תלמידה דרוזית ליד קבר חייל יהודי: "הכי קרובה לציונות"
בבתי הספר בחיפה מתקיים פרויקט שבמסגרתו עולים תלמידים לקבריהם של חיילים שנפלו, ולחלקם אין כבר בני משפחה. לנא טוויל הגיעה לקברו של אבינעם גרינהויז, שנהרג במלחמת השחרור: "כבוד גדול להשתתף בפרויקט כזה". גיא לוי הגיע מחו"ל לפקוד את קבר דודו יהושע, שנהרג בחיפה ב-1948
"זה חשוב מאוד להגיע לכאן ולהזכיר אותם. קיבלנו דף עם מידע על הנופלים והחיים שלהם, ואנחנו מכבדים אותם ופוקדים את הקברים". לנא טוויל, תלמידה דרוזית בכיתה י"ב, משתתפת בפרויקט של תלמידי בתי ספר בחיפה, שבמסגרתו הם עולים לקבריהם של בוגרי בתי הספר בעיר שנפלו במערכות ישראל ונטמנו בבית הקברות הצבאי בדרום חיפה. לצד התלמידים, פקדו את בית העלמין גם אחיהם וחבריהם של הנופלים, שביקשו להתייחד עם זכרם בפרטיות.
חלק מהבוגרים נפלו לפני 70 שנה והם נצר אחרון - חללים שאין כיום קרובי משפחה שיפקדו את קבריהם. טוויל, תלמידה מבית הספר אליאנס בחיפה, ישבה ליד קברו של אחד מהם, אבינעם (אביק) גרינהויז, שנפל בעת מילוי תפקידו בתש"ח והוא בן 16 בלבד. יחד עם חברתה לכיתה היא הקריאה את קורות חייו ונפילתו של גרינהויז.
"הבחור שקבור פה נפצע, וכשהגיע לבית החולים אמר לרופאים שלא להדאיג את הוריו ולא לקרוא להם. חמש שעות אחרי זה הוא נפטר", מספרת טוויל על גרינהויז. "דווקא אני, בתור דרוזית-ציונית, חושבת שזה כבוד גדול להשתתף בפרויקט כזה. אני הכי קרובה לציונות ולכל מי שנפל במלחמות ולכל מה שעברנו", הוסיפה.
בימים רגילים עוטפת בועה של שקט את המרחבים הלא נגמרים של בית הקברות הצבאי בדרום חיפה. קולות החיים - שאון הרכבות החולפות במסילה הסמוכה, תנועת כלי הרכב, צעקות הילדים מגן השעשועים הסמוך - רק מדגישים את דומיית המוות. היום הופר השקט: בנוסף לתלמידי בתי הספר שעלו לקברות החיילים, הגיעו לבית העלמין גם חיילים מבסיסי חיל הים בחיפה, שעסקו בהכנות הלוגיסטיות לקליטת עשרות אלפי בני המשפחות השכולות בטקסי יום הזיכרון. ברחבת הטקסים נערכו חזרות, כולל ירי הכבוד.
רבים מבין פוקדי הקברים, בעיקר של הנופלים בתש"ח, הם אחים ואחיינים. אחרי שההורים כבר הלכו לעולמם ועכשיו הם שומרי הגחלת. גיא לוי, שהיה קצין בתקופת מלחמת יום כיפור ובין מובילי צליחת התעלה, אינו מתגורר כיום בארץ, אולם בביקור מולדת הוא פקד את קבר דודו, יהושע לוי, שנפל בקרב על חיפה ב-48', ואת קברי חבריו שנפלו במלחמת יום כיפור.
"אני מגיע היום לפני הטקס כי אני חושב שזה יום שנותן לי את האפשרות להיות בשקט ולבד. ככה יש לי זמן רב לשבת, לזכור, להיזכר, לדבר ואולי גם להתפרק, כי גם את זה צריך לעשות", אומר לוי. "נלחמתי ביום הכיפורים, הייתי סג"מ צעיר מאוד, חבריי נהרגו לידי. יש סיפורים עצובים של חיילים שטמונים פה, כמו חיים שוורץ, בן יחיד לניצולי שואה שנהרג בחווה הסינית. איתן פיכטנבאום, שהגיע לחופש ונהרג בתאונת דרכים. זה עצוב וקשה. אנחנו מתבגרים וחשבתי שזה יותר קל, מסתבר שזה לא".
"מרגישים את הכאב חזק יותר"
גם בחלקות השוטרים שנפלו יש מבקרים. פרוספר טמסוט, שוטר מג"ב, נפל בתשכ"ט (1969) במהלך מרדף בבקעת הירדן. ארבעת אחיו הגיעו היום לשאת תפילה ולהדליק נר על קברו. "הבחור אהב את המדינה, אהב את ישראל, עשה הכל למענה ונפל, יהי זכרו ברוך", אמר האח, דוד. "בשנתיים האחרונות אנחנו באים יום לפני יום הזיכרון, כי פשוט קשה לנו להגיע עם העומס שיש פה, ומרגישים את הכאב יותר חזק". יפית, אחות נוספת, אומרת כי מחר יגיעו עוד אחים לטקס בבית העלמין הצבאי. בהמשך היא מדליקה נר ליד מצבה נוספת, של חבר שוטר. "יש קברים רבים של חברים שצריך להזכיר, כאן ובבתי קברות אחרים", היא אומרת בכאב.
עמי הר נשר הגיע ממושב חירות לפקוד את קברו של אחיו, איתן, שנפל בתש"ח. "הוא היה בפלי"ם, הפלוגות הימיות של הפלמ"ח. הם יצאו מקיסריה לכיוון ג'בע, גבע כרמל של היום, במטרה לפגוע בכלי רכב של הכנופיות הערביות. הם פגעו בטנדר שתכננו לפגוע אבל בנסיגה הוא נהרג. עזבו אותו בשטח, הוא ביקש שיעזבו אותו, שיצילו את עצמם. כשקיבלנו את הגופה כבר היה קשה לזהות אותו", סיפר בכאב.
גם היום, 70 שנה אחרי, עמי מתרגש עד דמעות כשהוא מספר על אחיו, מה גם שהוא נותר בן יחיד לאחר נפילתו, וגם הוריו הלכו לעולמם מאז. "מחר יהיו פה הילדים והנכדים שלי. אני מגיע לפה ביום הזיכרון שלו, בערב פורים, ויום לפני טקס יום הזיכרון. הטקס עצמו הוא ממלכתי, לא אישי, אז אני משתתף בטקס הממלכתי ביישוב שלי. הילדים שלי והנכדים מגיעים לכאן ביום הזיכרון עצמו", סיפר.
לפנייה לכתב/ת 
