סרט ריגול בעיר האנגלית המנומנמת: "ג'יימס בונד הגיע לכאן"
בסולסברי, שבה הורעלו הסוכן הרוסי ובתו, לא מאמינים שמצאו את עצמם במרכזה של דרמת ריגול מסעירה שהפכה למלחמה בין בריטניה לרוסיה. "החדשות הכי מרעישות כאן עוסקות בגניבת אופניים", סיפר ישראלי שמתגורר בעיר. יניב חלילי עם הרשמים מהעיר שהפכה למוקד עולמי
"עכשיו הם בחרו לבוא ולבקר כאן?", תהה בקול קשיש הבריטי החביב בוב ניוטון. אבל רעייתו ג'יל ביטלה את דבריו. "אתה לא יכול לחשוד בכל אדם רוסי שמגיע לפה. מה הם אשמים?". לשיחתם הצטרפה אישה נוספת שנקלעה למקום. "הרי ברור שטביעות האצבעות של ממשלת רוסיה נמצאות על ניסיונות ההתנקשות. אבל אני לא מבוהלת. הם לא כיוונו את המעשה נגד כלל תושבי סולסברי. אם הם רצו להתנקש בחייו, הם היו מוצאים אותו גם אם היה גר מתחת לאדמה".
בתזמון מעט אירוני, בשעה שהתיירים הרוסים עזבו את סולסברי, הכריזה ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, על שורה ארוכה של צעדים חמורים נגד רוסיה, בהם גירוש 23 דיפלומטים רוסים מבריטניה. במקביל להכרזתה, פרסם משרד החוץ הבריטי אזהרת מסע לבריטים המבקשים לבקר ברוסיה. הקרמלין הודיע כי בריטניה תיענה בהתאם.
זהירות, ספסל
על דלפק לשכת התיירות המקומית פרושות מפות גדולות של האתרים הבולטים בעיר. אבל ביום רביעי העיתונאים שנכנסו ללשכה וביקשו מהעובדת המקומית שתאלתר להם מפה חדשה, שכוללת את אתרי "מורשת הקרב" הטרייה של המקום, עם כל אתרי ההתרחשות של ניסיון ההתנקשות הגדול. הנציגה עושה זאת בהיסוס של מי שמסתגלת באיטיות לרעיון כי העיר שלה הופקעה מאלמוניותה, והפכה השבוע בעל כורחה לזירה שג'ון לה קארה היה שמח להציב במרכז אחד מספרי הריגול שלו.
גיבור הספר הנוכחי הוא סרגיי סקריפל, איש מודיעין רוסי, שהשלים הכנסה בתחילת עשור הקודם בריגול נגדי לטובת בריטניה. הוא נתפס והורשע ברוסיה ונידון ל-13 שנות מאסר. מקץ ארבע שנים שוחרר במסגרת עסקת חילופי מרגלים, קיבל מקלט מדיני בבריטניה והשתקע בסולסברי עם אשתו. היא נפטרה ב-2012 ממחלת הסרטן ונקברה בבית קברות מקומי. השבוע ניטלו דגימות מאדמת הקבר שלה, בניסיון לבדוק האם גם היא הורעלה, כמו גם בנם המשותף, שמת ב-2012 במהלך ביקור בסנט פטרסבורג ואפרו נטמן בסולסברי.
יוליה, 33, נשארה להתגורר במוסקבה. ביום שבת לפני שבועיים היא נחתה בשדה התעופה היתרו בלונדון ונסעה לבקר את אביה, שעה וחצי ברכבת מלונדון. הם תכננו לבלות זמן איכות משותף בסוף השבוע. והנה פירוט המסלול האחרון של האב ובתו, לכאורה רצף תחנות אקראי ומשעמם: ביום ראשון בצהריים יצאו השניים מבית הלבנים האדומות של סקריפל, בפאתי סולסברי, נכנסו למכונית ה-BMW שלו ונסעו למרכז העיר, מרחק עשר דקות נסיעה. את רכבו החנה סקריפל בחניון של הסופרמרקט הגדול "סיינסבריז", בקצה הקומה העליונה והחיצונית.
הם נכנסו לפאב “דה מיל", לגמו בירה ולאחר מכן ביקשו לשטוף את האלכוהול עם קצת אוכל. הם פנו ל"זיזי", סניף של רשת מסעדות איטלקיות־עממיות. אחרי שסיימו את הארוחה עשו את דרכם חזרה למכונית. בדיוק באמצע הדרך, בכיכר פריורי, הם התמוטטו על ספסל ואיבדו את הכרתם. תושבים מבוהלים הזעיקו את כוחות ההצלה, שהגיעו במהירות. השוטר ניק ביילי היה הראשון לגשת אל השניים ולבצע בהם החייאה. הוא לא העלה בדעתו כי השניים הורעלו בגז העצבים הקטלני "נוביצ'וק", שיוצר בצבא הסובייטי בתקופת המלחמה הקרה ושכל מי שבא איתו במגע קורס תוך זמן קצר. סקריפל ויוליה פונו לבית החולים המקומי ומגופם נלקחו דגימות דם. הם לא התעוררו מאז. השוטר ביילי מאושפז במצב קשה, ועל אף שהוא מתקשר עם משפחתו, הוא עדיין תחת סכנת חיים חמורה.
יריעות האיטום הירוקות שעיטרו השבוע את "זיזי" רמזו על ערכה הידועני. צלמי העיתונות התמקמו בנוחות מהצד השני של הכביש, תוך שהם חוסמים את דרכם של אזרחים שרטנו על האופן בו עירם הושלכה באחת למוקד העניינים. אחרים קיטרו על חסימת הכיכר שבטבורו נמצא הספסל בו נמצאו סקריפל ויוליה מחוסרי הכרה. הספסל אינו נראה לעין: הוא כוסה ביריעת איטום צהובה-לבנה ושוטר, שהוזעק מהעיר בריסטול הסמוכה, השגיח שאף אדם לא יתקרב אליו. שוטרת אחרת, גם היא מבריסטול, חילקה לעוברים ושבים עלונים. “אין אנו יכולים לומר כרגע כמה זמן יישארו אזורים מסוימים בעיר סגורים. גם הצבא מסייע בחקירה", נכתב בהם, שהפצירו בתושבים שהיו עדים למקרה לפנות למשטרה. בתחתית העלון גם צוין אתר האינטרנט של מערכת הבריאות הממלכתית, למקרה שמישהו חושש כי הוא נחשף לגז העצבים. "אין ספק שמדובר בעבודה יותר משמעותית מאשר לגעור בנערים שיכורים בבריסטול", אמרה השוטרת בסיפוק בעודה מחלקת את הפלאיירים.
הרוצח הרועש
בריטניה נראתה השבוע כשיכור שהתעורר עם האנגאובר מחלום ביעותים. הרוסים מכחישים את מעורבותם בניסיון הרצח הכפול, אלא שהבריטים וגם הקהיליה הבינלאומית לא מאמינים להם. השאלה הגדולה השבוע לא הייתה מי ביצע את ההרעלה אלא מדוע רוסיה על אדמת בריטניה ולמה בדרך כה מוחצנת וקטלנית.
גז העצבים נוביצ'וק, שפותח על ידי ברה"מ עוד בשנות ה-70, יכול ללמד לא מעט על הכוונות מאחורי הפעולה. מדובר חומר קטלני בתצורתו הטבעית כגז, אולם יכול להיות רעיל וקטלני במידה זהה גם בצורת אבקה, משחה או נוזל. הוא יכול לחדור לגוף באמצעות נשימה, לגימה של הנוזל או אפילו מגע פשוט וקצר עם העור, ועל כן כמות זעירה מסוגלת להרעיל קבוצה גדולה של אנשים. הוא נחשב קטלני פי חמישה עד עשרה מגזי עצבים כמו וי-אקס או סארין, שבו בשאר אסד השתמש כדי לטבוח בבני עמו בסוריה.
מבחינה מבצעית, קל יותר להבריח נוביצ'וק מכיוון שקשה יותר לזהותו. אדם שנדבק בחומר מוצא את מותו מחניקה. אדם שנדבק בחומר וניתן לו נוגדן – ניצל ממוות, אך חודשי חייו ספורים. זהו כנראה גורלם הכמעט ודאי כעת של סרגיי ויוליה, השוכבים חסרי הכרה בבית החולים. ויל מירזיאנוב, מדען רוסי שעזר בפיתוח הגז, סיפר השבוע לרשת "סקיי" כי אחד הכימאים שעבדו איתו במעבדה נשם בטעות חלקיקים של הגז. הוא התמוטט זמן קצר לאחר מכן וגם אחרי שהוזרק לו נוגדן – הוא סבל מאפילפסיה – ומת כעבור חמש שנים.
על אף כי עצם קיומו מוכר במערב, מדהים לגלות כי בכל תולדות המלחמה הקרה ולאחריה, לא ידוע - לפחות לא פומבית - על מקרה אחד של התנקשות רוסית באמצעות "נוביצ'וק". עד לשבוע שעבר. מה שהעלה את התהייה: מדוע לא השתמשו מתכנני ההתנקשות בדרך שקטה ובטוחה יותר לבצע את הרצח? סוכן לשעבר של השירות החשאי הרוסי אמר השבוע ל"קומרסנט" הרוסי, שגז עצבים כזה נכנס לשימוש כשהמטרה היא לנקז תשומת לב. “זוהי מתודה מלוכלכת מאוד לבצע רצח. יש סיכון גדול שאזרחים אחרים יידבקו בחומר וזה עשוי לסבך את הכול. יש דרכים הרבה יותר עדינות שמקצוענים נוקטים בהן". הנוביצ'וק, לפיכך, היה אזעקה מהבהבת. אלה שבחרו להשתמש בו ידעו כי עקבותיו יובילו למוסקבה, שכן מדובר בגז צבאי רוסי. לפי סברה זו, לא היה כאן ניסיון להעלים את החומר שבו השתמשו בהתנקשות, אלא ההיפך. אם כך, את מי מנסה הקרמלין להפחיד?
תיאוריה אחת, שהוזכרה ב"גרדיאן", היא הבחירות לנשיאות רוסיה, שמתקיימות ביום ראשון הקרוב. פוטין אמנם נחשב למנצח הבטוח של הבחירות הללו, אבל על פי גורמים ברוסיה, הוא חושש מאדישות מצביעים. ההאשמות של בריטניה והמערב כלפי רוסיה משחקות היטב לידיו של פוטין, מאסטר של שח פוליטי. ואכן, דובר הקרמלין אמר השבוע, בתגובה להאשמות של בריטניה, כי מדובר ב"קמפיין אנטי-רוסי של המערב". וזו לא הפעם הראשנה: אחרי הסנקציות שקידמו מדינות המערב נגד רוסיה בעקבות כיבוש חצי האי קרים, הפופולריות שלו זינקה.
סרגיי סקריפל היה ככל הנראה רק כלי, לא המטרה. הלא הוא שוחרר במסגרת חילופי מרגלים ונזנח במשך שנים ארוכות. גם גילו המבוגר מלמד כי הוא לא מהווה סכנה של ממש ואם הרוסים רצו להתנקש בו, הם היו עושים כן מזמן – ובצורה שקטה יותר. אם הוא היה יריב אמיתי של המשטר – לא היו משחררים אותו מלכתחילה.
על רקע הנתונים הללו, ציינו השבוע בבריטניה תיאוריה מעניינת נוספת: פוטין הרעיל את האב ובתו כדי לזרוע הרס ביחסים בין בריטניה ובנות בריתה. הרי גם פרקטיקה זו לא זרה לפוטין. למשל האמריקנים, ובמיוחד נשיאה החשוד ממילא בקרבה יתרה למוסקבה, לא מיהרו לספק למי שאמורה להיות בת בריתם הגדולה ביותר את התמיכה לה היא זקוקה במערכה הרוסית. הנשיא טראמפ כבר אמר למיי, בשיחה טלפונית, כי ארה"ב תתמוך בבריטניה רק בתנאי שהבריטים יציגו עובדות מבוססות על מעורבות של הקרמלין במעשה, בקשה שלא ברור אם מיי יכולה למלא, לאור העובדה כי חלפו כמעט שבועיים מאז ניסיון ההתנקשות – והמבצעים לא נתפסו.
ועוד חזית אפשרית לסכסוך היא מול האיחוד האירופי: מיי הרי זקוקה למדינות האיחוד כדי להטיל סנקציות חדשות ואפקטיביות על מוסקבה, אבל האם בתקופת המשא ומתן על הברקזיט – פרישת בריטניה מהאיחוד – מדינות אירופה ישושו לשכב על הגדר ולסכן את יחסיהן עם רוסיה למען בריטניה? אם לא יעשו כן, המרוויח הגדול יהיה פוטין.
תיאוריה נוספת כוללת חוט מקשר, שעובר בין סולסברי, וושינגטון ומוסקבה. ברשתות תקשורת רבות העלו את האפשרות כי ניסיון ההתנקשות היה איתות אזהרה ששיגרו פוטין וסוכנויות המודיעין הרוסיות לאנשיהם. כזכור, רוסיה התערבה באופן בוטה ופולשני בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב. על פי הערכות מודיעין, מעטים ברוסיה ידעו על היקפיה של הפעולה הכוללת, אבל רבים מילאו תפקידים בחלקים שונים של הפעולה – מהנדסי הייטק, מומחים למתקפות סייבר, סוכני מודיעין, מרגלים ועובדי מנהלה. פוטין ביקש לאותת להם כי אדם שסרח, שנטל חלק בפעילות של המודיעין הרוסי וערק – לעולם לא יהיה בטוח. הרוסים ימצאו אותו וימצו עמו ועם בני משפחתו, לא משנה היכן הם יהיו. אפילו בעיר בריטית שכוחת אל ומנומנת.
מועדון הקורבנות
בריטניה טאטאה השבוע הצידה את איום הטרור האיסלאמי-קיצוני לטובת המערכה מול הרוסים. אחרי ההרעלה בסולסברי, הוחלט על פתיחה מחודשת של 15 תיקי חקירה העוסקים במקרי מוות מסתוריים של אזרחים רוסים, שהתרחשו בשנים האחרונות על אדמת בריטניה. ה"ניו יורק טיימס" היטיב להגדיר זאת כשקבע כי בריטניה משלמת בימים אלה מחיר על החלטתה לקלוט אלפי מבקשי מקלט רוסים, בהם מתנגדים של משטר פוטין, שמצאו בה תחילה מחסה בבריטניה – ובהמשך מצאו את מותם בנסיבות תמוהות.
שכונות שלמות בלונדון מאוכלסות על ידי מבקשי מקלט רוסים. יש ביניהם גם אוליגרכים עשירים כקורח, שהיו בני ברית של פוטין, עד שסרחו ונאלצו להימלט. הבריטים שמחו לקלוט אותם. אוליגרכים עם כיסים עמוקים טובים לכלכלה הבריטית – הם רכשו בתים יקרים בשכונות כמו צ'לסי וקנסינגטון, העתיקו את מטות הפעילות שלהם ללונדון, שילמו מיסים, תרמו תרומות גדולות למדינה שקלטה אותם.
במרץ 2013 נמצא ברזובסקי מת בבית אשתו לשעבר ליד לונדון. הוא נמצא תלוי בחדר האמבטיה ובדיקה פתולוגית הוכיחה כי הוא מת מתלייה. ברשתות התקשורת דיווחו כי הוא התאבד. מנגד, חברים קרובים של ברזובסקי, כמו גלוקשוב, שללו את האפשרות הזו. "מה פתאום שאדם ברמתו של ברזובסקי, עם ההון האדיר שיש לו, יתאבד?", תהו מקורביו. תיק החקירה, שנסגר זמן קצר לאחר מותו של ברזובסקי, צפוי להיפתח מחדש בשבועות הקרובים. השבוע הצטרף גלושקוב לחברו ברזובסקי. ביום שני האחרון הוא נמצא מת בביתו בלונדון על ידי בני משפחתו. נסיבות המוות טרם פורסמו.
חברם של שני המתים הוא אלכסנדר ליטוויננקו, סוכן הקג"ב שערק מרוסיה לבריטניה, קיבל בה מקלט מדיני והפך למתנגד קולני לפוטין. בשנת 2006 הוא מת כתוצאה מהרעלת פלוטוניום. ועדת חקירה בריטית קבעה כי פוטין ככל הנראה אישר לרצוח את ליטוויננקו וכי סוכנים רוסיים ביצעו את העבודה. במשטרת בריטניה טרם קשרו את מותו של גלושקוב לניסיון ההתנקשות בסקריפל וייתכן כי מדובר בחיסול חשבונות נפרד שאין לו קשר. אך אם יתברר קשר בין שני המקרים, יהיה ברור כי לא מדובר עוד במקרים בודדים – אלא בשיטה. פוטין עושה ככל העולה על רוחו על אדמת מדינה אחרת.
עלייה בהזמנות טייק-אווי
ההערכה היא כי האינפלציה במספר מהגרי המקלט הרוסים הובילה לעלייה החדה במספר הסוכנים החשאיים של רוסיה הפועלים על אדמת בריטניה. השבוע דיווח ה"ניו יורק טיימס", בהתבסס על סוכני מודיעין בריטים לשעבר, כי מספר המרגלים המוצבים בלונדון כיום גדול יותר ממספר המרגלים שהוצבו בעיר בתקופת המלחמה הקרה. עד כה, זרועות הביטחון של בריטניה לא הקדישו מאמץ למעקב וללכידתם. איום הטרור האיסלאמי ופיגועי הטרור שהתרחשו בשנתיים האחרונות על אדמת בריטניה דחקו הצידה את כל הנושאים אחרים. גם המעקב אחר המרגלים הרוסים אינו עניין פשוט: "בתקופת המלחמה הקרה לאזרחים רוסים היה קשה להסתובב בעולם בחופשיות, אבל כעת המצב שונה", אמר ל"ניו יורק טיימס" מומחה המודיעין הבריטי ג'ון בייליס. נראה כי ימי המלחמה הקרה תמו, אם כי בווסטמינסטר העריכו השבוע כי מלחמה קרה חדשה ניצבת בפתח.
ההערכות הללו גם מסתמכות על שורת הצעדים הקשים עליהם הכריזה תרזה מיי בתגובה להרעלה הכפולה. בנוסף לגירוש הדיפלומטים ולפרסום אזהרת המסע, הוכרז כבר על חרם של אנשי הממשל ובית המלוכה על משחקי גביע העולם בכדורגל, שייערכו בקיץ במוסקבה. אולם נראה כי יותר מכל, הפניית האצבע המאשימה ישירות לפוטין, הביריון של העולם, מלמדת על השפל ביחסי המדינות. מיי, הידועה בנימוסים בריטים משובחים, לא היססה בנאומה התקיף בפרלמנט ביום רביעי להאשים את הנשיא הרוסי באחריות אישית למעשה ובכך סימנה לו – ולבריטים – כי היא אוחזת בעמוד שדרה. ההססנות שאפיינה עד כה את מנהיגותה של מיי פינתה את מקומה לנחישות ולתעוזה.
בסולסברי, התושבים מנסים להמשיך בשגרת חייהם. בחנויות דיווחו על האטה במספר האנשים שמסתובבים בעיר. במסעדה הסינית "דרקון" אמרו כי חלה עלייה במספר ההזמנות של ארוחות טייק אווי. “אנשים פוחדים לצאת מהבית", אמרה בעלת המסעדה בחיוך שלא ברור אם יש בו עצב או סיפוק. תושבים אחרים הסתובבו בעיר כרגיל וערכו קניות. “לא ניתן לאף אדם להכניע את רוחנו, גם אם מדובר בפוטין", אמרה בחיוך לינדסי, תושבת העיר. אייל אורטנר סיפר כי ילדיו הלכו לבית הספר בעיר כרגיל. "השגרה נמשכת. כל הסיפור מזכיר קצת את תקופות הפיגועים בישראל. הרי אנשים המשיכו לנסוע באוטובוסים ולשבת בבתי קפה. גם כאן החיים ממשיכים. מכונות הכביסה של תושבי העיר עבדו השבוע שעות נוספות, כיוון שאנשים חששו ששביבים של החומר הקטלני דבקו בבגדיהם. אף אחד לא דמיין שסולסברי תהפוך למוקד עולמי של סכסוך דיפלומטי ופוליטי גדול. המורשת שתישאר מהסיפור הזה היא סיפור הריגול שהצית את העיר. ג'יימס בונד הגיע גם לכאן".
לפנייה לכתב/ת 
