ראש המכינה ש-10 מתלמידיה נספו באסון מתפטר: "קרוע ושבור"
יובל כאהן, ראש המכינה הקדם צבאית "בני ציון" החשוד בגרימת מוות ברשלנות בעקבות אסון השיטפון בנחל צפית, הודיע ממעצר הבית שלו על החלטתו לפרוש. באסון נהרגו 10 בני נוער: "לעולם לא אוכל למצוא מילים שיוכלו לבטא את הצער שאני חש"
ראש מכינת "בני ציון", יובל כאהן, החשוד בגרימת מוות ברשלנות בעקבות אסון השיטפון בנחל צפית הודיע ממקום מעצר הבית שלו על התפטרותו: "מאז האסון אני קרוע ושבור. לעולם לא אוכל למצוא מילים שיוכלו לבטא את הצער שאני חש", מסר.
כאהן מסר הודעה לתקשורת: "ביום חמישי האחרון י"א אייר תשע"ח קרה אסון נורא ובלתי נתפס במכינה הקדם צבאית בני ציון שאני עומד בראשה. במהלך טיול שנועד לחנך לערכי החברות ואהבת הארץ, נהרגו הנערות יעל סדן, עדי רענן, אגם לוי, אילן בר שלום, אלה אור, גלי בללי, מעיין ברהום, רומי כהן ושני שמיר והנער צור אלפי זכרם לברכה. תפקיד ראש המכינה הוא בראש ובראשונה תפקיד חינוכי הדורש אמון מלא של החניכים, משפחותיהם וכל מי שהמכינה נוגעת בו".
עוד אמר: "אני יודע שבצלו של האסון האיום, אמון זה, שהוא היסוד ליכולת להוביל ולחנך, לא יכול להתקיים. לכן החלטתי להגיש את התפטרותי ליפה, יו"ר העמותה, שהטילה עלי לפני אחת עשרה שנים להקים מפעל זה, לזכר בנה בן ציון שי חדד ז"ל, לוחם צה"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו. אני בטוח שהמכינה על חניכיה, מדריכיה, מוריה ובוגריה המדהימים ימשיכו להתעצם, לעשות טוב ולחנך לערכי ציונות, אנושיות ואמת. אני אמשיך להיות מחוייב לכל מה שיידרש ממני לטובת מפעל זה והמשכו. אין ביכולתי לנחם ולו במעט את המשפחות שאיבדו את היקר מכל. אני משתתף בכאבן הנורא".
מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות, דני זמיר, אמר כי "החלטתו של כאהן היא לקיחת אחריות ראויה. אין לנו ספק בדבר הכאב הרב ותחושת האחריות שחש יובל בנוגע לאסון הנורא. מועצת המכינות הקדם צבאיות תמשיך ללוות ולסייע לצוות מכינת בני ציון וחניכיה בתקופה הקשה בה הם נמצאים ולתמוך במשפחות הנספים".
אתמול אמר זמיר כי "המוות הזה נובע מכשל מהותי באחריות. האסון המחייב מטלטל אותנו בבדיקה ובחשבון בארגון, כי אין מישהו אחר. אנחנו אחראים לחניכים שלנו, נקודה".
זמיר לא הזכיר בשמו את כאהן, אבל לכל היה ברור למי דבריו מכוונים. הוא פנה "למשפחת בני ציון - המכינה שנכון ליום הזה נשארה ללא מוביליה - אתם מכינה עם עבר מפואר, הווה כואב ועתיד מפואר. נעשה ככל שניתן כדי להבטיח את המשך קיומה ושיקומה כמכינה משגשגת ומובילה. אנו צריכים להישיר מבט אל המשפחות האבלות ואל חניכינו ולהגיד: נעשה כל שניתן שכזאת לא יקרה עוד אצלנו".
באסון, שאירע בעת טיול גיבוש של המועמדים ללמוד במכינה בשנה הבאה, צעדו המטיילים בנחל כשהחל לרדת גשם. חלקם היו על גדת הנחל אך הבנות שנהרגו היו בתחתיתו, וכשהגיע השיטפון הן נסחפו במימיו במהירות. העיציאה לטיול נעשתה למרות התרעות חמורות על סכנת שיטפונות באזור.
לדברי אחד הניצולים, "התחלנו לשמוע רעש של אבנים ורעש חזק כמו של ממטרות, כאילו עוצמה של פי שמונה ממטרות שבעצם היו גשם חזק".
הצעיר מספר כי החובש צעק שיש שיטפון ודרש מכולם לעלות למדרון גבוה. "אבנים בגודל של חצי בן אדם עפו על קיר והתפוצצה וזה עשה בום גדול בנחל. כולם שמעו את זה. הקיר החל להתמוטט ונפלו ממנו חתיכות וכולם אמרו לקפוץ. זה נמשך שניות בודדות ואני קפצתי מעל מדרגה וכשהסתובבתי רגע לראות מה קורה עם הבנות המים כבר הגיעו לי לברכיים", הוא תיאר. "אי אפשר היה לתפוס אותם. זה היה בלתי אפשרי, אם הייתי נשאר עוד טיפה למטה, גם אני הייתי נסחף".
מפכ"ל המשטרה לשעבר שלמה אהרונישקי, שמונה כיועץ חיצוני לתחום בטיחות ואבטחת טיולים במכינות הקדם-צבאיות, הודה כי "מאז האסון אני עסוק בזה כל הזמן. אמרתי לבן שלי שאני לא יכול לישון בלילה כשאולי יכול לקרות עוד אירוע כזה. הצל שהטיל האירוע הזה ילווה אותנו עוד הרבה שנים. צריך להכיר במציאות הזו ולהבין אותה".
אהרונישקי הוסיף כי "חובה ללמוד, לתחקר, להתמודד ולהיות מקצוענים. מצד שני, גם להמשיך במשימה ולהחזיר את האמון - אבל לעשות הכול באחריות רבה. זה תהליך שלוקח זמן - אבל צריך לעשות אותו". לדברי המפכ"ל לשעבר, "ערך שמירת החיים גובר במקרה הזה על כל ערך אחר".
לפנייה לכתב/ת 
