"לא כל הסודות נחשפו": מאחורי הקלעים של חשיפת תקיפת הכור

חלקים גדולים מפרשת תקיפת הכור בסוריה עדיין אסורים לפרסום: כיממה לאחר התרת הפרסום לגבי ההודאה הישראלית על תקיפת הכור הגרעיני בסוריה לפני 11 שנים על ידי חיל האוויר, ציינו הבוקר (יום ה') גורמים ביטחוניים כי לא נפרצו יעדי ההסתרה שנקבעו בישראל. בשיחה עם ynet הדגישו אותם גורמים כי הדבר לא קרה גם לאחר פומביות המחלוקות שנחשפו אתמול בין ראשי המוסד ואמ"ן בעבר.

הבכירים לשעבר, שחלקם התעמתו אתמול באופן גלוי - בעיקר בכל הקשור לקרב על הקרדיט לפעולה - תודרכו מראש על ידי הצנזורה הצבאית, ולפחות בשלב זה, כך לפי הגורמים הביטחוניים שעמם שוחחנו, לא חשפו סודות בנוגע למבצע "מחוץ לקופסה".

לדברי הגורמים, רובם ככולם של הפרטים פורסמו בחלוף השנים בתקשורת הזרה, והחידושים נגעו לעצם ההודאה הישראלית בביצוע התקיפה ובתוספות הוויזואליות והצבעוניות שצה"ל הפיץ לעיתונאים בחודשים האחרונים באופן מפוקח ויזום, כחלק מההכנות להתרת הפרסום.

ביום שלישי בערב, שעות בודדות לפני פרסום הפרטים, נערכה ישיבת הערכת מצב ומיוחדת שבה השתתפו הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון. בפגישה, שבה נכחו בעיקר גורמים מקהיליית המודיעין, בדקו המשתתפים אם ניתן באופן סופי להתיר את פרסום הפרשה.

ראש המוסד לשעבר פרדו וראש אמ"ן לשעבר ידלין ברקע הכור שהותקף(צילום: מארק ניימן/לע"מ, יאיר שגיא)

בשנתיים האחרונות, מאז ששופטי בג"ץ אותתו לצנזורה הצבאית כי ניתן יהיה בסופו של דבר לפרסם את דבר ההודאה הישראלית בתקיפה, נערכו בצנזורה עשרות דיונים בנושא. בדומה לשנים הראשונות שאחרי התקיפה, התנגדו גופי הביטחון והמודיעין להתרת הפרסום, אך בדיונים שנערכה בשנה האחרונה הייתה תמימות דעים בין כלל גופי המודיעין שהגיעה העת לחשוף את הפרטים.

גופי המודיעין הדגישו כי ניתן יהיה לפרסם את הדברים תחת עיקרון המבחן המשפטי שלפיו "לא ניתן להוכיח קרבה ודאית לפגיעה ממשית ביטחון המדינה בעצם התרת הפרסום". הגורמים שעמם שוחחנו היום ציינו כי קיימים מידעים רבים, פרטניים וכלליים, שאסורים עדיין לפרסום - ולא צפויים להיות מותרים לפרסום בטווח הנראה לעין.

קשור לספר של אולמרט? "קשקוש"

מאז התקיפה בשישה בספטמבר 2007 הוגשו לצנזורה הצבאית אלפי בקשות ישראליות להתיר לפרסום פרטים על התקיפה. עד יום שלישי השבוע, חלקים גדולים מהם נפסלו (כולל כאלה שפורסמו בעיתונות הזרה). מאות ערעורים על פסילות אלה הוגשו לצנזורה, וארבעה הליכים משפטיים התנהלו נגד הצנזורה במסגרת הפרשה: שתי עתירות שהוגשו לבג"ץ ושתי עתירות שהוגשו ל"וועדת השלושה" (שבה חברים נציג צה"ל, נציג ועדת העורכים ונציג הציבור).

העתירות שהוגשו על ידי כלי תקשורת נדחו, אולם כאמור, בפסיקה של בג"ץ מלפני שנתיים רמזו השופטים לצנזורה כי יש לבחון מחדש את התרת הפרסום. גורמים ביטחוניים טענו היום כי האמירות שלפיהן עיתוי הפרסום סונכרן עם מועד פרסום ספרו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שכולל פרקים על אודות התקיפה, הן בגדר "קשקוש". לדברי אותם גורמים, ספרו של אולמרט היה מוכן לפרסום זה כמה חודשים, והוא זה שהמתין לאישור הצנזורה בטרם הפצת הספר לחנויות.

פרשת התקיפה פורסמה כאמור בעמימות בישראל בעשור האחרון תוך התבססות על כלי תקשורת זרים, והסיבה המרכזית שבגינה נפסלה בארץ עצם ההודאה הישראלית הרשמית לביצוע הפעולה נגעה לרצון לשמור על "מרחב ההכחשה" של אסד ושל ממשלת ישראל, שקבע את העיקרון הבא: ישראל תוקפת יעדים סורים, למשל, מכור גרעיני ועד משלוחי נשק לחיזבאללה, וסוריה לא מגיבה בזכות העובדה שישראל לא נוטלת אחריות על המעשים.

מרחב זה היה הבסיס המרכזי שעליו בוצעו מאות מבצעי מב"מ, המערכה בין המלחמות לסיכול התעצמות חיזבאללה וחמאס, שאפשרה את החלשתם, הרחקת העימות הבא מולם וחיזוק ההרתעה הישראלית במרחב.

בחלוף השנים, אף על פי שגם בג"ץ סבר שהאיפול שהוטל על הפרשה אינו מיותר, קיבל מרחב ההכחשה מול סוריה וגם מול חיזבאללה משמעויות שונות. בתחילה ישראל לא ידעה כיצד אסד יגיב, ובהמשך חלו התפתחויות ומתיחויות באזור שחייבו את שמירת מרחב ההכחשה.

שיקול נוסף שנלקח בחשבון היה מרחק הזמן מהפעולה. לעיתים חולפים עשורים שלמים עד שישראל מודה או מתירה לפרסם מידע על פרשיות ביטחוניות. גורמים ביטחוניים ציינו כי גם אם האיפול הישראלי נראה לא הגיוני אחרי שהאמריקנים דיווחו רשמית על התקיפה הישראלית - עדיין ישנן לכך הצדקות הקשורות להיבטים אסטרטגיים בכלל ולמבצעיים עתידיים בפרט.

לדברי אותם גורמים, "לפעמים חושבים שהנה יש מלחמת אזרחים בסוריה - אז זה זמן טוב לפתוח כי הם לא יעשו כלום אבל המידע המודיעיני עשוי להעיד בדיוק על ההפך, שזה ישמש את המשטר להסטת האש. ועדיין, ככל שחלפו השנים היה קשה יותר להפוך את איסור הפרסום לחד-ערכי. על זה אין ויכוח. עם השנים היו יותר קולות בעד פרסום ופחות בעד אפלה".