בין פסח לציונות: ה-DNA המהפכני של היהודים
סיפור יציאת מצרים, האתוס המכונן של האומה, הונחל מדור לדור מדי שנה בסדר פסח. צריבת התודעה הזאת איפשרה לעם המוכה והנרדף למרוד ב-2,000 שנות גלות ולהקים את המדינה שאוטוטו חוגגת 70
(צילום: shutterstock)
ארבעה שמות יש לחג הפסח ובשנת ה-70 לעצמאות מדינת ישראל מתעלה מעל כולם "חג החירות". כשנוסדה במאה ה-19 הייתה הציונות תנועה מהפכנית שחייבה את נאמניה לשינוי עצום בתודעה: יציאה מעשית ורוחנית ממצב של ציפייה לגאולה ותפילה בנוסח "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", למצב של פעולה, של יד חזקה ושל זרוע נטויה.
- טורים נוספים בערוץ הדעות
ב-ynet
אחרי דורות שבהם התרגלו היהודים להיות נתינים, תושבים-אורחים תחת שלטון עוין על פי רוב ובדרך כלל אדיש לגורלם, הם נדרשו לקחת אחריות כפרטים, כקהילה וכעם – מעגל שכולל בתוכו קבוצות מגוונות שכמעט לא היה ביניהן קשר במשך מאות ואף אלפי שנים. היכולת לעשות זאת באה מתוך חזון של יחידים שאליהם הצטרפו עוד ועוד מנהיגים, ויחד הם יצרו תחושת מסוגלות ואמונה מוחשית שיש בכוחם של יהודים מכל רחבי הגלובוס לחיות תחת ריבונות עצמאית.
איך יהודים בקהילות שונות הצליחו לבקוע מתוך קליפת הביצה המגוננת של ההמתנה ולהבין שעליהם לקחת את גורלם בידיהם ולהתקדם לאופק רחוק ולא מובטח? אחרי שהתרגלו ללכת על בהונות, לא פעם בפחד ותחת תחושת נרדפות, מהיכן מוצאים במחשבה את הכוח והדחף להתקומם? איך מגדלים פתאום רצון עז בעצמאות אחרי אלפי שנים?
התשובה נמצאת באתוס המכונן של האומה, בסיפור יצירת מצרים ובבקשה של משה מפרעה במילים "שלח את עמי". תחילת היווצרותה של אומה מתנקזת לרגע של שינוי תודעתי, של פריצת מחסום ברוח ובחומר. עם עבדים שמחליט לעזוב בבת אחת את חייו כפי שהם ולהתחיל מסע לעבר ארץ חדשה שהיא בגדר הבטחה, מולדת לא מוכרת, שממנה נדדו אבות אבותיהם ואין להם אליה שום זיקה אישית, רק לאומית.
הם יודעים שהארץ הובטחה להם, הם יודעים שפעם חיו בה אברהם, יצחק ויעקב, האבות המייסדים את השושלת, אבל לאיש מהם אין זיכרון חי מאותה ארץ.
הסיפור הזה, שמעצב את אופיו של הזיכרון הקולקטיבי הישראלי, נמצא ב-DNA הלאומי והדתי של יהודים בכל קצות תבל. ליל הסדר נראה בדיוק אותו הדבר בקהילות בכל העולם - גם באתיופיה, גם בפולין, גם בטוניס, גם במצרים וגם בגרמניה. סיפור יציאת מצרים עבר מאב ואם לילדיהם בכל שנה, בשבוע יוצא דופן שבו הבית משנה את פניו והאוכל חדש וזר.
זהו תהליך חברות שהתפתח מדור לדור, עבר דרך הגוף, נקלט בחושים והעמיק במחשבה. קריעת ים סוף הייתה תקדים ממריץ ומחייב. כבר עשינו זאת פעם. אבותינו לא ויתרו על השאיפה לחירות, וכמותם גם אנחנו.
70 נפש ירדו מצרימה, 70 דורות חצו את מדבר הגלויות, את תלאותיו ודרדריו, ובשנה זו, מעט אחרי ליל הסדר, ישראל תחגוג 70 שנים. חרדים, דתיים, חילונים, ומסורתיים - כולם חולקים את הנס האחד שאין שני לו: סיפור חירות שראשיתו בים הנקרע, וסופו בים השיבולים.
עליזה גרשון היא מנכ"לית "צו פיוס"
לפנייה לכתב/ת 
עליזה גרשון
מומלצים
