אני שק חבטות. אני מוכה. אני נאנסתי. זאת אני
סיפורים קשים על "מפלצת שפוצעת והורגת", ציורים מזעזעים שמתארים תקיפות וניסיונות התאבדות: "בית אמיתי" במרכז ת"א, שכתובתו חסויה, פתוח לנפגעות תקיפה מינית מכל הארץ - אך כעת מרחפת מעליו סכנת סגירה עקב מחסור בתקציב. העמותה המפעילה אותו החלה בקמפיין גיוס המונים, כדי שבשיתוף הציבור הרחב ומשרד הרווחה, הפרויקט ימשיך לפעול שנה נוספת
מאז שהיא זוכרת את עצמה, שחר (שם בדוי) הייתה ילדה עצובה. כשכל הילדים יצאו לשחק בחצר, היא נשארה בתוך הגן וציירה. בבית הספר החלה לפגוע בעצמה. מצב הרוח שלה סיפר, ההתבודדות סיפרה, החתכים בגוף סיפרו, אבל היא לא.
כבר בגיל 12 ניסתה להתאבד בפעם הראשונה, אבל אף אחד לא ידע מזה. רק כשהסיפור נחשף, כשנערה אחרת סיפרה על הגבר המבוגר ביישוב הקטן שנוהג לפגוע מינית בילדות, היא הצליחה לתת שם למה שעבר עליה. פתאום הכל התחבר - הסיבה והתוצאה. הדיכאון, שנאת הגוף, הפחד ממגע, ההשמנה, החרדה החברתית – תוצאה של שש שנים של פגיעה, שהשלכותיה ניכרות עד היום, 25 שנה אחרי.
אחת מכל שש נערות בישראל עוברת פגיעה מינית על ידי אדם קרוב. רבות מהן לא מבינות או מפחדות לחשוף את הסוד, אבל מפתחות סימפטומים אופייניים - דיכאונות, חרדות, אנורקסיה, בולמיה, אובדנות, קושי חברתי, קושי בשינה ובריחות חוזרות ונשנות. קשה להן לדבר על מה שחוו ולכן גיל הדיווח הממוצע עומד על 28, לפעמים שנים רבות אחרי הפגיעה.
נפגעות רבות בוחרות לבטא את כאבן דרך אמנות – ציורים, סיפורים ושירים, שבכתבה זו מובאות כמה דוגמאות מהם. הנפגעות שבכתבה טופלו ב"בית אמיתי" - קהילה תומכת של עמותת "עלם" לנערות וצעירות בגילאים 26-13 שחוו אלימות מינית ממושכת בילדותן או בנערותן ואף בהווה.
"הייתי כותבת למורות או למדריכה שלי בתנועת הנוער שלא טוב לי, אבל אף פעם לא אמרתי את המילים פגיעה מינית", מספרת שחר. "הייתי מנסה בדרך לא דרך לספר את זה בגוף שלי. להכאיב לגוף ולחתוך את עצמי פשוט מקל מעט. כי ההרגשה בפנים כל כך בלתי נסבלת".
"בית אמיתי", שהוקם בשנת 2006 על ידי עמותת עלם, פועל בדומה למרכז יום ומאפשר הגעה עד פעמיים בשבוע בימים קבועים. החל משנת 2012, הבית פועל כמיזם משותף עם משרד העבודה והרווחה. הנפגעות מטופלות בבית לתקופה ממושכת, לעתים שנים, והן מגיעות למרכז דרך הפניות של שירותי הרווחה או מפה לאוזן. ברגע שמישהי פונה לבית היא מיד מתקבלת.
שחר, שהייתה חשופה לפגיעה בין גיל ארבע לעשר, היום בת 29. בגיל 20, מייד לאחר השחרור מהצבא, הגיעה ל"בית אמיתי". "הדבר המרכזי שהיה איתי לאורך כל הדרך והוא הגורם המרכזי שהביא אותי לשם הוא הלבד. זה בור מאוד גדול. אנשים שהולכים ברחוב לא מתמודדים עם מה שאני מתמודדת, וב'בית אמיתי' בעצם לראשונה אני פחות לבד, אם זה בעזרת הצוות שלא שואל שאלות ומבין את ההתנהגות שלי, ואם זה הבנות שלא צריך להסביר להן, רואים בעיניים שלהן שיש הבנה. אחד הרגעים שאני הכי זוכרת הוא שאני יושבת עם מתנדבת בחצר חשופת חתכים מדממים, ואני מראה לה והיא איתי. היא לא בורחת, היא לא שואלת, היא לא שופטת".
כיום, שלוש שנים לאחר שסיימה טיפול בן שש שנים ב"בית אמיתי", שחר יודעת כי למרות כברת הדרך שעברה, ההתמודדות לא תיפסק לעולם. "אין החלמה מלאה, זה משהו שנשאר לכל החיים. יש לי עדיין מצבי רוח, אני מטופלת תרופתית והולכת למטפלת. אבל בזכות הכלים שקיבלתי, צורת ההתמודדות שלי היום היא שונה. הווליום משתנה ויכולת הקימה שלי ממשברים היא אחרת".
"בית אמיתי" ממוקם במרכז תל אביב בכתובת חסויה, נגיש לתחבורה ציבורית ופתוח לצעירות מכל רחבי הארץ. לכל צעירה מוצע ליווי אישי, מרחב תמיכה נשי, קבוצות מגוונות, סיוע במיצוי זכויות ותיווך לשירותים בקהילה. הטיפול ניתן ללא תשלום.
בימים אלו יצאה עמותת עלם בקמפיין גיוס המונים להעלאת מודעות לנושא הפגיעות המיניות ולהמשך קיומו של פרויקט "בית אמיתי", שעומד בפני סכנת סגירה בשל מחסור בתקציב, כדי שבשיתוף הציבור הרחב ומשרד הרווחה, הפרויקט ימשיך לפעול שנה נוספת. ניתן לתרום לפרויקט כאן.
ענבל דור קרבל, מנכ"לית עמותת עלם: "אנחנו רואים חשיבות רבה בקיומו של 'בית אמיתי', כמרחב בטוח ומוגן לנערות וצעירות, המאפשר להן לנשום, להקשיב ולדבר על הפגיעות המיניות שהן חוו והדרכים שבהן הדבר השפיע ומשפיע על חייהן. בעלם אנחנו מאמינים ופועלים למען הרחבת המענים הקיימים, ומקווים שיום אחד יהיו מספיק מרחבים בטוחים, ונוכל כחברה לסייע לעוד רבים ורבות ברחבי הארץ שחוו אלימות מינית".
נאוה ברק, נשיאת העמותה, הזכירה כי "אחת מכל שש נערות חוותה פגיעה מינית ממושכת במשפחה או בסביבה הקרובה אליה. מדובר בנתון קשה ומזעזע שאינו מדווח בדרך כלל, ולכן התופעה קשה מאוד לאיתור. אנחנו מאמינים שחובתנו כחברה לטפל לא רק בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, אלא גם בפוגעים מינית, ולהעלות על סדר היום את התרחבות התופעה".
לפנייה לכתב/ת 
