית המותאמת לכם, או שתחזרו למסלול "מוסדות תרבות יחודיים". אבל אחרי הבחירות בשנת 2015 הודח שמעוני מתפקידו, ובכמה מאותם מוסדות המשיכו עם הקומבינה.

במשרד החינוך מודעים לבעיה, אבל טוענים שהכל בטיפול. כלומר, יש תוכנית ארוכת טווח שבסיומה ילמדו כל התלמידים במוסדות הללו את תוכנית הליבה המותאמת עבורם. בינתיים, מספרים התלמידים, גם בשנים האחרונות המשיכו מוסדות אחדים להגיש תלמידים לבגרות מבלי ללמד את המקצוע, והציונים – כפי שניתן לראות במשרד החינוך, בהתאם: נכשל, כמעט בכל המקרים.

עוד בתחקיר המלא שיתפרסם מחר ב"ידיעות אחרונות": העברה של כספים המיועדים למורים, לידי מקורבים, העלמת מענקים ועוד.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "אנו מייחסים חשיבות רבה לקידום החינוך החרדי, לצד פיקוח על מוסדותיו, ולפיכך עוגנו בתוכנית החומש למגזר כ-200 מיליון שקל מדי שנה, לשם קידום הישגים לימודיים וצמצום פערים. במקרים בהם נמצא תקצוב חריג, המשרד מטפל בהתאם. לצד זאת, אנו עורכים בדיקת עומק לטענות הנקודתיות שהועברו אלינו, ונפעל בהתאם לממצאי הבדיקה. אשר למוסדות החינוך של חב"ד, המשרד מצוי במתווה מדורג של הסדרה, בהתאם למדיניות שבאה לעודד לימודי יסוד".

ממוסדות "תומכי תמימים" נמסר: "לגבי לימודי הליבה, כל המוסדות מפוקחים, וכל תוכנית הלימודים מאושרת ומבוקרת על ידי משרד החינוך. הטענה כאילו מישהו 'זייף בגרויות' בשם תלמידים לא ברורה כלל ואף נשמעת לא הגיונית, היות שמבחני הבגרות מפוקחים ומבוקרים על ידי אגף הבחינות של משרד החינוך. אגף הבחינות במשרד הגדיר את המוסדות שלנו כ'בית ספר במסלול הירוק', שפירושו: ממוצע המחברות החשודות בבית הספר עומד על פחות מ־1%, כך שלמעשה מדובר בטענה לגבי העבר הרחוק שאליה לא נוכל להתייחס, או שאין לה אחיזה במציאות כלל".