פרשת השופטת והמסרונים - שלב הפקת הלקחים
נציב התלונות על שופטים מציע לשנות את הפרקטיקה, שבה שופטי מעצרים נפגשים ביחידות עם נציגי המשטרה. נשיאת העליון הקימה ועדה שתצביע על הכשלים ותציע דרכים לתקנם. בוועדת החוקה בכנסת דנו בתיקון חוק המעצרים. הסנגור הארצי: יש גם בעיית ג'וקים וחולדות בתאי המעצר
על רקע הסחבת הקשה בבתי המשפט קשה שלא להתפעל מהמהירות שבה פעלו שרת המשפטים, נשיאת בית המשפט העליון והנציב התלונות על שופטים בטיפול בפרשת השופטת רונית פוזננסקי-כץ והמסרונים. מטבע הדברים, הכותרות עסקו בהחלטה להעמיד את השופטת לדין משמעתי, אבל הפרשה הציפה שתי בעיות מערכתיות קשות הדורשות טיפול: האחת היא ממשק העבודה הלקוי בין שופטי מעצרים לבין הצדדים, והשנייה היא פגמים היורדים לשורשו של חוק המעצרים.
הנציב אליעזר ריבלין, שערך את הבירור בעניינה של השופטת, כתב כי "הבירור העלה שורה של תקלות מערכתיות הצריכות תיקון יסודי. אין להלום בתיקי מעצרים גלויים דיונים המתקיימים בלשכת השופט קודם לכניסת הצדדים לאולם, ואשר במסגרתם שומעים נציגי התביעה את עמדתו של שופט המעצרים, ושומע השופט דברים והסברים מפי נציגי המשטרה, כשכל אלה אינם מובאים בפני העצורים ובפני באי כוחם בחלק הפתוח של הדיון".
לדברי ריבלין, סגן נשיא בית משפט השלום בתל-אביב, השופט צחי עוזיאל, כתב לו כי לאחר כניסתו לתפקיד ובעצה אחת עם הנשיא אביחי דורון, הוא מינה ועדה פנימית שתבחן היבטים שונים הקשורים בהתנהלות בית המשפט בעת הדיון בבקשות שלפני הגשת כתב אישום. זאת, על רקע תלונות שהוגשו לנציבות ונמצאו מוצדקות. בוועדה הייתה חברה גם השופטת פוזננסקי-כץ.
"עיינתי בדו"ח", כתב ריבלין, "ומצאתי שהוועדה המליצה לשנות מהפרקטיקה של שמיעת דיונים במעמד צד אחד בלשכת השופט, ולקיים את הדיונים באולם בית המשפט. זאת בין השאר כדי למנוע קרבת יתר בין השופט לבין נציג המדינה או מראית עין של קירבה כזו. מן העובדות שנתבררו בפני ניתן ללמוד כי מסקנות הוועדה לא יושמו, ומחדל זה יש לרפא".
בראשית השבוע קמה ועדה נוספת בעניין, הפעם ועדה שמינתה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. הוועדה, בראשות שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון ובהשתתפות השופטים רויטל יפה-כץ ועינת רון, התבקשה לבחון את ההיבטים המערכתיים ואת הכשלים בממשק העבודה בין גורמי התביעה ובין שופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום, בהן גם בקשות להארכת מעצר. את המסקנות התבקשה הוועדה להגיש עד אמצע אפריל, והן יחייבו את כל בתי המשפט.
מצעד החשודים בתיק 4000 הגיע השבוע לא רק לשולחנו של נציב התלונות על השופטים אלא גם לדיון בוועדת החוקה של הכנסת. הוועדה דנה בטענות על יד קלה מצד המשטרה והשופטים באישור הארכות מעצר שנועדו ללחוץ על החשודים ועל תנאי המעצר הירודים שבהם מוחזקים העצורים.
חוק המעצרים החדש, שנחקק ב-1996, היה אחד החוקים הראשונים שנחקקו ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנחקק רק ארבע שנים קודם לכן. החוק אמור היה להיות מהמתקדמים שבספר החוקים בכל הנוגע לשמירה על זכויות העצורים, אבל 20 שנה אחר כך המצב רחוק מלהיות משביע רצון.
פשפשים זו הבעיה הפחות קטנה של תנאי המעצר
הסנגור הארצי הציבורי, ד"ר יואב ספיר, הציג בפני ועדת החוקה את תנאי המעצר המזעזעים בישראל. לדבריו, הפשפשים שהחרידו את ניר חפץ הם כלום לעומת הג'וקים, העכברים ואפילו החולדות שמסתובבים חופשי בתאי המעצר. ספיר התריע מפני העלייה התלולה במספר המעצרים - מ-38 אלף בשנה בשנת 1998 ל-61 אלף בשנת 2017 - הרבה יותר מהגידול באוכלוסיה באותה תקופה, והדגיש כי לא ניתן לנקוט מדיניות מרחיבה של מעצרים מחד ומאידך להתעלם מתנאי המעצר.
"מעצר אדם זו הפגיעה הכי קשה בחירות, וזאת כשהאדם עוד לא אשם ולא הוחלט על כתב אישום נגדו", אמר יו"ר ועדת החוקה, ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי). "מי שנשאר להגן על חירות הפרט הוא השופט או השופטת, והפגיעה הכי חמורה היא כשהתובע והשופט מתואמים ביניהם. זה סוף העולם. לדעתי חוק המעצרים פוגע אנושות בחירות האדם שכן הוא מאפשר 75 ימי מעצר ועוד 15 יום הארכה, ובסך הכל 90 יום מצטברים. המערכת חייבת לשנות את חוק המעצרים מיסודו - ואם המערכת לא תעשה זאת אנחנו נשנה".
השופט ריבלין, שהופיע בפני הוועדה, הסביר כי "הפרשה הציגה כשל מהותי בתחום של תיאום הליכים טרם משפט - הוצאת צווי חיפוש, צווי מעצר, בקשות להארכת מעצר - הליכים חשובים לחירותו של אדם, כשחזקת החפות עומדת לו ויש צורך בהקפדה לבל ייווצר קשר פסול כזה. הארכת מעצר צריכה להיות גלויה כמה שאפשר. הדיונים הבאים אצל השופט מסארווה (שדן בהארכות המעצר בתיק 4000 אחרי פסילתה של השופטת פוננסקי-כץ) נערכו כולם באולם, כולל הגשת חומר חסוי בו עיין בלשכתו לבדו וללא נציגי התביעה והסנגורים. זו דרך יותר שקופה וראויה".
"הייתה התנהלות לא ראויה של השופטת", אישר גם פרקליט המדינה שי ניצן, שהדגיש כי חרף זאת לא הייתה פגיעה בזכויות העצורים. באשר לדיונים במעמד צד אחד אמר כי "יש הכרח לעיתים בהצגת חומר חסוי במעמד צד אחד. בלי זה שופט לא יכול לעיתים לקבל החלטת אמת, אך ראוי לקיים את הדיון באולם". על חוק המעצרים אמר כי "ב-99.9% מהמקרים אין הארכת מעצר מעל 30 יום, אלא אם הוגש כתב אישום או בקשה למעצר עד תום ההליכים. רוב החשודים נעצרים לימים בודדים. מעבר ל-30 יום צריך אישור מיוחד של משנה לפרקליט המדינה".
תנ"צ ערן קמין, ראש חטיבת החקירות במשטרה, ביקש להבהיר כי אין מעצר למטרת ענישה. "המעצר הוא לא לתכלית של הושבת העצור עם פשפשים. פרקליט המדינה ציין בצדק שיש תיקים מורכבים והתיק בגינו התכנסנו הוא אחד מהם. ב-99% מהמקרים הדברים מתנהלים באולם בימ"ש. בתיקים מורכבים נכתבות כמעט עבודות מחקר, כי הבסיס הראייתי עמוס לעייפה, עתיר מידע, תוצרים, הודאות אחרות וגם עדי מדינה. את ההיקף הזה קשה להכיל באולם המעצר בדיון ראשוני של שני הצדדים. גם במקרים הללו נשמרים כל הכללים האתיים בין חוקר לשופט, ואני לא מכיר מקרים של התנהלות כמו שהתכנסנו בגינה".
השופט המחוזי בדימוס צבי סגל הציע בדיון להנהיג רוטציה בקרב שופטי המעצר, "כי קורה שמכסת המעצרים שמגיעה בפני השופטים מדי יום בלתי נסבלת. צריך לקצוב מכסה של דיונים בהארכות מעצר, שאז נדע לבטח שהדיון בהם נעשה בכובד ראש".
לשופט המחוזי בדימוס יעקב צבן הייתה הצעה משל כשגילה שבעבר נהגו שופטים לצאת לסיור בבתי מעצר. "זה דבר איום ונורא“, אמר. "לאחר הביקור הזה - שאני ממליץ שכל שופט יעשה - בכל חתימה על צו מעצר היד רעדה שבעתיים".
לפנייה לכתב/ת 
