קרס בסערה: סופו של "דקל שפל צמרת"
"שם על חוף הים, יש דקל שפל צמרת", כתבה המשוררת רחל. ביום חמישי, בעיצומה של הסערה, קרס הדקל לא הרחק מקברה. נזקים נגרמו למצבות בבית העלמין ההיסטורי מנפילת עצים
סופו של "דקל שפל צמרת": כל העיניים היו נשואות בימים האחרונים לדרום, שם אירע האסון שבו נהרגו עשרה בני נוער בנחל צפית. במקביל, גרם מזג האוויר הסוער לנזקים באתר היסטורי בצפון. במהלך הסערה ביום חמישי, נכרת עץ התמר שבבית הקברות בקבוצת כינרת. אותו עץ היה מזוהה לאורך עשרות שנים עם שירה המיתולוגי "כינרת" של המשוררת רחל, שגם קבורה לא הרחק מהעץ: "שם על חוף הים, יש דקל שפל צמרת, סתור שיער הדקל כתינוק שובב, שגלש למטה ובמי כינרת משכשך רגליו".
השורה אף חרותה על לוח שיש שהוצב למרגלות העץ, לא רחוק מקברן של המשוררות הלאומיות, רחל ולצדה נעמי שמר, שהלחינה את השיר.
יעל דרומי, מנהלת בית העלמין, המוגדר אתר מורשת לאומי, מספרת כי תיעוד של הדקל קיים כבר מראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת. שמוליק חדש, שתיעד בספרים את המורשת שאנשי העלייה השנייה והשלישית הותירו אחריהם, מתאר ומתעד את העץ בספר "אנשים שנטעו עצים". הוא מתאר כיצד נטעו את התמרים הראשונים בארץ ישראל, בראשית שנות ה-30, במטע ליד בית העלמין של כינרת (לימים נקרא המקום גן רחל, על שמה). זרע שנפל מאחד העצים, נטע עצמו לא רחוק משם והפך לאותו דקל מפורסם.
"ביום חמישי, כשהתרחשה הסופה הייתי בעמק יזרעאל. באור אחרון הגעתי לבית העלמין. כבר דיווחו לי שיש נזקים ופגיעה מאוד קשה, שנעקרו עצים והמצבות התהפכו. העיניים שלי נמשכו לכיוון הדקל, ואני רואה כאילו מישהו בא עם סכין, חתך והשכיב אותו. הוא לא היה שבור. הוא היה שלם. שארית הגזע התנוססה מעל האבן. החסרתי פעימה. אחד הסמלים שלנו, פשוט נשבר", אמרה דרומי.
"את העץ המקורי אי אפשר להציל לצערנו, אבל אנחנו ניטע שם עץ אחר, זה בטוח. הקברים של רחל, של נעמי שמר ושאר אנשי ההתיישבות העובדת הם אתר חשוב שכל המסגרות מבקרות בו, מדובר באתר שמבקרים בו מאות אלפי מבקרים בשנה, ולא ניתן למחוק אותו". המועצה האזורית עמק הירדן הודיעה שבית העלמין בכינרת יהיה סגור בימים הקרובים בעת השיקום.
במרחק לא רב משם, בקיבוץ דגניה א', קרס בסערה עץ היסטורי אחר, שכונה עץ המדינה. הוא ניטע בקיבוץ הצעיר בט"ו בשבט בינואר 1948, זמן קצר לפני הקמת המדינה - בעוד בני הקיבוץ נלחמים מול הצבא הסורי שניסה לכבוש את המקום. במהלך השנים הפך הברוש לסמל בקיבוץ, וכל טקסי יום הזיכרון ויום העצמאות נערכו בצלו. במקביל נגרמו נזקים כבדים למצבות בבית העלמין הצבאי בקיבוץ, מנפילת עצים על המצבות ועקירת שורשים שגרמה נזקים ליסודות הקברים.
לפנייה לכתב/ת 
