הטרור החקלאי: "יש פה כשל של המדינה והציונות"
חברות הביטוח לא מוכנות לבטח, המשטרה לא עושה מספיק כדי למנוע, והחקלאים נאלצים להתמודד לבד עם התוצאות הקשות של הטרור החקלאי. "זה ממש פיגוע ואין מי שמטפל", טוענים חקלאים. במקום שהמדינה לא עושה מספיק, קמו ארגונים שמנסים להיאבק בתופעה
טרור העפיפונים, שגורם בחודשים האחרונים לשריפת שדות חקלאיים, שמורות טבע ויערות, השכיח מעט סוג אחר של טרור, שכבר שנים גורם נזק כבד לחקלאים בכל הארץ. הטרור החקלאי, או הפשיעה החקלאית, נע על מנעד רחב של אירועים: גניבת פרי מהמטעים, שהפכה למשהו יומיומי, הצתות של רכוש, שדות, מתבנים וכלים חקלאיים, גניבת בעלי חיים ועקירת מטעים. כמעט בכל בוקר מוצאים עצמם חקלאי ישראל מול נזקים כלכליים של מאות אלפי ואף מיליוני שקלים, כאשר חברות הביטוח מסרבות לבטח את עסקיהם, והמדינה מתמהמהת בפיצויי ובמאבק בתופעה.
במציאות של היום, חייו של החקלאי הישראלי אינם חיים. בשעות היום הוא עובד קשה בשדה או ברפת, ובלילה הוא נאלץ לשמור, לרוב עם נשק, על רכושו. אם לא יעשה כן, קיים סיכוי גבוה מאוד שההשקעה הכספית והפיזית שלו תרד לטימיון.
נזק מיידי ולטווח הארוך
ביהודה ושומרון משולב הטרור החקלאי גם במאבק הפוליטי. והפגיעה בחקלאים היא עוד כלי בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בניסיון להכניע את החקלאים מההיאחזות באדמה. כך לדוגמה, במשק אחיה שנמצא בעמק שילה, כרמים היין של המשק ספגו לפני כמה שבועות מכה קשה, ולא בפעם הראשונה.
"כשהגענו לכרמים באותו בוקר, ראינו שבלילה הגיעו לכאן כמה פורעים עם דיסק חשמלי או כלי חיתוך אחר, וגדעו כ-1,000 גפנים. זה ממש פיגוע. אין דרך אחרת להגדיר את זה", אמר אתמר וויס, חקלאי במשק. "הטרור הזה תמיד נמצא בחצר הצדדית של יהודה ושומרון, ובגלל זה לצבא וגם למשטרה אין כל כך משאבים להגיע לטפל. אנחנו רואים את העקבות, יודעים בדיוק מאיפה האנשים הללו הגיעו ולאן הם חזרו. רק שאין מי שיטפל בזה ויביא אותם לדין. זה דבר מתסכל".
מעבר לצער הגדול ולעצירת הגידולים, כל השחתה שכזו גוררת אחריה הפסד כלכלי עצום. "אנחנו מדברים פה על עשרות אלפי שקלים בטווח הקצר, אבל יש כאן נזק כלכלי שאף אחד לא מחשב אותו, שנספוג לטווח הארוך", מסביר מנכ"ל המשק, דוד זיצר. "בפוגרום האחרון שהתרחש אצלנו בסוף מאי, נגדעו מאות גפנים צעירים שכרגע לא היו מניבים ענבים ובשיפוי שאנחנו אמורים לקבל הם לא נספרים. אבל זה עץ שבטווח הארוך מניב טונות של ענבים ועכשיו צריך להתחיל הכל מההתחלה. זה דבר שעולה כסף ואף אחד לא מפצה אותנו על כך".
"עוד אירוע ואנחנו על סף פשיטת רגל"
בתחומי הקו הירוק התופעה נפוצה לא פחות. בעלי משקים שמגדלים בעלי חיים כמעט ואינם ישנים, ולמרות זאת סובלים מפריצות, גניבת בעלי חיים והשחתת גדרות, בני מיעוטים מעלים את עדריהם לרעות בשדות חקלאיים, שדות מוצתים, וגם מתבנים ומערומי חבילות קש, כפי שהיה בחודשים האחרונים בעמק הירדן ובבית הספר החקלאי כדורי.
פעמיים בשנים האחרונות הוצתו כלים חקלאיים השייכים לחברת ג"ג, קואופרטיב חקלאי השייך לחברה לפיתוח הגליל. המציתים, שמעולם לא זוהו או נעצרו, ידעו בדיוק מה הם עושים, והקפידו להעצים את הנזק. ההצתה האחרונה, של מקצרה וקומביין תחמיץ, בוצעה יומיים לפני פתיחת עונת החציר, בסוף חודש מרץ. עלות המקצרה כמיליון שקלים, עלות הקומביין כמיליון וחצי, ויחד עם עלות הכלים שנאלצה החברה לשכור על מנת שלא לפספס את העונה, הנזק מסתכם בקרוב לחמישה מיליון שקל.
זמן קצר אחרי ההצתה הזו, יצאו החקלאים בגליל למאבק כדי לעורר מודעות לטרור החקלאי. הם הוציאו את הכלים השרופים ל"מסע" ברחבי הארץ, ואף התעמתו עם אנשי משרד החקלאות שסירבו לאפשר להם להכניס את הכלים לימים הפתוחים שארגן המשרד בבית דגן. לדברי החקלאים, חברות הביטוח מסרבות לבטח את הכלים, ואת הנזק החקלאים צריכים לממן מכיסם. עופר גרשוביץ, מנכ"ל ג"ג, אומר כי זה הרגע שבו המדינה צריכה להכניס את היד לכיס. "ביטוח עושים נגד סיכונים שאמורים שלא לקרות. במקרים שלנו אומר הביטוח: 'זו כבר פעם שלישית, זה סיכון קיים, לא סיכון שיקרה אחד לעשרת אלפים, אצלך זה אחד לאחד. לא רוצים לבטח. לא מוכנים לבטח'".
לשריפת הכלים החקלאיים, באוגוסט 2015 ובמרץ השנה, קדמה הצתה של משרדי חברת ג"ג. רעולי פנים שפכו כמויות של חומרים דליקים והציתו את המשרדים. "מבחינתנו, השריפה האחרונה של הכלים החקלאיים היא אירוע שאחריו אי אפשר להמשיך הלאה. מבחינה כלכלית, עוד אירוע כזה ואנחנו על סף פשיטת רגל. ואם זה היה קורה לחקלאי פרטי, הוא היה פושט את הרגל. נזק של מיליונים בלי ביטוח? יש פה כֶּשֶל של המדינה. מצד אחד המשטרה והמדינה לא מסוגלות להרתיע, מצד שני חברות הביטוח לא מוכנות לשלם. יש פה כשל שוק מוחלט וגם כשל של הציונות. המדינה חייבת להתערב ולהוציא מכיסה את התשלום עבור נזקי זדון כאלה. זה יכול להיות באמצעות מס רכוש, או הקרן לנזקי טבע, כדי שנוכל להמשיך לפעול. זה הכי חשוב פה, יותר מכל דבר".
"מכה קשה, לא יודע מה יהיה מחר"
גם מבחינתו של ערן שחרי, מנהל בית הקירור "יסוד קור בע"מ" ביסוד המעלה, ההתמודדות הקשה ביותר הייתה עם חברות הביטוח. בלילה שבין ה-30 ל-31 ביולי השנה, נכנסו אלמונים לחצר בית האריזה והציתו אותו בארבעה מוקדים שונים, לא פחות מ-7,000 ארגזי פלסטיק המשמשים להובלת פרי עלו באש והנזק נאמד בחמישה מיליון שקל. גם במקרה זה, מדובר היה כבר בהצתה שנייה.
"הגעתי לכאן מהבית בקיבוץ מעיין ברוך, 10 דקות מהרגע שקיבלתי את ההודעה", מספר שחרי. "את הלהבות ראו עוד מצומת שמורת החולה. כמה דקות אחריי הגיעו כוחות הכיבוי. לא היה הרבה מה לעשות, מה להציל. לא היה לנו שום סיכוי לכבות את זה אלא רק לנסות לשמור ולקרר את המבנה, להרחיק את המלגזות, לשמור על מיכל האמוניה שלא יתחמם, מה שעלול היה להביא לפינוי אוכלוסייה או לפגיעות בנפש חלילה".
חברת הביטוח שילמה על הנזק, אבל עם התרחבות הטרור החקלאי וההצתות, היא קיבלה רגליים קרות. "בינואר 2018 קיבלתי מכתב התראה ראשון, שהם מתכוונים בסוף פברואר להחריג את נושא הנזק בזדון. כלומר, בית קירור שערכו כ-40 מליון שקלים, יירד לטימיון אם מישהו יבוא ויזרוק גפרור לא במקום. לא הסכמתי. קיימנו דיונים ארוכים וקשים, ואחרי שהוכחתי שהשקעתי פה מיליון וחצי שקלים במערכות אבטחה, גילוי וכיבוי, חברת הביטוח נעתרה לבטח אותי, אבל בהשתתפות עצמית גבוהה מאוד, שזה אומר שהנזק הראשוני כלל לא ייכלל בפוליסת הביטוח אבל הגרעין הקשה - שזה בית הקירור - נצליח לשמור עליו.
"מעבר לגניבת פרי יומיומית שהחקלאים נתקלים בה כבר שנים, עכשיו הם גם צריכים להיתקל בהצתות רכוש בשווי עשרות מאות מיליונים", הוסיף שחרי, "זו מכה מאוד מאוד כואבת, על אחת כמה וכמה כשאתה בעצם מסתכל על האופק ולא יודע מה יהיה מחר, אם המדינה תאכוף את העניין הזה או לא. אין בעצם שום כיוון שמישהו משתלט על העניין הזה".
הוקמה יחידת מתנדבים
באזורים רבים החקלאים אינם מחכים למדינה, אלא פועלים בכוחות עצמם. ארגון השומר החדש הוקם במטרה להפחית את הגניבות והנזקים לחקלאות. במועצה האזורית מרחבים שבנגב, הוקמה יחידת מתנדבים שפועלת תחת מג"ב ומורכבת בין השאר גם מחקלאים שהחליטו לקחת את העניינים לידיהם. לא רק נזקים לחקלאות נגרמו באזור. כ-50% מהבתים ביישובי המועצה נפרצו ולתושבים נמאס.
דותן סלמי ממושב פעמי תש"ז, הוא מתנדב במג"ב ועומד בראש היחידה. הוא מכיר היטב את הקורבנות של הפשיעה החקלאית. אריה שושן, שנדרס למוות לפני שלוש שנים על ידי מבריחי ביצים בדרום הר חברון, היה חבר טוב ומתנדב ביחידה. "הוא היה חבר, אח. תוך כדי מעצר הבחור נהרג, הוא בא להילחם בפשיעה החקלאית. הוא היה פקוד שלי והייתי באותו אירוע. קשה מאוד להתמודד עם התופעה הזו. אנחנו חווים את הכאב שלו כל יום, כל דקה".
בעיניו של סלמי כל גניבה מחקלאי היא קשה, בין אם מדובר באבטיחים, בעגלים או כבשים. "אני גר במושב וכל החקלאים מוכרים לי, גם במושב שלי וגם באזור. הייתי בהמון אירועים כאלה. אני רק יכול להגיד שנעשה הכל כדי שהתושבים יחיו בבטחה. שיראו אותנו, את הנוכחות שלנו, אנחנו פה בשבילם. אני מתנדב מתוך שליחות וציונות להגן על הבית, זה המושב, האזור, המושבים מסביב. ואם אצליח עם עוד 20 לוחמים לעצור ולעזור ולהביא בטחה לתושבים - השגתי מה שאני רוצה. זה הייעוד שלי. האנשים פה באים מאותה מטרה שלי, חלקם חקלאים וחלקם לא. כולנו באים לשמור על הבית".
דוד אליהו, חקלאי ממושב פעמי תש"ז, נפל קורבן לטרור החקלאי, כאשר עגלים שגידל נגנבו. "פרצו אליי פעמיים. הסתכלתי על הכלובים ולא האמנתי שגנבו לי. קיבלתי שוק. זה 15-14 עגלים, מתוכם נקבות שגידלתי להפוך לפרות חולבות. את המובחרים אני מגדל, ולקחו לי. הרגשתי עם זה חרא הרבה זמן, אבל זה כבר מאחוריי. המטרה עכשיו שלא יהיה עוד פעם דבר כזה. באתי ליחידה הזו בגלל הגניבות שהציקו לי מאוד. ראיתי שיש צורך, שאני צריך לצאת ולעשות לזה סוף. זה רק אנחנו. אין מישהו אחר. אם אנחנו לא נצא אף אחד לא יעזור לנו. אף אחד לא ייקח את העניין בידיים אם אנחנו לא נעשה את זה".
למרות התחושה כי הפשיעה החקלאית רק הולכת ומתגברת, במשטרה אומרים כי הנתונים הפוכים. בשנת 2018 חלה ירידה של שמונה אחוזים במספר הגניבות החקלאיות ברמה הארצית, ובעשור האחרון ירידה כללית של 64%. במחוז דרום מציינים כי נרשמה השנה ירידה של כ-50% בגניבת טרקטורים, לעומת התקופה המקבילה אשתקד (ארבעה בשנת 2017 לעומת שניים בשנת 2018). כמו כן נרשמה ירידה של 21.7% בכמות גניבות הבקר וצאן ביחס לתקופה המקבילה אשתקד (332 ראש בשנת 2017 לעומת 260 ראש בשנת 2018).
לפנייה לכתב/ת 
