סעודיה שלי לומדת לחבק את החיים
הייפא אל-מנסור, יוצרת הסרט הראשון ששלחה סעודיה לאוסקר, נפעמת בריאיון ל-ynet מהמהפכה הליברלית שמוביל יורש העצר בן סלמאן. בילדותה לא היו בתי קולנוע והנשים היו בלתי נראות: "ריאד תשפיע על עוד מוסלמים. יהיו פחות שנאה ויותר רצון לחיות". האם סרט עם ישראלים בא בחשבון?
לאל-מנסור יש זכויות במהפכה התרבותית שעוברת סעודיה, ממלכה שלאורך שנים הייתה סמל לשמרנות סוּנית אדוקה. שלושת סרטיה הקצרים מ-2001 (Who? ,The Bitter Journey ו-They Only Way Out) היו למעשה יצירות הקולנוע הראשונות שנוצרו אי פעם בממלכה. ב-2013 היא ביימה את הדרמה "ווג'דה", סרט שזכה להצלחה בינלאומית, רשם הישגים נאים גם בישראל – והיה ליצירה הקולנועית הראשונה שסעודיה שולחת לאוסקר. הסרט לא התקבל לרשימת חמשת המועמדים הסופיים, אך קצר שבחים.
בן סלמאן רוצה שנחיה
מי שתמך בהתפתחות הרוחנית והתרבותית של אל-מנסור כנערה היה אביה, המשורר עבד א-רחמן אל-מנסור. בשנות ה-80 וה-90, בעיירת ילדותה אל-חאסה, הוא חשף את בתו לאומנות הקולנוע דרך מכשיר הווידיאו הביתי. "אבי תמיד היה שם בשבילי כדי לתת לי עצה", אומרת הייפא אל-מנסור. היא מזהה נקודת השקה בין הסיפור שלה לסיפורה של מרי שלי, שאביה גודווין עודד אותה ליצור יצירה עצמאית על אף היותו שמרן. "אני יודעת מה זה כשאבא שלך מצפה ממך להתפתח בצורה מסוימת. זה משא כבד. כך בוודאי הרגישה מרי שלי, וכך הרגשתי גם אני. העובדה שהיא כתבה ספר מדע בדיוני, שהוא לא טקסט על אהבה או קנאה, גרמה לי להימשך למסע שלה עוד יותר. אני חושבת שנשים זקוקות לדמויות לחיקוי שכאלה, דמויות שבוחנות עולמות אחרים וכובשות אותם – עולמות שנחשבו לגבריים, אבל במקרה שלה נשאבו מתוך המסע שלה כאישה".
אנגליה של אז שונה לחלוטין מבריטניה של היום. איך סעודיה השתנתה מאז נעורייך?
"עזבתי את סעודיה כשהייתי בת 25, וכשגדלתי שם לא יכולתי לצפות בשום דבר חוץ מאשר בטלוויזיה. היינו צריכים לעלות לגג עם האנטנה בניסיון לקלוט את הערוץ של בחריין, שהיה פתוח יותר ושידר למשל סרטים מצוירים. אני חושבת שכיום יש שינוי עצום בסעודיה ומקדמים שם מאוד את חירויות הפרט, משהו טוב מאוד קורה שם עכשיו. המדינה נפתחת ויש לזה חשיבות אדירה בהיבט של האזור כולו. העובדה שסעודיה מאמצת אופי ליברלי יותר ומכוונת מחדש את המצפן שלה תגרום למדינות מוסלמיות אחרות להיפתח לצביון הזה. המשמעות של זה היא פחות שנאה, פחות רעיונות קיצוניים לחברה".
יש מי שמייחס את המהפך התודעתי הזה ליורש העצר מוחמד בן סלמאן.
"הוא מדהים. הוא דוחף לרפורמות, במיוחד בכל הנוגע לנשים. הוא רוצה שסעודיה תהיה נורמלית. הוא רוצה מדינה שבה אנשים יוכלו להיות שמחים בחלקם ולא להיסחף אחר רעיונות רדיקליים כמו פיגועי התאבדות. בן סלמאן רוצה שסעודים יחבקו את החיים ויחפשו הזדמנויות להתחיל לחיות אותם – ילכו לבית הקולנוע, ילכו לקונצרטים תחת כיפת השמיים. זה אדיר. רָשות התרבות שבה אני חברה נועדה להפיץ את המסר הזה. מרומם את הנפש לראות מוזיקאים שרים בחוצות הערים, ועכשיו יש גם אופרה מצרית בכיכובן של נשים שרות. זה לא ייאמן, אף אחד לא יכול היה לדמיין דברים כאלה בעבר".
הנסיך בן סלמאן מונה ליורש העצר הסעודי ביוני אשתקד במקום בן דודו, שהיה אמור לרשת את הכתר. מאז הוא נחשב למושך בחוטים בממלכה, האיש החזק ביותר – גם יותר מהמלך סלמאן עצמו. בן סלמאן הנהיג שורה של רפורמות חברתיות וכלכליות, האמורות להפוך את סעודיה למדינה מודרנית יותר. סעודיה נודעה במשך שנים כאחת המדינות השמרניות בעולם, במיוחד כלפי נשים, והתנהלה לפי החוקים האדוקים של השריעה, ההלכה האיסלאמית. כך למשל היא אפשרה לנשים לצאת מהבית רק בליווי בן משפחה ולהשלים הליכים בירוקרטיים רבים רק באישור הגברים במשפחתן. במסגרת הרפורמות שהנהיג בן סלמאן הוסרו רבות מהמגבלות על נשים, בכלל זה האיסור לנהוג בכלי רכב או להיכנס לאצטדיוני כדורגל. אשתקד הצהיר בן סלמאן: "היינו לא נורמלים, נחזור לאיסלאם המתון".
מהלכיו של יורש העצר עוררו התנגדות של גורמים שמרניים, ובסוף השנה שעבר נעצרו – כנראה בהוראתו – יותר מ-200 בכירים סעודים, בהם אנשי עסקים ובני משפחת המלוכה, "בחשד לשחיתות". גל המעצרים נועד כנראה להחליש את מתנגדיו. עם זאת, ניכר כי הוא מנסה לרַצות גם את המחנה השמרני, וכדי למנוע גלי מחאה נגד שלטונו עצרה בחודשים האחרונים סעודיה כמה וכמה נשים שהיו פעילות במחאה נגד האיסור על נשים לנהוג. זו עדות לכך שגם למהפכה המהירה בסעודיה יידרש עוד זמן.
כמו אנגליה של המאה ה-19
אל-מנסור מגלה כי מלבד המינוי שקיבלה בזרוע המקומית לקידום התרבות, היא מקבלת תמיכה ממשלתית להפקת הסרט הבא שלה, The Perfect Candidate. במרכזו סיפור על אישה צעירה שנכנסת לפוליטיקה לקראת הבחירות המקומיות במדינה. בינתיים היא גם מתכוננת למסע יחסי הציבור הבינלאומי של "מרי שלי", שיכלול ביקור בסעודיה. "זה מרגש מאוד. היה לי מיוחד להיות שם עם הסרט, במיוחד בגלל שהוא על נשים והעצמתן. אני מקווה שנערות בסעודיה יצפו בו ויראו בו השראה".
בוודאי יש עדיין במדינה חוגים שמרניים שמתנגדים למהפך – ולפעילות שלך באופן אישי.
"יש הרבה אנשים שמרנים. בסעודיה כמו בכל המזרח התיכון יש המון גישות מסורתיות ודתיות שלפיהן מקומה של האישה הוא בבית. אבל סעודיה הייתה קיצונית במיוחד, ועכשיו היא פחות ופחות קיצונית, ואני מקווה שבסופו של דבר היא תהיה דומה יותר לשכנות שלה, איחוד האמירויות למשל. כל כך הרבה קורה שם לנשים בקולנוע, ביצירה, בפוליטיקה, בעסקים. לשם אנחנו שואפים, ואני חושבת שהצעירים שיוצאים למסעות מסביב לעולם חוזרים עם רעיונות חדשים. הם רוצים ליצור, רוצים להתאהב וליהנות מהחיים. ההתנגדות אליהם הולכת ופוחתת".
אפשר להצביע על "ווג'דה" כסרט שתרם למהפך התרבותי במדינה. במרכזו עומדת ילדה המחליטה לערער על חוקי המסורת ולרכוב על אופניים לתדהמת קרוביה. בישראל יצא הסרט לאקרנים ב-2013, והוא זכה בה להישגים קופתיים לא רעים בבתי הקולנוע. צחוק הגורל הוא שבסעודיה – שאותה ייצג הסרט באוסקר – הוא לא הופץ, אלא הוקרן רק במועדוני קולנוע. לבסוף שודר בטלוויזיה הסעודית.
איפה היה לנשים קל יותר ליצור סרטים לדעתך – במאה ה-19 באנגליה או בסעודיה של המאה ה-21?
"הייתי אומרת שזה דומה מאוד, אבל סעודיה משתנה וקל יותר לצלם בה סרטים. היה קשה מאוד לצלם את 'ווג'דה', אבל מצד שני סעודיה הייתה מקום שאנשים סקרנים לשמוע עליו, ולכן קיבלתי הרבה כסף מגרמניה. אנשים שם הביעו עניין במימון הסרט. במידה מסוימת האיסור על נשים תרם לעשיית הסרט. אירוני להגיד את זה, אבל יש בזה משהו".
גברים חטפו את הטלוויזיה
אחת התופעות המפתיעות ושוברות-המוסכמות במזרח התיכון המוסלמי היא פריצתן של במאיות דווקא בקולנוע. אל-מנסור נישאה אמנם לאמריקני (הדיפלומט בראד ניימן) והשתקעה בארה"ב, אולם היא זו שמניפה את נס השחרור הנשי בקולנוע הסעודי. לפניה עשו זאת בקולנוע הערבי במאיות כמו נאדין לבאקי הלבנונית, ראג'ה עמארי התוניסאית, מאי מסרי הירדנית, חאדיג'ה אל-סלאמי מתימן ונג'ווה נג'אר ואנמארי ג'סיר הפלסטיניות. מדוע נשים במרחב הזה מצליחות לחולל את השינוי דווקא בקולנוע ולא בבמות אחרות, למשל בטלוויזיה? אל-מנסור חושבת שהסיבה לכך היא חלוקת המשאבים בין המסך הגדול למסך הקטן.
מפתיע כמה תעוזה יש לבמאיות ערביות, שלא פעם עוסקות בסרטיהן במיניות וחושניות.
"אל תצפה למשהו כזה בסעודיה. אנחנו לא עד כדי כך פתוחים עדיין".
אם נשים את הקולנוע בצד, נראה שסעודיה חותרת ליחסים עם ישראל ופונה אל המערב הליברלי.
"אני חושבת שסעודיה עושה את ההחלטות הנכונות בנוגע לשכנות שלה. היא דוחפת עכשיו למדיניות ליברלית יותר בכל המזרח התיכון. השלטון לא תומך עוד בארגונים רדיקליים כמו האחים המוסלמים, וזה מדהים כי זה מבהיר לכולם שסעודיה הולכת לכיוון הנכון, כשמהצד השני ניצבת איראן, שנשארת קיצונית ולא מעניקה הרבה חירויות לאזרחיה. מדהים לראות את סעודיה נרגעת, מתקדמת לעבר קִדמה ושואפת למזרח תיכון נורמלי ושוחר שלום".
לפנייה לכתב/ת 
