"הבן שלא היה לנו". הילדות שחיות כילדים
כבר יותר מעשור שסיטרה מתחזה לנער מדי יום, מתלבשת בבגדי גברים ומדברת בקול נמוך. היא אחת מהאפגניות שלוקחות חלק ב"באצ'ה פושי", ומסייעות למשפחות עניות ללא בנים להתקיים: "אין לי ברירה. הלוואי שהיה לי אח"
סיטרה וופדאר רוצה לגדל שיער ארוך כמו כמו נערות בגילה, אבל לא יכולה. כבר יותר מעשר שנים שהנערה האפגנית נאלצת לחיות כנער. הוריה הכריחו אותה לעשות זאת, כדי שסיטרה תהיה הילד שאף פעם לא היה להם.
לסיטרה יש חמש אחיות, בלי אחים. היא נאלצת לקחת חלק במנהג ה"באצ'ה פושי" - "להתלבש כנער" - ולבצע מטלות של גברים במדינה הפטריארכלית. בת ה-18, שחיה עם משפחתה הענייה בכפר במחוז ננגרהר במזרח אפגניסטן, מציגה את עצמה כנער רוב חייה. בכל בוקר היא מתלבשת כגבר, ומדברת בקול נמוך ו"גברי". לעיתים היא עוטה כיסוי ראש.
"אני אף פעם לא חושבת שאני נערה", אומרת סיטרה במפעל לייצור לבנים, שבו היא עובדת עם אביה הזקן שש פעמים בשבוע. "אבא שלי תמיד אומר – 'סיטרה היא כמו הבן הבכור שלי'. לפעמים אני מגיעה להלוויות כבן הבכור שלו". אם הייתה מציגה את עצמה כנערה סיטרה הייתה חייבת להישאר בבית.
ל"באצ'ה פושי" יש הסיטוריה ארוכה באפגניסטן השמרנית, שבה היחס לנערים טוב בהרבה מלנערות, ונשים בדרך כלל נדרשות להישאר בבית. המשפחות שלוקחות חלק במנהג הן בדרך משפחות ללא בנים שימשיכו את השושלת המשפחתית. ההורים דורשים מבתם להתלבש בבגדי גברים כדי שתוכל לבצע מטלות שוטופות מבלי שיטרידו אותה, או חמור מכך.
חלק מהבנות בוחרות להתחזות לבנים כדי שיוכלו ליהנות מההזדמנויות שהגברים לוקחים כמובן מאליו, במדינה שמתייחסת לנשים כאזרחיות סוג ב'. רוב הבנות שמתחפשות לבנים מפסיקות לעשות זאת כשהן מגיעות לבגרות מינית. סיטרה, היום בת 18, ממשיכה ללבוש בגדי גברים "כדי להגן על עצמה" בעבודה.
"כשאני הולכת לעבודה רוב האנשים לא מבינים שאני נערה", היא אומרת. "אם הם יבינו שנערה בת 18 עובדת איתם מהבוקר עד הערב במפעל אני אתמודד מול בעיות רבות. אפילו יכולים לחטוף אותי", היא אומרת.
סיטרה התחילה לעבוד במפעל כשהייתה בת שמונה, כפי שעשו ארבע אחיותיה הגדולות. הן ייצרו לבנים במקום ללכת לבית הספר עד שהתחתנו, ואז נשארו בבית. סיטרה מייצרת 500 לבנים ביום בתמורה ל-160 אפגני (המטבע המקומי, ששווה קצת יותר משני דולר). יום העבודה המפרך במפעל מתחיל בשבע בבוקר ונגמר בחמש אחר הצהריים.
"אני לא מתביישת במה שאני עושה, אבל אנשים בגיל שלי אומרים לי – 'הגעת לבגרות מינית ועכשיו לא תהיה לך עבודה במפעל הלבנים'", אומרת סיטרה. "אבל מה אני יכולה לעשות? אין לי ברירה אחרת". אביה של סיטרה, נור, אומר ש"אללה הכל יכול" לא נתן לו בן – ולכן אין לו ברירה אלא להכריח את בתו להתחפש לנער ולעבוד במפעל.
השניים עובדים במפעל כדי שיחזירו לבעליו את הכסף שלוו על מנת שיוכלו להתקיים, ולממן תרופות לאם המשפחה שחולה בסכרת. המשפחה חייבת 25,000 אפגניים לבעלי המפעל ולקרובים. "אם היה לי בן לא היו לי את כל הבעיות האלה, והחיים של הבת שלי היו שקטים ומשגשגים", אמר נור. "כל האחריות היא על הכתפיים שלי ושל סיטרה – כולנו חייבים לעזור למשפחה ולהחזיר את ההלוואות".
ברילאי פטרט, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קאבול, אומר שאחרי שנים של התחזות לנערים, הנערות מבולבלות בנוגע לזהות המגדרית שלהן בחברה הגברית. "נערות מתקשות לחזור לעצמן או לתפקד כנשים כנועות לבעליהן, מה שיכול להוביל לדיכאון ולאלימות במשפחה", אומר פטראט.
אמה של סיטרה, פטימה, רוצה שבתה תתלבש כאישה ותישאר בבית, אבל היא צריכה שסיטרה "תביא מצרכים, תקח אותי לרופא ותעשה עבודות אחרות כי בעלי זקן". סיטרה אומרת שמצבה "לא הוגן ולא צודק" אך היא מחויבת אליו מכיוון שאחותה הצעירה, בת 13, עלולה"לסבול מגורל זהה" אם סיטרה תפסיק להתחזות לנער.
"אני אעשה את העבודה הקשה מכיוון שאני לא רוצה שהאחות הצעירה שלי תתלבש כנער ותעבוד במפעל", אמרה סיטרה. "אם אני לא אעבוד יהיו לנו המון קשיים". אבל אפילו כל כך הרבה שנים של התחזות לנער, סיטרה עדיין מדמיינת איך זה ירגיש אם יהיה לה אח, והיא תוכל לגדל שיער וללכת ללמוד. "כשאני לובשת את הבגדים של הבנים אני מתפללת שיהיה לי אח, ואז החלומות שלי יתגשמו".
לפנייה לכתב/ת 
