על פלצבו וכאב נפשי
כאב נפשי גורם לא רק לסבל נורא אלא גם הורג. אפקט הפלצבו מביא לתוצאה הרצויה ללא טיפול או תרופה חסרי ערך ביולוגי. בין לבין נמצאים האנדורפינים שמופרשים במוח. אך הגורם העיקרי שיכול להגביר או להקטין את האפקט הוא מידת האמון של המטופל ברופא והחשיבות ליחס המטפל למטופלו היא אדירה
ביום שלישי השבוע זכיתי למשהו שכולנו, בעצם, שואפים אליו: סגירת מעגל. הזמינו אותי להרצות בפני סגל הרופאים, החוקרים והסטודנטים של הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, בבית החולים הדסה עין כרם.
למען גילוי נאות: נולדתי בהדסה. אבא שלי היה רופא בהדסה. אמא שלי עבדה בהדסה עשרות שנים, עד שיצאה לפנסיה. בתור ילד עברתי ניתוח בהדסה. למדתי רפואה בהדסה. עשיתי סטאז' בהדסה. אבא ואמא שלי, הוא לפני 45 שנים והיא לפני כמה חודשים, מתו בהדסה. אני עובד היום בהדסה. כשהכיש אותי נחש צפע בשנה שעברה, טופלתי בהדסה. הבנות שלי נולדו בהדסה. וכשיגיע יומי, מן הסתם אמות בהדסה.
והנה אני עומד על במה בבית הספר לרפואה בהדסה, ומולי הקולגות, המורים והתלמידים שלי. בדרך כלל אני לא נלחץ כשאני מרצה. הפעם התרגשתי, ואולי אפילו טיפה נלחצתי: זכות גדולה וסגירת מעגל. הסתכלתי על האולם. ישבה שם פרופ' דינה בן יהודה, דיקנית הפקולטה, רופאה המטולוגית שטיפלה עשרות שנים במסירות באמא שלי. ישבו שם המתרגלים שלי מבית הספר לרפואה, אז פוסט-דוקטורנטים צעירים, והיום פרופסוריות ופרופסורים ותיקים ונשואי פנים. ישבו שם סטודנטיות וסטודנטים לרפואה, ורופאות ורופאים צעירים.
אמרתי להם שאני מקדיש את ההרצאה לזכרם של אבא ואמא שלי, שרבים בקהל הכירו היטב. ואז דיברתי איתם על הפסיכולוגיה ועל הביולוגיה של שתי תופעות שנראות לא קשורות, אבל יש קשר הדוק ביניהן: כאב נפשי ואפקט הפלצבו. שתי התופעות האלה חשובות מאוד, אמרתי להם, לכל רופא ובעצם לכל אדם.
מה זה כאב נפשי? ומדוע הוא צריך לעניין אותנו? כי כאב נפשי גורם לא רק לסבל נורא, אלא גם הורג, פשוטו כמשמעו. אנשים שמים קץ לחייהם בגלל כאב נפשי בלתי נסבל. במהלך הקריירה שלי כפסיכיאטר שאלתי מאות אנשים, מאחורי דלתיים סגורות, "מדוע אתה רוצה להתאבד?", וקיבלתי תשובות רבות ושונות. אבל כאשר שאלתי אותם "מדוע דווקא עכשיו? למה לא לפני חצי שנה, או בעוד חודשיים?" קיבלתי כמעט תמיד את אותה התשובה: "כי אני לא יכול לשאת את הכאב הזה שאני מרגיש בפנים. לא יכול יותר. אני חייב להפסיק את זה".
כאשר שואלים אנשים רגילים לגמרי "מה הדבר הכי כואב שקרה לך בחיים?", לרוב הם לא יספרו לנו על תאונת דרכים, מחלה או ניתוח. בדרך כלל אנשים יגידו שהדבר שהכי הכאיב להם בחיים הוא מוות של אדם שאהבו, לרוב קרוב משפחה מדרגה ראשונה: אבא או אמא, בן זוג או אחות, וחס וחלילה – כמו שקרה לעשר משפחות ישראליות בשבוע שעבר – בת או בן. עד היום, אחרי עשרות שנים, אני זוכר היטב את המוות של אבא. את הכאב שעלה בי אז, ועדיין לא נעלם לגמרי.
"כואב לי הלב", אנחנו אומרים זה לזה. והביטוי קולע, למרות שהכאב נובע לא מן הלב אלא מן המוח. זה באמת כואב: חלק מן האתרים והנתיבים במוח ש"מייצרים" את תחושת הכאב הגופני, גורמים גם לכאב נפשי כאשר הם מופעלים. היום ידוע שהתרופות החזקות ביותר שיש לנו נגד כאב גופני, התרופות הנרקוטיות כמו מורפין וקודאין, מסוגלות להעלים באופן זמני גם כאב נפשי. והן עושות את זה באותו מנגנון שבו הן מקטינות כאב גופני: הן מחקות את פעילותם של נוגדי הכאבים הטבעיים של המוח – האנדורפינים.
ואנדורפינים הם החוליה המשותפת, שמחברת בין כאב נפשי לאפקט הפלצבו. מה זה פלצבו? בלטינית זה "אני ארצה אותך" או "אני אגרום לך להרגיש נפלא". התרגום העברי למילה פלצבו הוא איום ונורא: "אֵינְבּוֹ". איזה שם לא מוצלח. כי המשמעות של אינבו היא "דבר שאין בו ממש". ופלצבו, בניגוד לשם הרע שיצא לו, הוא דבר אמיתי ונפלא.
אפקט הפלצבו הוא מצב שבו טיפול או תרופה חסרי ערך ביולוגי מביאים לתוצאה הרצויה, למרות שאין בהם רכיב פעיל, אם האדם שמקבל אותם מאמין שהם "הדבר האמיתי". זה נכון לא רק בטיפול בכאבים, אלא גם בטיפול במחלת פרקינסון, ביתר לחץ דם, בדיכאון, ובתעוקת חזה ממקור לבבי. זה נכון אפילו לגבי ניתוחים מסויימים. עוד דוגמה לאפקט הפלצבו היא כאשר אדם שותה, ללא ידיעתו, קפה נטול קפאין, וחווה עוררות ופרץ של אנרגיה, כאילו שתה קפה רגיל. מחקרים רבים הראו שאפקט הפלצבו מהווה חלק חשוב בפעילותן של תרופות אמיתיות: הוא מגביר את היעילות שלהן בצורה חדה.
איך זה עובד? ככל הנראה, האמונה יוצרת את המציאות במוח. אם אנחנו מאמינים שתרופה מסוימת תפעל עלינו, היא אכן תפעל, גם כאשר מדובר בגלולת-דמה שאין בה מרכיבים פעילים. האפקט הזה לא קיים בכל תרופה: הוא לא נכון לגבי אנטיביוטיקה, וגם לא לגבי אינסולין. אבל כמעט כל תרופה שמנגנון הפעולה שלה קשור למוח עשויה לבטא אפקט פלצבו. אפקט הפלצבו הוא כל כך חזק, שרשות המזון והתרופות האמריקנית אינה מאשרת שימוש בשום תרופה חדשה לפני שנבדקה היעילות שלה מול פלצבו, ונמצאה טובה יותר.
היום אנחנו יודעים שאפקט הפלצבו תלוי, בחלקו, באותם אנדורפינים, נוגדי הכאבים הטבעיים של המוח. והגורם הפסיכולוגי העיקרי שיכול להגביר או להקטין את אפקט הפלצבו (ואת הפרשת האנדורפינים במוח) הוא מידת האמון של המטופל בטיפול שהוא מקבל, וברופא שנותן לו אותו.
במילים אחרות, יש חשיבות אדירה ליחס של הרופא אל המטופל: יחס חם, לבבי, אופטימי ואמפתי מגביר את אפקט הפלצבו ואת יעילותן של תרופות אמיתיות. הוא משכך כאבים ומקטין חרדות. הוא מטפל גם בכאב נפשי. וכך סיימתי את ההרצאה שלי בפני הקולגות, המורים והתלמידים שלי בבית הספר לרפואה: לעיתים קרובות מאוד, התרופה הכי טובה שיש לנו היא – הרופא.
לפנייה לכתב/ת 
