כמה קל לעצור אנשים בישראל

השחרור המהדהד של 21 של המפגינים מחיפה הזכיר שוב כמה קלה ידה של משטרת ישראל על הדק המעצרים. מדאיג לחשוב שברוב המקרים, כשהעין התקשורתית רחוקה מהאירוע, רבים מעבירים לשווא לילה מאחורי הסורגים

עו"ד אן סוצ'יופורסם: 24.05.18 , 13:58

הארכת המעצר לג'עפר פרח ועצורי ההפגנה בחיפה(צילום: זהר שחר)

המעצר של המפגינים בחיפה בסוף השבוע שעבר הזכיר לי את המעצר המיותר והמתוקשר של 17 מפגינים, ובהם מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, בהפגנה ב-2010 בשייח' ג'ראח. גם אז טענה המשטרה שהם השתתפו בהפגנה בלתי חוקית ותקפו שוטרים, וגם אז - רק אחרי ששהו 36 שעות במעצר התברר בבית המשפט המשטרה ניפחה את צו המעצר בעבירות שלא היו ולא נבראו, והם שוחררו מיד תוך הטחת ביקורת קשה בכחולי המדים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

כל מי שמכיר את הנתונים יודע שלאורך שנים קלה ידה של המשטרה על הדק המעצרים. לפי השנתון הסטטיסטי שלה עצמה נרשמה בעשור האחרון עליה של 30% במספר המעצרים הכולל (60,805 מעצרים ב-2016 לעומת 45,884 ב-2006), ורק כנגד כמחצית הוגש בסופו של דבר כתב אישום.

בסוף השבוע שעבר, בהפגנה בחיפה נגד הירי הגבול עזה, קיבלנו הוכחה לקלות שבה המשטרה שוללת את חירותו של אדם. 21 משתתפים נעצרו, שניים שוחררו מהר ו-19 נוספים נאלצו להישאר יומיים וחצי במעצר לפני שבית המשפט שחרר אותם. יוחסו להם בין היתר עבירות של תקיפת שוטר והיזק לרכוש במזיד, אבל במפתיע, כשהם הובאו בפני שופט התברר שהאישומים הללו התגלגלו ב"טעות" לבקשת המעצר. אין כל טענה להיזק לרכוש ולגבי מרבית העצורים גם אין טענה של תקיפת שוטר.

כמו בהרבה מקרים אחרים, המעצר המיותר הזה מותיר את הרושם שהמשטרה עושה שימוש פזיז וקל דעת באמצעי הקיצוני של מעצר בניגוד גמור לתכלית החוקית שלו. לפי החוק, החזקה של חשוד במעצר לצורכי חקירה בשלב שעדיין לא הוגש נגדו כתב אישום שמורה למקרים הקיצוניים בלבד שבהם קיים חשד למסוכנות או לשיבוש חקירה.

במקרה זה החליט השופט אמיר סלמה על שחרור כל עצורי ההפגנה בחיפה ולימד את המשטרה מושכלות יסוד ביחס לתכלית המעצר: "תכליתו אינה עונשית או הרתעתית, כאשר המעצר, ולחילופין חלופת המעצר, צריכה להתכתב עם החקירה, עם פעולות החקירה הדרושות ועם המטרה מאחורי המעצר. בהיעדר חשש לשיבוש, ובהיעדר מסוכנות, אין טעם במעצר או בחלופת מעצר".

מדאיג לחשוב מה עולה בגורלם של אלה המובאים בדרך כלל בסרט נע להארכת מעצר בפני שופט המקדיש דקות ספורות לכל תיק, כשברקע אין את ההד הציבורי והתקשורתי הגדול שהיה במקרה זה, וללא התגייסותם של ארגוני החברה האזרחית ובראשם עדאלה.

לביקורת על מדיניות המעצרים של המשטרה הצטרפה לאחרונה גם נציבת שב"ס עפרה קלינגר, שאמרה בראיון ל"ידיעות אחרונות": "בשנה מבוצעים 52 אלף מעצרים, ומחציתם מסתיימים ללא המשך הליך משפטי. כלומר, משתמשים במעצרים כמטרה... המדיניות של המפכ"ל הקודם הייתה הרתעה. כולם היו פושעים, היה צורך בכמה שיותר מעצרים. המפכ"ל הנוכחי מגיע מגישה קצת אחרת, ועדיין נושא המעצרים לא השתנה".

היקף המעצרים במדינת ישראל אינו גזירת גורל אלא תוצר של מדיניות מכוונת של המשטרה והתביעה, כפי שהוכח ביישום תכנית "מפנה" שהוביל המפכ"ל הקודם יוחנן דנינו, שקבעה את מספר המעצרים עד תום ההליכים כיעד למדידת תפקודה של תחנת משטרה והביאה לעלייה דרמטית במספר המעצרים.

בנוסף לפגיעה הקשה בחירות הפרט, ולצלקת שיישא עמו אדם ששהה לילה או שניים במעצר למשך כל חייו, צריך לזכור שהמדינה מפרה זה יתר מחודשיים את פסק הדין של בג"ץ שקבע שיש לספק לכל אסיר ועצור שטח מחיה מינימאלי של שלושה מ"ר עד למרץ 2018 (ובהמשך 4.5 מ"ר עד לדצמבר 2018).

עצורים, גם אלה שעדיין לא הוגש נגדם כתב אישום, מוחזקים כיום בתנאי צפיפות קשים ביותר שגרועים מאלה של אסירים, ונמצאים מתחת לסף שמוגדר במרבית העולם כענישה אכזרית ובלתי אנושית. ואכן, הפחתת היקף המעצרים הוא אחד הכלים שבג"ץ המליץ למשטרה לאמץ לצורך עמידה ביעד הצפיפות: "הטמעת מסר המחוקק לפיו מעצר הוא המוצא האחרון בשרשרת האפשרויות העומדות לרשות מערכת האכיפה, יכולה לסייע בהקטנת מספר העצורים ובהגדלת מרחב המחיה הנותר לאלה שאין מנוס אלא לעצרם".

הגיע הזמן לתקן את העיוות החמור שנוצר בעשורים האחרונים והביא לעליה תלולה בהיקף המעצרים. ראוי שהמשטרה תטמיע בקרב כלל אנשיה את המסר שלפיו שלילת חירות היא המוצא האחרון בסל הכלים שיש בידי המשטרה.