גם לטראמפ אין אשליות
פחות מחמישה ימים לפסגה עם קים ג'ונג און בסינגפור, נשיא ארה"ב יודע שלשליט צפון קוריאה אין כוונה לוותר על הגרעין. בשקט בשקט וושינגטון יורדת מהעץ, ותסתפק בהצהרה מעורפלת על סוף המלחמה עם הדרום. טראמפ: "אם הפסגה תצליח, אזמין את קים לארה"ב"
דין היא אישה צנומה בת 92. רוב הזמן היא שותקת. את בית הקפה שלה בבניין מט ליפול במרכז האנוי, שנראה כמו חדר קטן, היא מפעילה בתנועות ממוקדות. כדי להגיע אליו צריך לטפס כמה קומות בחדר מדרגות המדיף ריחות לא נעימים. סוגים של מקקים מהלכים בו בחופשיות. על קירות בית הקפה של דין מונחים עברה וההיסטוריה של וייטנאם, ארץ שנאנסה בברוטליות במלחמה שבה החריבו האמריקנים את עירה. זו מלחמה שצילקה את וייטנאם ושרטה את החברה האמריקנית, מלחמה שבה נהרגו 58 אלף חיילים אמריקנים. מספר רשמי של הקורבנות הוייטנאמים אין בנמצא - הוא נע בין מיליון וחצי לשני מיליון, אבל דין לא זקוקה למספרים: התמונות שעל הקיר מדברות.
היא מצביעה על צילום משפחתי: בעל, ילדים, סבא וסבתא - מאושרים. שניים מבניה נהרגו במלחמה ההיא. כשהיא מדברת עליהם היא משפילה את עיניה כדי שלא נראה את הדמעה. על קיר אחר תלויים צילומים שלה כאישה צעירה המנהלת את בית הקפה. היו אלה ימים שבהם הייתה האנוי ידועה באסיה בשל חי הלילה התוססים שלה, לפני שהגיעו המפציצים האמריקניים.
דין לא אוהבת לדבר על המלחמה: היא קברה את הכאב עמוק בתוכה כשנפרדה משני בניה, והיא מספרת שרק העבודה בבית הקפה הזה, המגיש משקה מיוחד שהוא תערובת של קפה וביצים מתוקות מוקצפות, נתנה לה כוח להמשיך ולשרוד. "בלילות אני עדיין מתעוררת בחרדה כי אני שומעת את קולות המסוקים האמריקניים מעל הגגות וחושבת שאני צריכה לרוץ למקלט", היא מספרת. "שנים חיינו במקלטים יום ולילה, והרעש הזה לא עוזב. עד עכשיו".
בגלל הרעש ההוא שחוזר אליה היא מעדיפה לעבוד בלילות, לדחות את שעת השינה, להרחיק את חלומות הבלהה. "שנים על גבי שנים שנאתי את האמריקנים. כעסתי. רציתי נקמה. עכשיו אין לי יותר כעס, אני קרובה לסוף חיי ולא רוצה לעזוב בזעם. אבל יש בי פחד. הפחד הנורא שאמריקה עומדת שוב להוביל למלחמה ארורה ולהרוס את העולם, מלחמה בצפון קוריאה. מזה אני חרדה. מה שעשו לנו, יכולים לעשות שם".
הפודל של הבית הלבן
את דין פגשתי בהאנוי לאחר שביקרתי באזור הגבול בין דרום קוריאה לצפון קוריאה, בשטח המפורז (DMZ). שם, 40 קילומטרים בלבד מבירת הדרום סיאול, במוצב הקדמי על הגבול, משקיפים חיילים דרום קוריאנים במשקפות לילה ובאמצעים אלקטרוניים אחרים על כל תזוזה בצד השני. נציגים אמריקנים וצפון קוריאנים שנפגשו באותם ימים בחשאי בסינגפור ניסו לסגור את הקצוות לקראת הפסגה בין קים ג'ונג און לדונלד טראמפ שתיערך ביום שלישי הקרוב.
בדרום קוריאה לא רגועים: השמחה על הפגישה הצפויה גדולה, אבל החשש והחרדה מפני כישלונה גדולים עוד יותר. "אם משהו ישתבש, אנחנו נחטוף אותה. הטילים ישוגרו על סיאול ולא על וושינגטון", אמר לי שארק לי, שליווה אותי למוצב הקדמי של צבא דרום קוריאה. ברישיון ממשלתי הוא מוביל לשם עיתונאים וגם סתם תיירים סקרנים למסע תעמולה של הדרום קוריאנים, שנועד להראות עד כמה צפון קוריאה אכזרית, מטורללת ומסוכנת.
לפני שנים עשיתי סיור בצד השני של הגבול. יצאתי למשימה עיתונאית בפיונגיאנג, ומשם הוזמנתי לסיור בקו הגבול. בדיוק באותן מילים משתמשים הצפון קוריאנים כדי לתאר את אכזריותה של ארצות הברית ואת רשעותה של דרום קוריאה, בעלת בריתה. בצפון קוראים לדרום קוריאה "הפודל של הבית הלבן". ברחבי הבסיס הדרום קוריאני, מול צפון קוריאה, פזורים שלטים שעליהם נכתב "שלום". אמן מקומי הכין מיצג של ציפורים עשויות עץ כדי לבטא את הכמיהה של הדרום לחיים של שלום, אבל ההיערכות היא לנורא מכול.
דרום קוריאה משגשת כלכלית. סיאול נראית עיר מערבית לכל דבר. תעשיית הרכב שלה מזרימה לקופת המדינה כספים רבים, וכך גם תעשיית מוצרי הטיפוח לפנים המשווקים בכל העולם. על רקע זה מה שמבטיח טראמפ לצפון קוריאה מסתכם בשני משפטים: כדאי לכם להיות חברים שלנו, אני אהפוך אתכם לעשירים. אתם תשגשגו, אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה טוב יהיה לכם.
את כל הטוב הזה רוצה טראמפ להרעיף על צפון קוריאה אם היא תהיה מוכנה לוותר לחלוטין על הנשק הגרעיני שלה. כמו שזה נראה עתה מוושינגטון, בעיצומן של ההכנות לפסגה, טראמפ ירד מהעץ ויהיה מוכן להסתפק בפסגה שבסיומה יוכרז על סיום מלחמת קוריאה ותפורסם הצהרה מעורפלת שלפיה נושא הגרעין יידון עוד בהמשך.
קים ג'ונג און איננו מתכוון לוותר לחלוטין על הגרעין שלו. זה נותן לו את תעודת הביטוח: העולם יכול להכיל מנהיג לא יציב של מדינה קטנה ומרוחקת כמו צפון קוריאה, אבל העולם לא יכול להכיל מנהיג נתון לקריזות כאשר על השולחן שלו כפתור אדום להפעלת מערכת גרעינית. קים מבין זאת היטב. זה גם מה שלימדו אותו אביו וסבו. על כן, התקווה שיוותר על נשק גרעיני היא אשליה. גם בוושינגטון הרשמית יודעים זאת, אם כי מנסחים זאת באופן מעורפל יותר.
חלומות על נובל
לקראת הפסגה עורכים בבית הלבן סיעור מוחות, אבל לא כולם מוזמנים. היועץ לבטחון לאומי ג'ון בולטון הורחק מהדיונים בשל דעותיו הקיצוניות על צפון קוריאה. אחרי שהציע לטפל בצפון קוריאה על פי "המודל הלובי", מה שעורר זעם בפיונגיאנג הזוכרת היטב מה קרה לקדאפי, הורחק בולטון ממוקד ההחלטות, והכוכב של הדרמה העומדת להתרחש הוא מזכיר המדינה מייק פומפאו, שאף התעמת עם בולטון לעיני בכירים בבית הלבן לאחר דבריו על לוב.
פומפאו זוכה לאמון רב מטראמפ, והוא האיש שתפר עבורו את הפסגה. טראמפ משותקק להגיע לפגישה הזו, כי הוא כבר התאהב ברעיון שהוא יהיה מועמד לפרס נובל לשלום. בימים האחרונים הוא מנמיך ציפיות לגבי הגרעין הצפון קוריאני, ומקדם את מה שכבר ככל הנראה יש לו ביד: הצהרה משותפת על סיום המלחמה.
"אתם לא חושבים שזהו מהלך היסטורי?", שאל הנשיא עיתונאים השבוע. בבית הלבן מעריכים, ואולי בצדק, כי הגעה להסכם על סיום המלחמה ועל הוצאה הדרגתית של הכוחות האמריקניים מדרום קוריאה תביא להרגעת המתיחות. 28 אלף חיילים אמריקנים נמצאים כיום בדרום, והוצאתם עשויה ליצור אווירה של אמון שתקל את פירוקה של צפון קוריאה מנשק גרעיני. הבעיה המרכזית היא שהמודיעין האמריקני על כל זרועותיו לא יודע כמה פצצות אטום יש לקים, והוא תמיד יוכל להשמיד שתיים ולהחביא ארבע.
הערב (יום ה') אמר טראמפ כי אם הפגישה עם קים ג'ונג און תהיה מוצלחת הוא יזמין את קים לביקור בארה"ב, ומהצד השני אם היא לא תהיה מוצלחת הוא "מוכן לגמרי ללכת". טראמפ טען כי הפגישה ביום שלישי לא תהיה לצורך צילום סמלי בלבד, אלא כדי לדון בדברים ממש. הוא אישר כי ייתכן שבפגישה ייחתם הסכם על סיום מלחמת קוריאה, אבל הדגיש כי מהלך כזה יהיה רק ההתחלה – "החלק הקל", כלשונו. נשיא ארה"ב סיפר כי במכתב שקיבל מקים ג'ונג און בשבוע שעבר היו ברכות, וכי היה זה פשוט מכתב חם ונחמד.
פומפאו אמר הערב כי קים אותת לו אישית שהוא נכון להתפרק מנשק גרעיני. פומפאו אמר כי הוא מקווה שקים נכון לקבל החלטה אמיצה להתפרק לגמרי ובאופן בלתי הפיך מהנשק הזה. לדברי פומפאו פירוק של צפון קוריאה מנשק גרעיני הוא התוצאה היחידה שטראמפ מוכן לקבל.
אם טראמפ יצליח באמת לפרק את צפון קוריאה מנשקה הגרעיני הוא יהיה ראוי לפרס, כל פרס, אבל השאלה היא מה יהיה ביום שאחרי הפסגה, כשיכבו את אורות הזרקורים. אם פסגה כזאת תסתיים בפיצוץ, בדרום קוריאה ובאזורים במזרח אסיה יכולים לרדת למקלטים. אם תיפתח שם המלחמה, היא תוכל לערער את יציבות העולם.
דין, האישה הצנומה והחכמה מבית הקפה בהאנוי, מבטאת היטב את הסכנה: "אני מסתכלת על קוריאה ורועדת מפחד. אני פוחדת שהנשיא האמריקני יעשה שם את מה שאמריקה עשתה לנו".
לפנייה לכתב/ת 
