כבוד מאוחר לחוקר שהבין את האסלאם

פרופ' ברנרד לואיס שהלך לאחרונה לעולמו הבין שבאסלאם יש גורמים בעייתיים כמו בכל דת אחרת, אבל בניגוד אליהן הוא זה שיביא להתנגשות ציוויליזיות. שנים הודרה גישתו מן האקדמיה, אבל אז הגיעה המאה ה-21

ד"ר רונן א. כהןפורסם: 23.05.18 , 08:37

פרופ' ברנרד לואיס (צילום: אורן אגמון)

בשבוע שעבר, ערב חג השבועות, בהיותו בן 102, נקרא פרופ' ברנרד לואיס לישיבה של מעלה. עכשיו יהיה קשה אפילו יותר למצוא סביבנו אנשים שנולדו באמצע מלחמת העולם הראשונה, שהיו מספיק בוגרים לתפוס את מוראות מלחמת העולם השנייה ושהפכו להיסטוריונים שלא רק מספרים על ההיסטוריה אלא חוו אותה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מעבר לכל, ההיסטוריה שאותה חקר לואיס הייתה ועודנה קשורה בעבותות חזקים להווה המדמם והמבולבל ולתהיות על עתיד לא ברור. עולם האסלאם שאותו היטיב להכיר הוצג במחקריו מחד גיסא כחד-ממדי וללא סיכוי להשתנות, ומאידך גיסא ברב-ממדיות של הערצה שמעליה מרחפת קושיה גדולה: איך קרה שהאסלאם ירד משיא גדולתו לשפלות של העת החדשה? או במילותיו, מה השתבש?

בדרך כתיבתו הבריטית - מחודדת, בהירה ומנומסת - הוא ידע לענות על השאלה הזאת, שהיא לדעתו המפתח האמיתי להבנת עמי האסלאם בעת כיום. לטענתו, כדי להבין את המציאות, קרי את ההווה, עלינו להבין את ה-DNA האסלאמי של העמים הערבים: לדבריו, היגדים של תרבות פרה-אסלאמית וכניסת גורמים מערביים למזרח התיכון תמיד היו השחקנים הרגשיים שפרטו על מיתרי הדת, לחיוב אך בעיקר לשלילה.

דרכו המחקרית של לואיס לא הייתה סוגה בשושנים. במשך עשרות שנים הודרה גישתו מהאקדמיה כי הוא ייצג חשיבה שלא עלתה בקנה אחד עם המקובל: הוא סבר שהנוצרים, היהודים ובאי כוחם בעולם האקדמי לא הבינו את המנטליות והרגשנות של המזרח התיכון.

מבקריו, ובראשם האינטלקטואל האמריקני ממוצא פלסטיני אדוארד סעיד, טענו שהמחקר המזרח תיכוני בנוי על רומנטיזציה ופרשנות מוטעית ומתנשאת שלא בוחנת את העולם הערבי האסלאמי מנקודת מוצא שווה. ברוח הפיוס וקבלת "האחר", כולל המאבקים המדממים שלו, התיישר העולם האקדמי עם המחנה הסעידיאני והוקיע את גישתו של לואיס.

כאחד האחראים להטמעת המונח "התנגשות הציוויליזציות" - מונח שאומץ בחום על ידי התיאורטיקן סמואל הנטינגטון - הציב לואיס את האסלאם במחנה אחד מול כל העולם.

אסון התאומים, 11 בספטמבר 2001. נקודת המפנה(צילום: AP)

התגלות האמת באה מעולם האסלאם עצמו, שמהחרבת מגדלי התאומים ב-2001 ועד ה"אביב" הערבי בעשור הנוכחי אישש את טענתו המקורית של לואיס שלפיה האסלאם הוא ציוויליזציה קנאית לחוסנה הדתי ולרצונה ההיסטורי להכניע את עמי המערב.

העולם נאלץ להפנים את גישתו של לואיס שסברה שעמי המזרח התיכון מורכבים לא רק מהיסטוריה אלא גם מערכים תרבותיים חזקים שמשפיעים על התפתחות האסלאם. בהתאם השתנו והלכו גם המגמות בעולם המחקר, אם כי המחנות היום מובהקים ומחודדים לזירת השנאה כלפי ישראל והציונות.

באסלאם יש גורמים בעייתיים כמו כל דת אחרת, אבל בניגוד לשאר הדתות שחוות ציוויליזציות משלימות ואולי תואמות, הרי שהאסלאם לא מוצא את הדרך שלו ואת מקומו בעולם. האי-נחת הזאת מבליטה את האגרסיות כלפי העמים הנוצריים או היהודים שכביכול מסומנים כגורמים שעיכבו של האסלאם בעבר ובעיקר בהווה.

ב-2012 זכיתי לפגישה נדירה עם ברנרד לואיס בביתו בתל אביב. מי שלא עוסק בתחום לא יבין את המשמעות עבור מזרחן הפוגש את גדול ההיסטוריונים של המזרח התיכון בעת החדשה. באותה פגישה לפני שש שנים הספיקו לו כמה מילים מזוקקות כדי להסביר שכל עוד האסלאם לא יפתור את בעיותיו בעצמו, העבר המפואר יישאר זיכרון היסטורי. לשמחתנו, פרופ' לואיס הצליח לעמוד בדברי חז"ל ולהעמיד תלמידים רבים שינציחו לא רק את זכרו, אלא גם את מורשתו. יהי זכרו ברוך.