נטע ברזילי ניצחה גם עבורנו, ערביי ישראל
אפילו שכניי בנצרת מחאו כפיים לזכייה באירוויזיון. הרי היא שרה על קבלת השונה, ובארץ גם אנחנו שונים. שומעים את קריאת התרנגול? זו קריאת השכמה
הלילה בין שבת לראשון היה מיוחד. בזמן הביצוע של "טוי" שמעתי צהלות מבתי השכנים וכשנטע ברזילי גרפה עוד דוז פואה שמעתי גם מחיאות כפיים. כשישראל הוכרזה כזוכה בארוויזיון כבר שמעתי צעקות שמחה. ולמה זה כל כך מיוחד? כי אני תושב נצרת, העיר הערבית הגדולה בארץ. זה לא אירוע שסוקר בתקשורת המגזרית. זה לא דבר שמדברים עליו בקול ברחובות העיר. אבל בסתר, בבתים, רבים צפו והתקשו להסתיר את שמחתם. זכייתה של נטע ברזילי היא אירוע חשוב ומאחד. גם עבורנו, המגזר הערבי בישראל.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כשהיא שרה שיר עם מסר של קבלת השונה, היא בעצם מדברת גם אלינו ערביי ישראל. מיעוט מוסלמי ונוצרי במדינה יהודית. מיעוט לא כל כך קטן- 20% מהמדינה. מיעוט שעד עכשיו מופעל כמו בובה על חוט של חברי כנסת המייצגים אותו ובעצם מנצלים אותו. אנחנו הצעצועים שלהם: נותנים להם כוח רב בקלפי ולבסוף לא מקבלים כלום בחזרה. הם משתמשים בכוחם כדי לפלג ולסכסך. האינטרסים שלהם קודמים. במקום לדאוג לבעיות האמיתיות בחברה שלנו, הם דואגים למה שקורה בחוץ. במקום לחבר בינינו לבין חברה הישראלית, הם מגדילים את הקרע.
אבל תקשיבו לנטע, היא מדברת גם אלינו.
גם אנחנו, כמו נטע, שונים. מחוץ למיינסטרים. כל אזרח ערבי מרגיש את זה ביומיום שלו. במבטים בקניון או באוטובוס, בתגובות בראיון עבודה. אנחנו קודם כל ערבים ורק אחרי זה בני אדם. המבטא והחזות שלנו, המוצא והדת שלנו, הם דברים שעבור אחרים מאפיינים אותנו לפני הכול.
אבל השוויון מגיע לנו. גם אנחנו בני אדם וגם אנחנו חיים כאן במדינה. יש בינינו המון שוני, אין איך להתחמק מזה, אבל זה לא משנה. אנחנו צריכים ללמוד לחיות יחד עם כל השוני - ובגללו.
הזכייה באירוויזיון הגיעה בתאריך מיוחד: יום ירושלים. יום חגה של העיר שהיא מודל לאיחוד של כל הדתות. עיר שמאגדת בתוכה היסטוריה ותרבויות, עיר של קודש וחול, עיר שהיא סמל לשלום, להכלה, לקבלת האחר. וכמו ירושלים, הגיע הזמן שגם אנחנו נקבל את האחר ונחיה כאן יחד, מאוחדים, מקבלים זה את זה, גם אם לא מסכימים על הכול, בסבלנות וסובלנות, מתייחסים אחד לשני כבן אדם לפני כל מאפיין זהות אחר.
הזכייה מגיעה בזמן שהמדינה זקוקה לו במיוחד, כשהגיזרה עם איראן חמה ומאיימת במיוחד, וכאשר אנחנו נמצאים בפתח שבוע עם פוטנציאל נפיץ בעקבות אירועים כמו מעבר השגרירות לירושלים ויום הנכבה. הזכייה הזו משאירה אותנו שפויים ומעוררת גאווה בכל אזרח ישראלי.
הדרך לחברה משותפת ומכילה במדינה תהיה ארוכה וקשה. השינוי צריך להגיע בשלבים, קודם על ידי שינוי מחשבתי ובהמשך על ידי מעשים, על ידי מתן שוויון זכויות ודרישת שוויון חובות. אבל רגעים כמו זכייתה של נטע מוכיחים שזה הדבר המתבקש והנכון עבורנו. זה תלוי בנו. זה בידיים שלנו. הגיע הזמן שלא נהיה צעצועים של אף אחד. תודה נטע על שיעור חשוב מאוד לכולנו.
אתם שומעים את קריאות התרנגול? זו קריאת השכמה. הגיע הזמן לשינוי, כפרה עליכם.
- יוסף חדאד
, לוחם גולני במיל', הוא ערבי תושב נצרת ומנכ"ל עמותת "ערבים זה לזה" הפועלת לחיבור בין המגזר הערבי לחברה הישראלית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
יוסף חדאד
מומלצים