מעניין שאצלה בבית, אירופה מתנגדת למימון זר

מדינות היבשת שופכות בחדווה מאות מיליונים על ארגונים ישראליים אנטי-ציוניים. אבל כששואלים את אזרחיה הם מתנגדים להתערבות מבחוץ

מתן פלגפורסם: 22.05.18 , 17:55

הפגנת "שוברים שתיקה" במהלך צוק איתן(צילום: מוטי קמחי)

תגובה למאמר "מימון זר לעמותות – זה דווקא טוב לישראל" של רונלד ר' קרֵבּס וג'יימס רון (21 במאי 2018)

סוגיית המימון הזר שמקבלים ארגוני השמאל הקיצוני בישראל הפכה בשנים האחרונות לנושא חם. חם בתקשורת, חם ברשתות החברתיות, חם בפוליטיקה, ואם להאמין לסקרים, נראה שהחברה הישראלית ברובה סולדת מהתופעה ביתר שאת.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

כך מצא סקר אינטרנטי שנערך בתחילת החודש על ידי "פאנל פרויקט המדגם", ש-85% מן המגזר היהודי תומך בהפסקת תרומות מממשלות זרות לעמותות פוליטיות. 79% מן הנשאלים תמכו בחוק שלא יאפשר לקרן החדשה לישראל (ארגון פוליטי זר) לפעול בארץ. הנתון מצביע על עלייה של 30% בהשוואה לסקר שנערך שלוש שנים קודם לכן על ידי מכון המחקר של רפי סמית.

אבל לא רק בישראל סוגיית המימון הפוליטי הזר היא כר רווי יצרים. באוגוסט 2016 פרסם מכון המחקר הרשמי של "מפלגת העם האירופית" (EPP), המפלגה הגדולה באיחוד האירופי ומן הוותיקות ביותר בו, דו"ח חריף שעסק בארגוני התעמולה האירופיים הפועלים במימון רוסי.

הדו"ח, שנשא את השם "דוב בעור של כבש - ממשלת רוסיה והארגונים הממומנים על ידה באיחוד האירופי", חשף עד כמה היבשת מתנגדת לתעמולה זרה כאשר קהל היעד הוא האירופאים עצמם.

הדו"ח העלה חשש באשר להזרמת הכספים "המסועפת והמוסתרת מן העין" המועברת לארגונים שמטרתם "לשכנע את דעת הקהל האירופית לראות בחיוב את המדיניות הרוסית". ממסקנות הדו"ח עולה שאותם ארגונים "אותנטיים" מפרסמים לא פעם את ממצאיהם ברחבי העולם, רק בכדי שיוצגו בתקשורת הרוסית כמייצגי הלך הרוח האמיתי של אירופה.

מדהימות לא פחות היו המלצות הדוח. למשל, "להגדיל את דרישות השקיפות מארגונים לא ממשלתיים, כולל הקמת מרשם חובה של לוביסטים", או להחיל שקיפות גם "על אזרחים ולא רק על ארגוני החברה אזרחית", ואף "לשפר את המעקב אחר אותם ארגונים לא ממשלתיים, על ידי סוכנויות משטרה ומודיעין", אשר לפי הדוח "אינן מתמקדות דיין בפעילות החתרנית הרוסית."

קצת מוזר שאותה אירופה המתנגדת לתעמולה זרה בכסות מקומית אצלה בבית, היא זו שעושה אותו דבר לחברתה במזרח התיכון - מדינת ישראל.

על פי האתר ngo מוניטור, היקף המימון הממשלתי הזר לארגונים לא ממשלתיים הקשורים לסכסוך הישראלי-ערבי הוא ייחודי בהשוואה לאזורי עימות אחרים ברחבי העולם. כך למשל, מנגנון המימון הגדול ביותר של האיחוד האירופי (EIDHR) הקצה 57% מתקציב "תוכנית התמיכה המדינתית" במזרח התיכון לישראל או לרשות הפלסטינית, אך לא הקצה שום מימון לסוריה, עיראק או ערב הסעודית.

על פי מחקר שערכה תנועת "אם תרצו" בין 2012 ל-2016 העבירו מדינות אירופה יותר מרבע מיליארד דולר "לארגונים לא ממשלתיים" ישראליים. חלקם ארגונים הפועלים בגלוי לשינוי יסודי של ישראל, כמו למשל ארגון "זוכרות" השואף במוצהר "למימוש זכות השיבה הפלסטינית" ולקיום "דה-ציוניזציה" של הארץ, או עדאלה, מוסאוא ומדה אל-כרמל התומכים בביטול ההמנון, הדגל, חוק השבות וכל שאר הסממנים היהודים של מדינת ישראל.

מדובר גם בארגונים הקוראים להטיל סנקציות על ישראל כמו "שוברים שתיקה" או "בצלם", וכמובן כאלה שמטרתם לשכנע את הציבור הישראלי לאמץ את הנרטיב הממשלתי האירופי בגישתו לסכסוך, כמו "שלום עכשיו", "גישה", "במקום" ואחרים.

כשחושבים על זה, מדינת ישראל לא צריכה להמציא חוקים שמטרתם להתמודד עם תופעת החתרנות המדינית, אלא פשוט לתרגם את הדוח "דוב בעור של כבש", שנוצר באיחוד האירופי, ולאמצו כמקשה אחת.

חשוב לציין שאירופה אינה לבד בתחושת הרגישות הגדולה לתעמולה פנימית במימון חיצוני. די להזכיר את המשבר ביחסים שבין ארה"ב לבין רוסיה בכל הקשור למעורבותה בבחירות ב-2016 כדי להבין עד כמה רחוק ניתן להגיע כשאפילו עניינים שוליים כמו "טרולים" ברשתות חברתיות ומאמרי דעה נגד הילרי קלינטון, שככל הנראה היוו מגמתיים או מפוברקים, זכו לכותרות בתקשורת המיינסטרימית בארה"ב.

ההתנגדות לתופעת המימון הזר לתעמולה פנימית אינה ייחודית לישראל כלל וכלל, אלא נתפסת כשלילית בכל העולם המערבי. ישראל למעשה נחשבת לעדינה בתגובותיה ביחס למדינות המערב. מי שטוען אחרת - כדי לבדוק איזה מטבע שוכן בכיסו, מי הניח לו אותו שם ומדוע.