בת לניצולי שואה צעדה באושוויץ: "זו הנקמה שלי"
כשהם עטופים בדגלי ישראל, הניחו כמה צעירים את השלט כתזכורת למחלוקת בין ירושלים לוורשה בנוגע ל"חוק השואה" הפולני. במקביל, אלפים, בהם הנשיא והרמטכ"ל, השתתפו ב"מצעד החיים". "עצם זה שאני כאן - זו הנקמה", אמרה אחת הצועדות. "זו הפעם הראשונה והאחרונה שאדרוך פה"
12 אלף בני נוער מ-41 מדינות, כמו גם נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין וראשי מערכת הביטחון הישראלית - הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד - צעדו היום (ה') את שלושת הקילומטרים המפרידים בין מחנה ההשמדה אושוויץ למחנה בירקנאו שבפולין במסגרת "מצעד החיים". הצועדים, רובם עטופים בדגלי ישראל, חזו בעיניהם במקום שהפך לשם נרדף לגיהנום עלי אדמות. כמה מהם הניחו שלט על פסי הרכבת בבירקנאו - על רקע "חוק השואה" שחוקקה פולין - שעליו נכתב: "זהו מחנה ריכוז פולני".
האקט, שבוורשה יהיה ודאי מי שימצא אותו מתריס, מגיע כשברקע דבריו של הנשיא ריבלין - שתקף את מקבילו הפולני אנדז'יי דודה בנאום שנשא בבירקנאו: "אי אפשר להתכחש לאמת; "מכונת המוות הנאצית לא הייתה מצליחה לממש את חזון הבלהות שלה, אם לא היו מסייעים לה; אם היא לא היתה פוגשת קרקע מדושנת בשנאת יהודים להכות בה שורש".
ריבלין הוסיף: "נכון. לא הפולנים ציוו על הקמת המחנות - אבל בני עמנו לא נרצחו רק במחנות. הם נרצחו על ידי אוקראינים, ליטאים וכן - גם על ידי פולנים".
"משפחות הוריי נרצחו באושוויץ, עצם זה שאני כאן - זו הנקמה"
רות פייגלין, בת לניצולי שואה שמתגוררת ברמת גן, נמנתה גם היא עם הצועדים: "משפחותיהם של הוריי הושמדו באושוויץ. הגעתי לכאן כי זו הנקמה שלי. זו הפעם הראשונה והאחרונה שאדרוך במקום הזה". פייגלין, במקור מאוסטרליה, סיפרה כי עלתה עם משפחתה לישראל לפני שנים רבות. "יש לי שלושה בנים ושתי בנות. כל בניי התגייסו לצה"ל - ושניים מהם אף הפכו לקצינים ואני גאה בהם מאוד".
לדבריה, העובדה שזוהי השנה ה-30 שבה מתקיים "מצעד החיים" ושבשבוע הבא תחגוג ישראל 70 שנות עצמאות, היא הוכחה לכך ש"אסור לנו לסמוך על אף אחד - ובטח לא לשכוח מה קרה כאן. עלינו לספר לילדינו ונכדינו מה קרה במקום הזה. הבן שלי אמר לי שהוא מרגיש כל כך גאה לשרת בצה"ל, להגיע לאושוויץ ולהגיד: 'אנחנו כאן, למרות הכול'".
בקי, צועדת אחרת באירוע שהגיעה מארצות הברית, סיפרה גם היא מדוע טסה לפולין: "אני כאן כדי לכבד את אבי, שמשפחתו נספתה בשואה. תודה לאל שישראל קיימת; תודה לאל שאנחנו ממשיכים לנצח. אבי חיכה שנים רבות לכך שתוקם מדינת ישראל".
לדבריה הצטרפו גם ארנטו לפר ורחינה וושה, שהגיעו מאורוגוואי: "אנחנו יהודים ובאנו לצעוד כי זה מאוד חשוב שנהיה פה. אנחנו מודים לאל על כך שהסבים שלנו ברחו ברגע האחרון. באנו לזכור את אלה שלא היו יכולים לברוח".
"זו השנה הראשונה שבה אני צועדת", סיפרה בהתרגשות גיסלה קרטלה, שהגיעה מוונצואלה. "אני מאוד מתרגשת ואני עושה את זה למען אלה שלא שרדו. אני בת מזל שאני כאן".
היא סיפרה כי תגיע בשבוע הבא לחגיגות ה-70 של ישראל: "אני הולכת לחגוג. בעלי היה 20 שנה נשיא הקרן הקיימת בוונצואלה. הוא נפטר לפני 10 שנים ומשאלתו הייתה להיקבר בירושלים". לדבריה, השיעור החשוב ביותר שהעולם צריך ללמוד מההיסטוריה הוא "שאנחנו לעולם לא נוותר. התחלנו מכלום - ותמיד נשרוד. עם ישראל חי".
הרמטכ"ל בפולין: "הדבר החשוב ביותר - הבטחת קיום המדינה"
כאמור, לצועדים הצטרף גם הרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט. הוא ביקר בביתן היהודי באושוויץ ועיין בספר השמות. "זה מרגש מאוד לחזור כרמטכ"ל בראש משלחת צה"ל לפולין", אמר איזנקוט.
"הדבר העוצמתי והמחזק ביותר הוא הרכב המשלחת, שמבטא הלכה למעשה את צמד המילים 'משואה לתקומה'. זו העוצמה שאיפשרה לנו להקים מדינה עם צבא שייצוק תוכן לצמד המילים 'לא עוד'. הדבר הכי חשוב הוא הבטחת קיום המדינה בעתיד".
אל הרמטכ"ל במצעד החיים הצטרף בנו, סמל ג', לוחם ביחידת מגלן. זו הפעם השנייה שהרמטכ"ל מביא את אחד מילדיו למצעד החיים - בפעם הקודמת זה היה עם ורד בתו החיילת.
ריבלין פגש את נכדת ניצולת השואה שנרצחה בפריז
בשולי הצעדה, פגש נשיא המדינה ריבלין את קצינת המודיעין סרן קרן ברוש, נכדתה של מיריי קנול - ניצולת השואה שנרצחה בפריז בחודש שעבר. "אני בטוח שסבתא הייתה גאה בך כל כך", אמר ריבלין לקרן. "נחרדתי ונעלבתי כל כך לשמע הבשורה הקשה. אני מבקש שתמסרי למשפחתך את תמיכתנו". בשבוע שעבר שלח ריבלין איגרת תנחומים לבני משפחתה של מיריי קנול, שבה כתב: "בשמה של מדינת ישראל כולה, אני שולח את תנחומינו הכנים על מותה הנורא".
"העובדה שהאירוע הנורא התרחש שבועיים בלבד לפני המועד שבו אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ומתאבלים על הקורבנות שוברת לב אף יותר", הוסיף אז ריבלין. "ההתקפות האנטישמיות המתגברות ברחבי אירופה, ועימן התמיכה העולה במפלגות שחרטו על דגלן גזענות, מדאיגות במיוחד ואנו לא פוסקים לרגע מהדרישה להגביר את המאבק למיגור התופעה מול כל מנהיגי אירופה. קשה כל כך לעכל שחייה של מי ששרדה את זוועות השואה, וביתה היה פתוח בפני כל נזקק, הסתיימו באופן אכזרי כל כך".
לפנייה לכתב/ת 
