בין מינכן לטהרן: איראן מחשבת מסלול מחדש
אחרי שרה"מ הציג בכנס במינכן חלק מהמל"ט האיראני, שר החוץ האיראני זריף אמר שמדובר בקרקס, אך עיקר נאומו בכלל לא נגע לישראל אלא לחזון מדיני מקיף שכולל פתרון סכסוכים בדרכי שלום ואי התערבות בענייני מדינות אחרות. בתוך איראן הציע הנשיא רוחאני פתרון מהפכני למחלוקות בחברה
בנאומו בוועידת הביטחון במינכן, נאום שעסק בעיקר באיראן ובפעילותה האזורית, עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו שימוש בעזרים ושלף חתיכה מהמל"ט האיראני. כך הוא עושה לאחרונה כשהוא מדבר על האיום מאיראן בפני פורומים בינלאומיים. חוץ מזה, ראש הממשלה המשיך באסטרטגיה עקבית של הסלמה הדרגתית מול איראן כשאיים ישירות שישראל תפעל מול מטרות איראניות אם תמשיך איראן את פעולותיה בסוריה.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
כששר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, נאם באותה ועידה, הוא התייחס לנאומו של נתניהו כאל "קרקס שאיננו ראוי לתגובה". כך אפשר היה לסמן "וי" על עוד עימות מילולי מול איראן. קיבלנו כל מה שהתרגלנו לקבל בדרך לעימות הישיר הבלתי נמנע, לפחות על פי השאיפות וההבטחות של ההנהגה הישראלית.
אבל הנאום של ראש הממשלה היה רק רכיב שולי בנאום מדיני ארוך ומקיף של זריף. בנאום שלו דיבר זריף על עידן שבו הכרעה בשדה הקרב הולכת ומאבדת את הרלבנטיות שלה ביחס לחיים של תושבי האזור. זריף, למען האמת, כמעט ולא התייחס לישראל כלל, אלא התמקד במציאות באזור המפרץ הפרסי. הוא התמקד בפיתוח הצעה שהעלה בשנה שעברה ליצירתו של מנגנון ביטחון אזורי חדש. נקודת הפתיחה של המנגנון הזה תהיה הכרה בהבדלים בין אינטרסים של מדינות שונות. לצד הכרה זו יוצבו מספר עקרונות שמעוגנים במגילת האו"ם. אלו יכללו, בין השאר, שוויון בין מדינות ריבוניות; הימנעות משימוש בכוח או מאיום בשימוש בו; פתרון סכסוכים בדרכי שלום; כיבוד שלמות טריטוריאלית; אי התערבות בענייני פנים של מדינות אחרות ועוד עקרונות שונים.
חזון של פוליטיקה אזורית בתנועה
לצד עקרונות אלו ייושמו גם צעדים בוני אמון באזור, מהודעה מוקדמת על קיום תרגילים צבאיים ועד שקיפות ברכש של נשק חדש. צעדים כאלו יוכלו, לדברי זריף, להוביל לברית אזורית למניעת תוקפנות. החזון של זריף, במילים אחרות, הוא חזון של פוליטיקה אזורית בתנועה. לאף שחקן אין אפשרות חד-משמעית לנצח, אבל אפשרויות ההשפעה וזיקות הגומלין מרובות ומגוונות. הדרך לא מוליכה לסוף ברור, אלא לחיכוך מתמשך שהוויסות שלו מוסכם מראש.
מדיניות החוץ שתיאר זריף משקפת גם את מדיניות הפנים שמנסה להוביל באיראן הנשיא, חסן רוחאני. מה שמטריד היום את מרבית האיראנים היא הכלכלה המקרטעת. הריאל האיראני איבד בחצי השנה האחרונה רבע מערכו. ההפגנות ששטפו את איראן בינואר הבליטו בעיקר את הקשיים הכלכליים שחווים המעמד הנמוך והבינוני.
האיראנים כועסים על רוחאני, שהבטיח להם שיפור מוחשי בתנאי חייהם לאחר החתימה על הסכם הגרעין ב-2015. רוחאני מוביל מהלך לליברליזציה ומודרניזציה של הכלכלה האיראנית, ומהלך כזה כולל גם קיצוץ משמעותי בסובסידיות שהן מטה לחמם של איראנים רבים.
האיראנים מתוסכלים מההתעקשות על בידוד עוין מרצון
אבל האיראנים, אם ההפגנות מלמדות אותנו משהו, כנראה כועסים עוד יותר על המחנה המהפכני והמסתגר בהנהגה האיסלאמית, המחנה שאליו משתייכים גם משמרות המהפכה. אלו נתפשים בציבור האיראני כמושחתים מחד וכקיצוניים שלא לצורך מאידך. הצעירים זועמים על המעורבות הדכאנית של המדינה בחיי האזרחים. המבוגרים כועסים על השחיתות הבוטה במיוחד של קרנות ההקדש המסונפות לממסד הדתי. כולם מתוסכלים מן התחושה שהשיפור שהובטח נמנע מהם בגלל התעקשות על בידוד עוין מרצון.
במסגרת האירועים לציון 39 שנים להקמתה של הרפובליקה האיסלאמית התייחס רוחאני לחיוניותה של אחדות ברפובליקה האיסלאמית. הוא הבהיר שהוא מודע לפערים המובהקים בין יריבים פוליטיים ומעמדות כלכליים. הפתרון שהציע היה יוצא דופן. הוא הזכיר למאזיניו את סעיף 59 לחוקה האיראנית. על פי סעיף זה, כל סוגיה משמעותית בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה, החברה והתרבות ניתנת להסדרה חוקית דרך משאל עם, ולא בהכרח דרך פעולה של הפרלמנט.
רוחאני לא התייחס בהרחבה לאפשרות הזו. למרות זאת, עצם האזכור שלה גרר ביקורת גם מצד המהפכנים המסתגרים וגם מצד המתונים המבקשים לחזק את הקשר עם העולם. שני הצדדים לוויכוח שהגדיר עד לא מזמן את הפוליטיקה האיראנית חוששים מאוד מן האפשרות של משאל עם. משאל כזה מייתר את הצורך בהכרעה. הוא מספק מבנה יציב לתהליך שסופו לא בהכרח ברור. בעיני רוחאני, אחדות לא שוללת הבדלים, אלא מספקת מצע משותף לבירור מתמשך של רצונות ויעדים. התהליך מעצב את החזון וזה משרה מרוחו על המשך התהליך.
החזון הזה עומד בתווך, בין ההתנגדות העיקשת והמתינות המחזרת. איראן של רוחאני וזריף מתעקשת לא להיות קצה אלא להיות מוקד. החזון הזה צפוי להתנגדות עיקשת מן הקצוות. ובכל זאת נראה, על פי מה שאומרים מוביליו, שהוא מייצג כרגע את הכוח החיוני והנמרץ ביותר בתוך הרפובליקה האיסלאמית של איראן.
ד"ר אורי גולדברג הוא מומחה לתיאולוגיה פוליטית בעולם השיעי מן המרכז הבינתחומי בהרצליה ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית
לפנייה לכתב/ת 
