"לא הכרנו את הגן, ואפילו לא ידענו כמה ילדים צריכים להגיע בבוקר"
"בית הספר של החגים" מקל על הורים רבים, אבל בדיקת "ידיעות אחרונות" ו-ynet העלתה תוכנית שנבנתה בחיפזון, בלי מערכי תוכן, עם חוסר בציוד בחלק מהמוסדות וכוח אדם חסר ניסיון, שמתקבל לעבודה ללא בדיקת רקע ובלי הכשרה. משרד החינוך: "אלמלא מאמץ בלתי מתפשר ליישם את התכנית כבר בפסח, מאות אלפי התלמידים האלה היו ישובים היום בביתם, והוריהם היו מאבדים ימי עבודה יקרים"
"בתי הספר של החגים", זה השם שנתנו בגאווה במערכת החינוך לפרויקט הדגל של המשרד שמתרחש בימים אלה. לראשונה, הורים ברוב הרשויות המקומיות בישראל שולחים את ילדיהם לגני החובה ולכיתות הנמוכות בבתי הספר, גם בימי החופש שלפני חג הפסח. אבל כמו תמיד בישראל, מאחורי החגיגות מסתתרת מציאות מורכבת והרבה מאוד בלגן.
כך, למשל, בדיקת "ידיעות אחרונות" העלתה שההחלטה להתחיל עם המיזם כבר השנה — יש הטוענים משיקולים פוליטיים — הובילה לכך שכל מי שחיפשה עבודה כסייעת התקבלה. בלי בדיקת רקע, בלי התרשמות בסיסית. הדחיפות גם הובילה לכך שבכעשר רשויות כלל לא נפתח הפרויקט. בנוסף, התגלו שלל בעיות בתכנים שהועברו, במזון, בהיגיינה, ואלה הצטרפו לתלונות רבות של הורים מכל רחבי הארץ. ועל אף שהפרויקט תוקצב בנפרד, לטענת מורים שדיברו איתנו חלק מהסכום שהוקצה לפרויקט יקוזז בפועל בהמשך, כך שתלמידים מתקשים לא יזכו לתגבור שקיבלו עד היום.
יש לציין שהמטרה של הפרויקט היא כמובן חיובית ויש לה חשיבות אדירה למשק. גם התגובות של חלק גדול מההורים, שהיו יכולים להמשיך כרגיל בעבודתם בלי לשבור את הראש בחיפוש אחר מסגרת לילדיהם — חיוביות ביותר. אבל בשורה התחתונה צריך להכיר בעובדה שנכון לעכשיו מדובר בשירות בייביסיטינג ממשלתי ולא ביום לימודים, עם יתרונות רבים אבל גם חסרונות לא מעטים.
כמה קל להתקבל
לפני חודשים אחדים, בעקבות סערת המורה המחליף הפדופיל מתל־אביב, פירסמנו כאן תחקיר גדול על הקלות שבה מתקבלים מורים מחליפים לעבודה במערכת החינוך. בזה אחר זה התקבלו התחקירנים שלנו לבתי ספר בכל רחבי הארץ. בזמן שחלף מאז נדמה שהלקח לא נלמד. בזו אחר זו התקבלו התחקירניות שלנו לעבוד עם ילדים גם ב"בית הספר של החגים", למרות שלחלקן אין שום רקע בחינוך או בעבודה עם ילדים.
חשוב להדגיש כי בכל עירייה מנהל את הפרויקט גוף עצמאי, לרוב אותו גוף שמנהל את הצהרונים בעיר. בעיריית ראשון־לציון, למשל, מנהלת הצהרונים שאלה את תחקירנית "ידיעות אחרונות" באיזה תפקיד היא מעוניינת והאם יש לה ניסיון, אבל לא ממש טרחה להקשיב לתשובה. "הקייטנה של משרד החינוך, אבל העבודה דרך החברה העירונית", הסבירה. "השכר הוא 37 שקלים לשעה. יש לנו גנים עם שתי סייעות ויש עם סייעת אחת. רגע, אולי תהיי סייעת קבועה בצהרונים? את עם תואר ראשון? חודש אחרי שתהיי סייעת אני יכולה לתת לך להיות גננת ראשית. תכירי את הגן, תביני איך הכל מתנהל. לגננת אני משלמת 50 שקלים לשעה. הן עובדות (בצהרונים) שעתיים וחצי ומקבלות שכר על שלוש שעות".
תחקירנית אחרת הגיעה לראיון עבודה בהפתעה. כלומר, בלי לקבוע מראש. היא פשוט הופיעה במשרד, הציגה את עצמה כחברה של מישהי שדיברה עם הרכזת, ומיד התקבלה וקיבלה חוברת של נוהלי עבודה שאינה ספציפית לקייטנה, ולכן סדר היום בה מעודכן רק לשעות הצהרון שמיועדות לילדים קטנים יותר.
וכך זה התנהל ברוב הרשויות. לזכותם של אנשי משרד החינוך ייאמר כי ניתנה עדיפות למורות ולגננות הקבועות בכל הגנים, רק שבמקרים רבים הן העדיפו לנצל את החופש כדי לנוח מהעבודה עם הילדים ולכן היה צורך לגייס במהירות כוח אדם. במשרד החינוך הודו השבוע שהייתה התלבטות האם להסתער על התוכנית ולנסות להוציא אותה לפועל בתוך חודשיים, או להמתין לשנה הבאה.
נטלי, סייעת ששובצה בגן שלושה ימים לפני תחילת החופש יחד עם סייעת נוספת, צעירה ממנה וחסרת כל ניסיון. "ביום הראשון היה ממש בלגן", היא סיפרה. "לא הכרנו את הגן, ואפילו לא ידענו כמה ילדים אנחנו צריכות לקבל. רשמתי כל ילד שהגיע, אבל בגלל שלא מכירים אז לא שמים לב. ביום הראשון שכחנו שניים בחצר של הגן. כלומר, הם התחבאו שם ואנחנו סגרנו את הדלת ורק אחרי חצי שעה בערך קלטנו שהם לבד בחצר".
היעדר בדיקת הנוכחות חזר על עצמו גם בגנים ובבתי ספר נוספים. בחלקם לא ניתנה לסייעת ולגננת רשימת השמות, ובחלקם רשימת השמות הגיעה מאוחר. בגן בראשון־לציון, כשכמה הורים סירבו להיפרד מילדיהם ושאלו את הגננת אם יש לה רשימה מסודרת של הילדים, היא השיבה בכנות "לא, אין". יחד עם הסייעת הן פשוט עברו בין הילדים, שאלו כל ילד לשמו ולשם משפחתו והשתדלו לא לאבד אף אחד. "אנחנו מגיעות לגן עם כ־18 ילדים", מספרת התחקירנית. "כששאלתי את הגננת איך נדע שכולם כאן, היא משכה בכתפיה ואמרה 'לא יודעת'".
על פי כל העדויות, הנוכחות בבתי הספר ובגנים עמדה על קרוב למאה אחוז. אתגר לגננות וסייעות לא מנוסות, שאיבדו בקלות שליטה על הנעשה סביבן. כך למשל שירה, שעובדת בתכנית בבית ספר באזור המרכז, העידה על גננת שלא הצליחה להשתלט על הילדים וניהלה את כל היום בצרחות. כשהגיעו ההורים, היא מיד עברה לדבר ברוגע ובחיוך. "לילדה אחת שהשתוללה ושפכה משחקים היא לא נתנה לשבת לאכול עם כולם. היא העמידה אותה בפינה בזמן שכל הילדים אכלו. הילדה אמרה שהיא רעבה אבל הגננת לא הרשתה לי להוציא אותה משם. רק כשהילדים סיימו ויצאו לחצר היא נתנה לה בפינה כריך ושיחררה אותה בצעקות 'רק ככה תלמדי לא להיות חיית פרא ולהתנהג כמו בהמה'. וזו ילדה קטנה, ממש כאב לי הלב עליה ואני מרגישה לא בסדר שלא דיווחתי לרשויות, אבל במילא הכל בלגן ועוד מעט יסתיים".
ההפעלה: ניקיונות
דרישות התפקיד אינן מורכבות במיוחד, אבל לכל הפחות הסייעות צריכות לאהוב ילדים ולהבין כיצד לטפל בהם. בגילאים הצעירים יותר זה קריטי במיוחד. "באמצע היום צריך לנקות את השירותים, ואם 'בורח' לילד צריך לעזור לו", מסבירה האחראית לאחת התחקירניות שלנו, שאיש לא בירר טרם קבלתה לתפקיד את העובדה שאין לה ניסיון בתחום ושהיא "לא כל כך מסתדרת עם ילדים".
בחלק ניכר מהרשויות אף אחד לא טרח להסב את תשומת ליבן של התחקירניות שלנו לרגישויות שונות של הילדים, למשל: ילדים שלא מדברים בכלל מחוץ לבית, כאלה עם בעיות אלימות, או ילדים שמאכלים מסוימים מסכנים אותם. "לילדים, בעיקר בגנים, יש סדר יום מדויק עם כללים לגבי אכילה, שעות המשחק ועוד", מעידה אחת התחקירניות, "אבל אף אחד לא טרח לעדכן אותנו בכללים האלה".
באחד ממוסדות הלימוד שבהם עבדנו פתחה התחקירנית את השער הראשי בשעה שבע וחצי בבוקר כמקובל, אבל אז גילתה שהחדר שבו היא אמורה לשהות עם הילדים נעול ואין מפתח. יחד עם הילדים היא צעדה לגן הסמוך והמתינה שם לאיש תחזוקה מהעירייה, שהגיע רק כעבור שעה וחצי. "בינתיים כמה אבות ניסו לפתוח את הדלת, ומספר אמהות סירבו לעזוב את ילדיהן עד שהעניין יטופל", היא מתארת. "וכך התחלנו את היום כשבגן הורים זועמים וילדיהם בוכים". סיפור דומה חווינו גם בבית ספר אחר באזור.
גם בדברים מהותיים לא פחות נותרו הגננות, המורות והסייעות הטריות לבד: בחלק ממוסדות הלימוד, בכל רחבי הארץ, הצוות פשוט לא קיבל הנחיות מה לעשות עם הילדים. בקבוצות הגיל המבוגר יותר ניתן היה לפחות להעביר שעה־שעתיים בחזרה עם התלמידים על חומר הלימוד מהימים שלפני החופש. עם הקטנים הגיעו חומרי הלימוד וההנחיות רק כעבור יומיים או שלושה. "בדיעבד, ביום השני של הקייטנה נאמר לגננת אצלנו שהיא אמורה לרכוש לבד חומרים מהתקציב של מפעילת הצהרון", סיפרה אחת התחקירניות, "אבל בפועל בקושי דפים לבנים היו שם".
בגן נוסף העידה התחקירנית שהגננת מביאה דפים מהבית. "הטושים כמעט לא עובדים, במטבח נייר הניגוב לידיים נגמר כבר ביום הראשון לקייטנה. הגננת הפצירה בי שלא אסיים את הנייר, כי אין עוד".
בבתי ספר אחדים הפעילויות היו יצירתיות, אבל אולי לא בטוחות כל כך: בגן בו פעלנו באזור המרכז קיבלו הילדים הקטנים "ספוגיות פלא", מוצר ניקיון די רעיל, והתבקשו לנקות את השולחנות. לא חינוכי בעליל. בחוברת נוהלי העבודה רשום במפורש שאסור לנקות בכלל בגן כשנוכחים בו ילדים, אבל בפועל התבקשה התחקירנית שלנו לנקות ולשטוף במקום שבו הילדים אוכלים. "אגב, כשהגענו לגן ביום השני של הקייטנה, הוא היה מטונף, מלא בחול, עם שירותים מסריחים", מעדכנת אחת התחקירניות. "אולי זה בגלל שיום קודם היה סייע מחליף".
לא הכל שחור, כמובן. הורים רבים הביעו בפנינו שביעות רצון מהמיזם, בעיקר בגנים ובבתי ספר בהם ניהל את העניינים הצוות הקבוע שמפעיל במהלך השנה את הצהרונים. "הילדים נהנים, כל יום פעילות מגוונת", כתבה לנו אמא אחת. "אצל הגדול אמרו להביא ילקוטים, יש חזרה על החומר הלימודי ואחר כך הופעות או תוכנית. הוא נהנה". אמא אחרת סיפרה: "הם ממש נהנים, יש להם חוג תנועה, עיסת נייר, יש אווירה כיפית וקלילה. הם לומדים שעתיים ואחר כך פעילות מגוונת והרבה כיף. הילדים חוזרים שמחים מאוד".
כאמור, רוב ההורים שמחים בעיקר על האפשרות להמשיך לעבוד בראש שקט, בלי לדאוג למציאת פתרונות לילדיהם בחופשה הארוכה מדי שנכפית עלינו מדי שנה. בעניין הזה מגיע למשרד החינוך צל"ש על ההוצאה לפועל. ברמת הביצוע, יש עוד מקום רב לשיפור, ועל כך תעיד המספר הגדול מאוד של תלונות שקיבלנו מהורים, מורים, גננות ועוד.
"הבן שלי בכיתה ב', והאמת שהייתי שקטה יותר אם היה מופעל הצהרון הרגיל, כמו בכל שנה", אמרה לנו צביה מנתניה. "הצוות הגיע לא מיומן, אחת עזבה כבר ביום הראשון. ניסו להעביר להם פעילויות, אבל כששמים יחד כיתות ב', ג' ו־ד' - מה יעבירו? לא הכל מתאים לכולם, ויש רק איש צוות אחד על כולם ואחד נוסף שמסתובב ביניהם. פניתי לרכזת הקייטנה אבל לא זכיתי לתגובה, הילד לא נהנה ולא רוצה ללכת".
יהודית מירושלים רשמה את בתה הקטנה לגן משום שהיא עצמה עובדת ממש עד הרגע האחרון. "לא ציפיתי שיהיה כזה בלגן", אמרה לנו. "יש שתי מדריכות צעירות ולא מנוסות, הילדות מתפרעות והן לא מצליחות לעשות דבר. הילדה חוזרת בוכה וחבולה, ומהמדריכות הבנתי שלא הגיעה שום הפעלה למרות שהבטיחו לנו הפעלה חיצונית בכל יום. עם הרשת שלקחה על עצמה את הניהול לא הצלחנו ליצור קשר. אני לא יודעת מה לעשות עם הילדה בימים שנותרו".
הורים אחרים התלוננו על הזמן הקצר מדי שהוקצה לרישום, על מספר המקומות המוגבל בחלק מהרשויות, ועוד. "הבעיה העיקרית היא שמשרד החינוך השאיר את ההחלטה על ההתנהלות לרשויות המקומיות וכל רשות עשתה מה שמתאים לה", אומרת איילה מירושלים. "כמה שעות לאחר שההרשמה נפתחה היא נסגרה. לא היה מקום ולא היה כוח אדם. בעירייה אמרו לנו שמשרד החינוך בנה תוכנית גדולה אבל לא בת־ביצוע".
"שכר מעליב"
טענה משמעותית נוספת, שעלתה בעיקר מצד המורים ואנשי הצוות, היא שחלק מהכסף שגויס לפרויקט נלקח בעצם מהילדים. "שמחתי בשביל ההורים עד שראיתי מאיפה התקציב לדבר הזה", אמרה לנו רותי, מורה מאזור המרכז. "אצלנו פשוט הורידו את כל 'שעות הרוחב' לכיתות א'־ג' ואת הכסף העבירו לקייטנות. שעות רוחב הן שעות שיש שתי מורות בכיתה, אחת מלמדת והשנייה מסייעת לקבוצה או באופן פרטני. אני מורה, ולצערי הורידו לנו את כל השעות האלה בשנה הבאה והודיעו שהקייטנות באות על חשבון זה. להורים הכי חשוב שיהיה להם שקט מהילדים, ואחר כך הם יבכו שהילד מתקשה בבית הספר והמורים לא עוזרים".
יהודית, מורה מירושלים, הוסיפה: "ההורים לא מבינים ששעות הקייטנה נלקחו משעות ההוראה היומיומיות. כבר השנה היה קיצוץ ובשנה הבאה יהיה קיצוץ נוסף. ההורים חושבים שנותנים להם מתנות, ולא מבינים את הפגיעה בשעות בית הספר הרגילות".
סיבה אפשרית נוספת להיעדר ההיענות של מורים וגננות למיזם היא השכר. "בתחילה בכלל אמרו שנקבל 70 שקלים לשעה", אומרת צופיה, מורה מהצפון. "אחר כך משרד החינוך שלח מכתב שהורידו ל־60 שקלים, אבל יש עיריות שהחליטו להוסיף מהכיס ולכן אצלן הצליחו לגייס יותר מורים". שושנה, מורה מאזור הדרום, הוסיפה: "נערה שעושה בייביסיטר מרוויחה יותר. הציעו לנו 1,500 שקלים לחמישה ימים. וזה לא הכל: התשלום הוא דרך המועצה, מה שמאלץ אותנו לעשות תיאום מס ומשאיר אותנו עם 180 שקלים ליום, שזה 30 שקלים לשעה. מעליב. וזה כשאני אמורה להשגיח ולהפעיל 35 ילדים".
בחזרה לגנים ולבתי הספר. אתמול, כשכמה מהתחקירניות שלנו הודיעו שלא תוכלנה להגיע בהמשך השבוע כדי שיימצאו להן מחליפים, האחראיות נעלמו כאילו בלעה אותן האדמה. ניסיון שקוף להקטין ראש ולהטיל את האחריות על הגננות והסייעות. ואם אחת מהן חולה, תשאירו את הילדים לבד?
במשרד החינוך הטילו את האחריות לחלק ניכר מהבלגן על הרשויות המקומיות. בתגובה לכתבה אמר מנכ"ל המשרד שמואל אבואב: "האמנו בתוכנית החשובה הזו, עבדנו מסביב לשעון בשיתוף הרשויות המקומיות, לא ויתרנו על איכות או על כמות, ואני שמח על כך שמעל חצי מיליון תלמידים הצביעו ברגליים והחליטו להירשם למסגרות בתי הספר של החגים. משרד החינוך מחויב לתלמידים ולהוריהם, מחויב להעניק מעטפת חינוכית רחבה ומקיפה כדי לצמצם פערים ולהעניק הזדמנות שווה לכל ילד, ונמשיך במלוא התנופה בכיוון לאומי חשוב זה".
ממשרד החינוך עצמו נמסר: "כ־570 אלף תלמידים נמצאים בימים אלה במסגרות חינוכיות של משרד החינוך, כלומר 80% מהפוטנציאל. האם לא כדאי היה לחכות לשנה הבאה ולעבוד על התוכנית בנחת וברוגע? אנחנו ממש לא חושבים כך. אלמלא מאמץ מרוכז, בלתי מתפשר, של משרד החינוך, ליישם את התוכנית כבר השנה, בחופשת פסח, סביר שרבים ממאות אלפי התלמידים האלה היו יושבים היום בבתיהם, והוריהם היו מאבדים ימי עבודה יקרים. משרד החינוך מתקצב את התוכנית בסכום של 400 מיליון שקל בשנה, גייסנו כ־32 אלף אנשי צוות, ובקרוב גם במגזר הערבי המסגרות יתחילו לפעול. המסר שלנו ברור: לא נירתע מקשיים, נמשיך לעבוד בוקר ולילה כדי שהתוכנית הזו תעבוד באופן הטוב ביותר, כמו יתר התוכניות החדשות של המשרד, למען התלמידים והוריהם. יובהר ששכר המורים נע בין 60 ל־75 שקל לשעה, כ־1,500 שקל עבור שבוע זה, והרשויות יכולות להגדיל סכום זה. אשר לטענה בדבר קיצוץ תקציבי, יובהר שאין לה שחר. התוכנית תוקצבה באופן תוספתי, ולא על חשבון כל דבר אחר במערכת החינוך".
לפנייה לכתב/ת 
