מה אתם בכלל יודעים על פלסטינים?
צעירים ישראלים ופלסטינים מכירים רק דרך כוונות רובים או השתקפות בקבוקי תבערה והתוצאה היא דמוניזציה של הצד האחר. דור אוסלו האבוד הוא קורבן של בורות וגדרות הפרדה. חומר למחשבה בעקבות סרטון הירי מגבול עזה
חיילים מתעדים את הפגיעה בפלסטיני
לפני כמה שנים הייתי בכפר פלסטיני שנמצא עמוק בשטח A שבאחריות הרשות הפלסטינית, רחוק מכל התנחלות ומהקו הירוק. נכנסתי לתחנת דלק וליד המשאבה ישב בחור צעיר, להערכתי בן 17. בזמן שתדלקתי התחלנו לדבר ודי מהר התגלגלה השיחה לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
השיחה הייתה נעימה ואינטליגנטית גם כשלא הסכמנו על חלק מהדברים. אחרי כמה דקות הוא השתתק פתאום, כיווץ את עיניו בחשדנות ושאל אותי: "תגיד את האמת, אתה באמת ישראלי?". שאלתי למה הוא לא מאמין לי והוא ענה: "זאת פעם ראשונה שאני מדבר ככה עם מישהו מישראל. זו פעם ראשונה שאני בכלל רואה מישהו מישראל שהוא לא חייל". המשפט הזה נצרב לי חזק בזיכרון.
נזכרתי בשיחה הזאת שוב אמש, אחרי פרסום הסרטון שבו נשמע חייל צה"ל על גבול עזה צוהל משמחה אחרי שחברו הצלף פגע בפלסטיני שעמד סמוך לגדר במהלך עימותים במקום. חשבתי על זה שהחייל ואותו בחור פלסטיני שפגשתי בגדה אמורים להיות פחות או יותר בני אותו גיל, בני אותו דור. הפלסטינים מכנים את הצעירים הללו "דור אוסלו".
זה הדור שנולד בפרק הזמן שבין חתימת ההסכמים שהיו אמורים לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לפני 25 שנה, לבין האינתיפאדה השנייה לפני 18 שנה. מדובר בשכבת גיל של פלסטינים שלא מכירים את ישראל, שכף הרגל של מרביתם לא דרכה מעולם בתוך הקו הירוק, שמעולם לא פגשו ישראלים למעט חיילים או מתנחלים.
זה דור שלא יודע לדבר עברית ושכל מה שהוא יודע עלינו הישראלים הגיע עבר דרך פילטרים מאוד מסוימים שעליהם אחראים אמצעי התקשורת הפלסטיניים או הערביים והרשתות החברתיות.
מפגינים בגבול רצועת עזה(צילום: MCT)
בקיצור, שני הצדדים לא יודעים כלום האחד על השני. מרביתם גם לא רוצים לדעת. וככאלה – רוב הצעירים הפלסטינים שונאים את הישראלים ורוב הצעירים הישראלים שונאים את הפלסטינים.
זאת התוצאה של ההפרדה המוחלטת. כאשר שני הצדדים לא פוגשים אחד את השני במסגרת נורמלית ואנושית, אלא דרך כוונות רובים או השתקפות בקבוקי תבערה, התוצאה היא אחת – דמוניזציה של הצד האחר.
צהלות השמחה של החיילים נובעת מכך שהמפגינים העזתים בני גילם אינם אלא דמויות רחוקות שנמצאות מעבר לגדר והירי לעברם הוא סטרילי לחלוטין בזכות המרחק. כמעט כמו משחק מחשב, אלא שכאן מדובר במציאות עגומה. ואילו עבור הצעירים הפלסטינים שיורים, זורקים בקבוקי תבערה או אבנים על כלי רכב ישראלים, אנחנו דמון עם קרניים. בטח לא בני אדם נורמליים.
זו התוצאה. גדר ההפרדה בגדה וגדר הגבול ברצועה מסמלות באופן מיטבי את הסיפור כולו שאפשר לכנותו "שם, מעבר להרי החושך". שכבת הגיל הזאת, הישראלית והפלסטינית, היא גם דור העתיד. הדור שיוביל ביום מן הימים את שני העמים. אלא שעם הבורות ההדדית הזאת, לא ברור לאן.
אליאור לוי הוא הכתב לענייני פלסטינים של ynet ו"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
אליאור לוי
מומלצים
