למה פרש המשנה ליועמ“ש אבי ליכט
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו“ד אבי ליכט, שפרש השבוע אחרי שנתיים בלבד בתפקיד, נימק זאת ב"תחושת מיצוי". אבל מאחורי הקלעים מדברים אחרים על "תחושה שהפוליטיקאים השתלטו על הייעוץ המשפטי". דברים שאמר לאחרונה שופכים אור על הרקע לצעד המפתיע
ביום שני השבוע הודיע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים מיוחדים, עו"ד אבי ליכט, על פרישתו מהתפקיד אחרי כהונה קצרה של שנתיים. ליכט הסביר את הפרישה ב"תחושת מיצוי“ אבל קשה לקבל הסבר כזה מאדם שמונה למעין משרת אמון ואמור היה לכהן שש שנים.
נדמה שעל הרקע להחלטה הדרמטית אפשר ללמוד לא מעט מהדברים שאמר ליכט בשבוע שעבר בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה על היחס ליועצים המשפטיים. ”אנחנו נמצאים בתקופה שבה יש ירידה בקרנה של המקצועיות“, אמר אז, ”בשנים האחרונות קמה גישה אידיאולוגית שאפשר לתמצת אותה בשתי מילים: מי שמכם?. אומנם אמנם תמיד היו התנגדויות לעבודת משרד המשפטים, אבל בשנים האחרונות התפקיד והפעילות שלנו של שמירת סף וקידום אינטרס הציבור וזכויות האדם נתפסים בקרב קהלים הולכים וגדלים, כולל בכנסת ובממשלה, כלא לגיטימיים".
לליכט מצפה כעת שנת צינון בטרם יוכל להתמנות לתפקיד אחר במגזר הציבורי, אם יחליט לעשות כן. אפשר להבין מדוע הוא לא רוצה לשרוף גשרים ומדבר בזהירות, אבל יש אחרים שעושים עבורו את העבודה ומציירים את התמונה במלוא חריפותה.
”ניתן לראות בצעד של ליכט תוצאה של התחושה שהפוליטיקאים השתלטו על הייעוץ המשפטי“, אומר מקור משפטי רם דרג. ”כמי שצמח במחלקת הבג“צים, שנחשבת לסיירת של פרקליטות המדינה, הוא הרגיש כמי שנושא על גבו את האתוס המשפטי של השירות הציבורי.
”הוא היה ראש גדול שניצב מול אג'נדת המשילות של שרת המשפטים, שמבקשת לייצר פחות רגולציה ופחות אקטיביזם משפטי. ליכט ראה את עצמו לא כטכנאי משפטי אלא כמי שמבקש להנחיל את ערכי האינטרס הציבורי הממלכתי. אם נוסיף לכך את העובדה שלא מדובר באדם שעולה על בריקדות , אלא ב‘משרת הציבור‘ במובן הכי אמיתי של המילה, הרי שהחלטתו לפרוש מהדהדת שבעתיים".
על התחושות שהובילו את ליכט לפרוש אפשר ללמוד גם מדברים שנשא בשנה האחרונה בפורום המשפטנים הימני ”קהלת“, שם תיאר בפירוט מה עובר על יועץ משפטי שלא רואה עין בעין עם הדרג הפוליטי. "בסוף חוזרים לשאלת הווטו“, אמר. ”אם ליועץ המשפטי לממשלה לא הייתה זכות וטו, הממשלה פשוט הייתה עושה מה שהיא רוצה.
”ייעוץ רע משול לשקר“, הוסיף, ”והדברים נכונים גם ליועץ המשפטי לממשלה. ייעוץ רע הוא חריגה מגבולות המנדט שניתן לי. אם אתם חושבים שאני אמור לעמוד על הבמה ולשאת נאום הלקאה עצמית, אין לי כוונה כזו. אני לא מתכוון להתנצל, לא בפני מי שחושבים שאסור לנו להשתמש בזכות הווטו ולא בפני מי שחושבים שאנחנו מקסימליסטים. הכוונה שלי היא להציג את תמונת המצב כפי שאני רואה אותה. לא את כל הדברים שאני חושב אני יכול להגיד, אני עדיין פקיד ציבור ולא יכול להתעמת עם פוליטיקאים.
”ברור לגמרי שהמעמד של השירות הציבורי והמשפטי נמצא בירידה. זו בעיה כואבת כי אנחנו רואים את עצמנו משרתי ציבור וחלק מהלגיטימציה שלנו מבוסס על אמון הציבור. הערכים על פיהם אנחנו עובדים לא השתנו. אני עובד בשירות הציבורי קרוב ל-20 שנה תחת ארבעה יועצים. מה הבסיס לעבודה שלנו? אנחנו אמורים העניק שירות מקצועי יעיל לממשלה, ולתת לה כלים משפטיים לקדם את המדיניות שלה במסגרת הדין. שלטון החוק אינו שלטון המשפטנים, כפי שנטען כלפינו כביקורת, אנחנו רואים את עצמנו כשומרי סף. חלק מתפקידנו הוא להגן על זכויות האדם, על אינטרס הציבור ועל ערכי מדינת ישראל. מרכיב נוסף הוא לסייע לשר המשפטים לקדם את החקיקה שבסמכותו. אנחנו רואים את עצמנו כמי שנוטלים אחריות על הליכי החקיקה שמתקיימים בממשלה וכמנחים מקצועיים למשרדי הממשלה.
”מה המשמעות המעשית של כל זה? אנחנו לא הנהג ואנחנו לא מתיימרים להיות הנהג. התפקיד שלנו הוא לוודא שהרכב לא יורד לשוליים ומעבר להם. אנחנו לא מכתיבים מדיניות, אבל העולם המשפטי הוא לא מתמטיקה. העולם הזה ספוג בערכים. ההערכה שאנחנו טכנאי משפט, כלומר אנשים שכותבים את מה שאומרים להם היא מופרכת.
”יש הרבה דרכים להשפיע בלי שימוש בזכות הווטו. אנחנו צריכים להגיד את דעתנו כל הזמן, בין אם היא נושאת חן או לא. אנחנו צריכים לנסות ולשכנע אבל תמיד צריך להסביר באיזה כובע אנחנו מדברים – שחקן וטו או אדם שבא להשפיע. אנחנו גם שמים על השולחן זכויות אדם ואינטרס ציבור“.
"נתתי בשנים האחרונות חוות דעת לא טריוויאליות, אבל הרגשתי שלם כי הרגשתי שהכיוון נכון. אני יודע לבנות תזה משפטית ואני משרת לא רק את האינטרס הרגעי של הממשלה אלא את אינטרס הציבור".
תמיד האיש הרע
ליכט הסביר כי אחת מדרכי ההשפעה שעומדות לרשות המשפטן הציבורי היא באמצעות הבאת רעיונות וקידום הליכי חקיקה שבאחריות שר המשפטים. "היכולת שלנו להשפיע על הליך קבלת ההחלטות הוא שם. עוד משהו שגיליתי הוא שהרבה מאוד פעמים אנשים משתכנעים. אתה אומר ’המטרה שלנו משותפת' ואם הם מאמינים שאתה באמת בא לעזור, הם לא רוצים לריב".
"לפעמים המשפטנות היא לא רק בלמים אלא היא גם נותנת גז בתחומים מסוימים. אני מוצא את עצמי לא פעם מקדם מדיניות שבאופן אישי אני לא מאמין בה. אני חושב שהיא שגויה ברמת המדיניות והחסרונות שלה עולים על התועלות - אבל חוקית אני לא חושב שאני יכול לעצור אותה ושזה התפקיד שלי. הגענו למצבים שייעצתי לשר מסוים איך להפוך חוות דעת שלי. כל עוד כללי המשחק הם כאלה, ואני לא מצליח לשכנע, ועדיין המערכת נמצאת בתוך גבולות הגזרה, אני לא חושב שתפקידי הוא להוציא את המערכת לגבולות גזרה שנראים לי יותר נכונים. מצאתי עצמי בשנים האחרונות מצטער שלא קיבלו את דעתי, אבל לא שיניתי את ההתנהגות בעקבות זה כדי להפוך אותי לשחקן וטו. גם מצאתי עצמי נותן עצות שלא קיבלו אותן, ובדיעבד היו לא טובות. לכן צריך תמיד לשמור על פרופורציות וצניעות. צריך לכבד את החלטות קובעי המדיניות.
”השימוש בזכות הווטו גם בחקיקה הוא קריטי וחיוני, ואני לא מתכוון להתנצל על כך שאני עושה בו שימוש. מקרים בהם האקט לא חוקי, או גובל בשחיתות, מחובתי לעצור אותו. החכמה היא לעשות בכלי הזה שימוש במקרים נדירים. השימוש בזכות הווטו נעשה במשורה תמיד. גם אם להרבה אנשים נוח לומר שזה לא נכון, זו לא המציאות כפי שאני חי אותה. זכות הווטו משקפת בצורה מזוקקת את התיאוריה של המשפטן הציבורי כנאמן הציבור וכמי שהלקוח שלו הוא הציבור כולו. אני מאמין בתקפות של התיאוריה הזו.
לדברי ליכט הווטו צריך להיות ברור, מנומק וענייני. "אי אפשר להגיד לא, צריך להסביר. וגם לא לפחד. בסוף אנחנו תמיד נהיה האיש הרע. יש אנשים שמתעקשים לנסוע דווקא בשוליים ויש כאלה שלא. לי הרבה יותר נעים להריץ רעיונות מאשר לריב עם אנשים. אבל בסוף זאת העבודה, ואם צריך לריב אז רבים.
”בעיניי צריך למעט כמה שיותר בשימוש בביטוי ’לא סביר‘. לתוך הביטוי ’סביר‘ אפשר ליצוק כמעט כל דבר. צריך לשמור את השימוש בביטוי הזה כאקט וטו למקרים נדירים. השימוש בזכות הווטו צריך לבוא אחרי ניסיון שכנוע אמתי, להסביר מדוע האקט שמוצע לא חוקי וצריך לשנות אותו. ב95% מהמקרים בשיח בין גורמי העניין רוב הדברים נגמרים בשכנוע. הווטו צריך להיות מוצא אחרון כדי לתת למערכות אחרות לעבוד.
”כשאנחנו ישר משתמשים בזכות הווטו קורים שני תהליכים: הראשון הופך את השיח לחוקי או לא חוקי, סביר או לא סביר, ואז אם משהו עובר זה אומר שהוא בסדר. צריך לתת למערכת הפוליטית ולדעת הקהל לעשות את העבודה שלהן. אנחנו צריכים להיכנס בסוף, אחרי שהמערכות האחרות לא הצליחו.
”בדרך כלל כשאנחנו משתמשים בזכות הווטו אנחנו באים עם חלופה. גם במתווה הגז בשלב מסוים היה מי שרצה לבצע פעולה מסוימת ואני חשבתי שאי אפשר לעשות אותה, אז באתי עם חלופה אחרת ושכנעתי אותם ללכת בדרך שלי ולא קרה שום אסון".
אלב לא תמיד יש ליועץ חלופה להציע. "אם מישהו אומר לי שהוא רוצה למנות מישהו לתפקיד וזה מינוי פסול“, הדגים ליכט, ”איזו חלופה אני אמור להציע לו? אני יכול להציע לו מינוי טוב? לכן לא תמיד אפשר וראוי להציע חלופות, ואם החלופה היא להלבין את המעשה - זה לא התפקיד שלי".
נוח לעשות בנו שימוש כאליבי
ליכט שפך אור על נטיית הפוליטיקאים להשתמש ביועץ המשפטי כתירוץ שלא לקבל החלטה ואחר כך לתקוף אותו בתקשורת. "יש אנשים שמבקשים שנהיה 'המבוגר האחראי' ובכל פעם שמשהו לא נראה לנו נעצור אותו“, אמר. ”קיים מיתוס כאילו אנחנו מנהלים את המדינה. אבל אין מיתוס מופרך מזה. להרבה מאוד אנשים נוח לעשות בנו שימוש כאליבי. הרבה פעמים פוליטיקאים ופקידים רוצים לקבל את ההחלטה הנכונה והם נתונים בלחצים לקבל החלטות שגויות, אז נוח להסתתר מאחורינו ולומר 'משרד המשפטים לא אישר'. פונים אליי ושואלים למה עצרתי החלטה מסוימת ובכלל לא ידעתי שעצרתי אותה. מבחינתי זה בסדר אם זה למטרות טובות.
”זה בעייתי כשבחלק קטן מהמקרים עושים בנו שימוש כדי להסתתר מאחורי חוסר יכולת לבצע. מצאתי את עצמי לפני מספר שבועות בקונפליקט מול פקיד שאמרו לו למה אתה לא משנה את החוק, והוא אמר שברור שמשרד המשפטים לא יאשר. אדם שלא ביצע עבודת מטה, מתלונן על דבר שנמצא באחריותו וטוען שאני לא אאשר“.
”אני רוצה לפנות ליריבים האידיאולוגים שלנו“, סיכם ליכט את דבריו. ”הרבה פעמים השימוש ב‘משפטנים' כמילת גנאי נעשה במקרה שבו ההחלטה שלנו לא תואמת את העמדה הספציפית של האדם בנקודת זמן מסוימת. הוא יכול לדבר בעד שלטון החוק לפני, לתקוף את המשפטנים בזמן נתון ואחרי זה לחזור להגן על שלטון החוק. תבדקו את עצמכם: האם מה שבאמת מפריע לכם זה שאנחנו מתערבים יותר מדי או שאתם לא מסכימים עם העמדה המקצועית המהותית שלנו? חשבו איך הייתם מרגישים בלי ייעוץ משפטי שמגן עליכם כשההחלטות אמורות להתקבל בניגוד לאינטרסים שלכם, וצריך שיהיה מישהו שיציג את האינטרס הרוחבי. עם כל האמירות הרעות עלינו ועל העבודה שלנו - יותר טוב איתנו מאשר בלעדינו".
לפנייה לכתב/ת 
