התנדבה לצה"ל למרות התסמונת הנדירה: "אין סיבה שלא אתגייס"
שיר כהן, בת 18 שלומדת במכינה הקדם-צבאית "אדרת", סובלת מתסמונת נדירה שגורמת לעיוות בפניה. היא התעקשה להתגייס לצבא - ולבסוף התנדבה. כעת היא צועדת ב"מסע ה-70" - ואומרת בגאווה: "אין סיבה שאמשיך בחיי כשכל חבריי תורמים למדינה"
"היה לי חשוב להתגייס. אין סיבה שאמשיך בחיי כשכל חבריי תורמים למדינה". שיר כהן (18), תלמידת המכינה הקדם-צבאית המעורבת "אדרת" שבעמק האלה, סובלת מתסמונת נדירה שגורמת לעיוות בפניה. למרות כל הקשיים, היא נאבקה כדי להתגייס לצה"ל. כהן משתתפת ב"מסע ה-70" - שתי צעדות שיצאו ביום שני בשבוע שעבר מתל חי ומאילת מטעם מועצת המכינות הקדם-צבאיות - שייפגשו בירושלים רגע לפני יום העצמאות.
היום (חמישי) יצעדו 300 צוערים מבה"ד 1, בית הספר לקצינים של צה"ל, למצפה רמון. כהן, שמגיעה ממשפחה דתית מהיישוב אפרת וחזרה בשאלה כשהייתה בכיתה י"ב, צועדת לצד הוריה. כהן התעקשה לתרום לצה"ל במסגרת התנדבותית - ושובצה כמנהלת תשתיות מערכות מחשב בחיל התקשוב. "אני בסך הכול סובלת מבעיה רפואית", היא אומרת, "אין באמת סיבה שלא אתגייס".
מבחינתה, חובתה של כל אישה לתרום בצורה משמעותית למדינה: "גם אם לא היו מאשרים לי להתגייס - הייתי מבקשת לשרת שירות לאומי. שיוויון זכויות זה דבר שמאוד חשוב לי ולכן רציתי, בתור אישה, לשרת בתפקיד משמעותי". התסמונת שממנה סובלת כהן, שמשפיעה רק על צורת פניה, אינה גורמת לבעיות רפואיות אחרות.
"אני צריכה להוכיח יותר מאחרים שאני 'בסדר'"
לדבריה, "הדבר הזה השפיע על דרך ההסתכלות שלי על העולם ושינה אותה. אני צריכה, יותר מאחרים, להוכיח שאני 'בסדר', שהמוח שלי מתפקד, שאני לא בן אדם טיפש. זה לא אומר שאני לא יכולה להיות אדם שמח ומאושר, זה לא אומר שאין לי הרבה חברים וזה בכלל לא אומר שאני לא מסוגלת ללמוד, להתגייס ולהקים משפחה".
למרות שיצאה בשאלה, כהן "מאוד מכבדת את הדת והיהדות ורואה בה ערכים חשובים". עם זאת, היא מסבירה כי במהלך חייה, "עלו בי הרבה תהיות והבנתי שכרגע אני לא יכולה ללכת בדרך הזאת". על הוריה סיפרה: "הם אוהבים אותי ותמיד תמכו בי ועטפו אותי. בזכותם הרבה יותר קל לי לחיות בשלום ובשמחה עם התסמונת".
כשברקע השסע בין חילונים לדתיים שמחריף והולך, סיפרה כהן על הסיבה שבגינה נרשמה למכינה מעורבת. "חשוב לדעת לגשר בין הפערים של כולם", היא אומרת, "דתיים וחילונים, שמאלנים וימנים; אנחנו חיים במכינה ביחד, בהדדיות, בשלום ותוך התחשבות האחד בשני - ואני חושבת שזה הכוח שמניע את המכינות המעורבות".
ריבלין הזניק את "מסע ה-70": "מתנת יום הולדת למדינה ולחברה"
ביום שני בשבוע שעבר הזניק נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין את "מסע ה-70" מתל חי. "המסע נועד כדי לצעוד, לדבר ולהתחבר", אמר - והוסיף: "זו מתנת יום הולדת למדינה, ואם יותר לי - לחברה הישראלית כולה. אני שזו הדרך הנכונה להכיר את ארץ ישראל ואת עם ישראל - להעפיל אל ההרים, לחצות עמקים לצעוד כתף אל כתף ולדבר. דווקא בימים של שסע, פילוג וקוטביות חשוב שנצעד יחד. ניפגש בירושלים בעוד שבעה שבועות".
אירוע פתיחת המסע, שהתקיים באנדרטת הארי השואג, החל בצילום שחזור תקופתי של לוחמי ולוחמות תל חי שביצעו חניכי מכינת תבור כשהם לבושים בבגדי התקופה ואוחזים בנשקים עתיקים.
באירוע לקחו חלק כ-1,000 משתתפים, בהם סטודנטים ממכללת תל חי, חיילי חטיבת גבעתי, בנות שירות, תלמידים, חניכי תנועות נוער ונציגי משפחות שכולות. ריבלין העניק את דגל המסע לצאצאי לוחמי קרבות תל חי ולאחר מכן הוזנק המסע והמשתתפים החלו לצעוד את המקטע הראשון דרך קריית שמונה ועד לקיבוץ יפתח.
במקביל לטקס בצפון, התקיים באותו בוקר גם טקס הפתיחה של המסע הדרומי. אירוע הפתיחה שהתקיים בסמוך לפסל דגל הדיו באילת החל בהגעת דגל הדיו המשוחזר, שהוחתם במיוחד עבור המסע בחתימותיהם של 70 לוחמים שלחמו בקרבות תש"ח - ביניהם לוחמי מבצע עובדה שהשתתפו בכיבוש אילת.
הדגל הגיע דרך הים מגבול טאבה, הנקודה הדרומית ביותר בארץ, באמצעות שתי ספינות דבור של חיל הים ואותו העניקו נציגי הצבא יחד עם לוחמי תש"ח ונציגי משפחות לדור הצעיר. בטקס שנערך שחזרו חניכי מכינת חצבה את הנפת דגל הדיו
לפנייה לכתב/ת 
